רש"י על הש"ס/כריתות/פרק ד

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רבינו גרשום |
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים




והא דתניא חייב בשגגת שבת וזדון מלאכות - דאי נמי סבירא לן ימים שבינתים ידיעה הן הכא ליכא למימר דמהני חילוק שבתות לחלק שלא יצטרפו דקסבר אין ידיעה לחצי שיעור:

לא בחדא ולא בחדא - בשגגת מלאכות לא מוקמת לה דהא אמר לעיל לר' עקיבא לאו כגופין דמיין ומצטרפין ובשגגת שבת נמי לא דאי נמי אמרינן ימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק הא שמעינן ליה לר"ג לעיל דאין ידיעה לחצי שיעור דקתני בשתי העלמות ר"ג מחייב:

א"א בשלמא כר"ע ס"ל - דאית ליה לר"ע נמי שבתות כגופין דמיין והא דקתני מודה לר"ע הוא דמודה היינו דפליגי בהכותב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת זו בשגגת שבת וזדון מלאכות דר' גמליאל מחייב כאידך ברייתא דאין ידיעת ימים שבינתים מועלת לחצי שיעור ור' עקיבא היינו חכמים דפטרי סבר יש ידיעה:

אלא אי אמרת כר"א ס"ל - בשגגת מלאכות וזדון שבת דהאי דקתני ומודה לר"א קאמר על כרחיך מכלל דפליגי במקצת:

ר"א מחייב - ודאי בשגגת שבת קאמר ומש"ה קתני דאין ידיעה לחצי שיעור דאי בשגגת שבת וזדון מלאכות הא כולי עלמא מודו דלר"א שבתות כגופין דמיין ופטור:

אלא באחת על האריג - פליגי ר' גמליאל ור"א והכי קאמר מודה ר"ג לר"א בכותב אות אחת כו' זדון שבת ושגגת מלאכה שהוא פטור דשבתות כגופין דמיין ואף על גב דפליג עליה באחת על האריג דהתם מחייב ר' גמליאל אע"ג דדמי להאי דכותב חצי שיעור בשבת שני ומשלים לשיעור הראשון ואורג נמי חצי שיעור על האריג אפילו הכי מחייב ר"ג דהכא היינו טעמא דשבתות כגופין דמיין ולא מצטרפין דדמי כחורש חצי שיעור וזורע חצי שיעור אבל באורג דמעיקרא הוי בהאי בגד אריג שיעור הרבה חשיב האי חוט שארג זה אגב כל הבגד ואף על גב דת"ק דר' גמליאל דפליג עליה באין ידיעה לחצי שיעור לאו ר"א הוא אפילו הכי האי ומודה דקתני אדר"א קאי ואפלוגתא דאחת על האריג והא דקתני ליה הכא גבי העלמות איידי דאיירי בכותב לחצאים הא ר"א נמי חיובי מחייב:

אמר רבא - לעולם ומודה דקתני לר"א מודה ואהך פלוגתא קאי דפליגי בהדא:

בשתי העלמות פטור - ויש ידיעה לחצי שיעור:

לשתי רשויות - ושתיהן רה"ר פטור דרשויות מחלקות ברייתא דלעיל מודה ר' גמליאל לר"א דשבתות כגופין דמיין דמחלקין לכתיבת שתי אותיות מלצרף אבל בהא פליג עליה דרשויות לא מחלקות:

היינו דקא"ל ומה נדה - דנדה אית בה ידיעת ימים שבינתים כדמפרש לקמן:

אלא לרבא - דאמר דגופין בעא מיניה מאי פשיט ליה מנדה בנדה מאי חילוק גופין איכא:

תני נדות - מה נדות שאין בהן תוצאות הרבה הבא על חמש נשים נדות חייב על כל אחת ואחת כו' דגופין נינהו שבתות לא כ"ש שהן גופין:

שמואל תני נדה - דס"ל כרב חסדא:

קטנות דעלמא - אנשים הרבה הבאין על קטנות הרבה בנדות:

לא כי האי תנא - דהאי תנא סבר נדה מיבעיא ליה ושבת פשיטא ליה:

חייב על כל אחת ואחת - אם עשה חמש אבות מלאכות בהעלם אחד:

על הבהמה - ביאות הרבה על אחת:

בהמה - מיבעיא ליה כנדה:

פרק רביעי - ספק אכל חלב


מתני' ספק אכל חלב - מפרש בגמרא מר אמר חתיכה אחת ומר אמר שתי חתיכות:

ואפילו אכל - כגון שסבור שומן הוא ואח"כ נודע לו שהוא אכל חלב אבל ספק יש בו כזית ספק אין בו:


אכל אחד מהן - וכסבור שומן הוא ואחר כך נודע שהאחד היה חלב וזה לא ידע איזו אכל מביא אשם תלוי אבל אם בשעת אכילה היתה לו ספק והזיד ואכלה מספק מזיד הוא ופטור:

שגג באחת מהן - כסבור זו היא אשתו ואחר כך נסתפק איזו היתה מביא אשם תלוי ואם נודע לו שאחותו היתה מביא חטאת:

כך על לא הודע שלהן - כגון אכל שתי חתיכות כסבור שומן הן ואחר כך נודע שהן ספק אינו מביא אלא אשם תלוי אחד הואיל ולא נודע בין אכילה לאכילה שספק חלב אכל:

ואם היתה ידיעה בינתים - ידיעת ספק:

כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת - אם היתה ידיעה ודאי בינתים:

כך - בידיעת ספק מביא שני אשמות תלויין:

גמ' חתיכה אחת שנינו - אכל חתיכה אחת כסבור שומן הוא ואחר כך נודע לו שספק הוא היינו הא דקתני מתני' ספק אכל חלב וכו':

חתיכה משתי חתיכות - כדמפרש בסיפא חלב ושומן לפניו כו' אבל חתיכה אחת פטור:

מצות כתיב - בויקרא גבי אשם תלוי ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא את אשמו וגו':

מצוות קרינן - דמשמע אחת מתוך שתים:

ב' חתיכות מיבעיא - דבשלמא חתיכה אחת איכא לפלוגי משום טעמא דלקמן דאי אפשר לברר איסורו או דלא איקבע איסורו אבל שתי חתיכות ליכא למימר הכי:

כוי - ספק בהמה ספק חיה:

אשם תלוי - אף על גב דליכא חתיכה אחת משתי חתיכות אם אכל חלבו בשוגג כסבור חיה הוא:

ספק בן תשעה כו' - היבמה שנתייבמה בתוך שלשה חדשים:

וחייבים באשם תלוי - שמא בן הראשון הוא ונמצא שבא על אשת אח שיש לה בנים שהוא בכרת והא אשה דומיא דחתיכה אחת היא:

נמצא על שלו - במסכת נדה בפרק כל היד (דף יד.) דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים שני סדינים לקנח אחד לו ואחד לה נמצא על שלו ודאי בשעת תשמיש היה ובועל נדה בשוגג הוה וחייבים שתי חטאות:

אתיום - לשון יווני הוא כלומר לאחר תשמיש:

לאחר זמן - התם מפרש שיעורא:

וחייבין באשם תלוי - ואמאי הא ליכא שתי מצוות:

אפשר לברר איסורו - דאשם תלוי אינו בא אלא להגין מן הייסורין עד שיודע לו ויביא חטאת כדמפרש בפרק בתרא (לקמן כה.) הילכך שתי חתיכות [ואכל אחת] ונשארה האחת אפשר שיבוא לאחר זמן בקי שיכיר אם זו הנותרת שומן ודאי חלב אכל ויביא חטאת אבל חתיכה אחת ואכלה אי אפשר לבררה:

מאי איכא בין רבא - דאמר לעיל טעמיה דרב משום יש אם למקרא:

לר' זירא - דמפרש טעמיה דרב לברר איסורו:

ה"ג איכא בינייהו כזית ומחצה - כגון ב' חתיכות בזו כזית ובזו כחצי זית ואכל את של כזית ואין ידוע אם הוא חלב או שומן:

לרבא ליכא מצוות - ליכא ב' זיתים ופחות מכזית כמאן דליתיה:

לר' זירא אפשר לברר האיסור - בחצי זית זה הנשאר:

כוי חייבים כו' - והא אי אפשר לברר איסורו:


לרבי זירא אי אפשר לברר איסוריה - דהא שתיהן נאכלות:

לרב נחמן איקבע איסורא - מעיקרא וחייב:

ר"מ מחייב - משום שחוטי חוץ אף על גב דאיכא למימר שמא לא אכל חלב ואשם זה חולין הוא דלא בעי קביעות לאיסור:

וחכמים פוטרין - דלא איקבע איסורא דשמא חולין הוא:

ואמאי - אצטער דלא אמר לו ר' מאיר היא הוה ליה למימר אשמעתיה דר' אליעזר היא:

בשיטת ר' אליעזר אמרה - משום הכי מחייב דלא בעי קביעות איסור והאי דלא הוה אמר ליה ר' אליעזר היא לא איכפת ליה משום דממילא הוה מצי ידע:

אמר רבא כו' - אף על גב דאמרי לעיל פטור דבעינן שתי חתיכות לאו דברי הכל אמרי דהא ר' אליעזר מחייב כיון דאמר דמתנדב אדם כו' וליכא למימר חולין לעזרה מייתי הכא ודאי מיחייב הואיל ובא לידי ספק:

מתנדב אדם כו' - טעמיה דר' אליעזר בגמרא מפרש בפרק בתרא (לקמן כה.):

אמר רב אשי - האי דבעינן מקצת איסורא לרבי אליעזר אליבא דבבא בן בוטא קאמר דאמר בפרק בתרא (שם) שהיה מביא אשם תלוי בכל יום חוץ ממוצאי יום הכיפורים אמר המעון הזה אילו מניחים אותי הייתי מביא אלא אומרים לי (כו') המתן עד שתיכנס לבית הספק כלומר המתן עד למחר שיש מקצת ספק שמא חטאת היום אבל מוצאי יום הכיפורים אין לחוש בכך דהא כיפר עליו יום הכיפורים על ספקו כדאמרינן בפרק בתרא (שם) חייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יום הכיפורים פטורין ואליבא דהאי בעינן מקצת ספק כגון חתיכה אחת אפילו לר' אליעזר אבל רבנן דפליגי אדר' אליעזר בפרק בתרא (שם) דאמרי אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ואי מייתי הוי מכניס חולין לעזרה הכא נמי פטרי דדוקא בעינן כדקרינן מצוות:

וכן אם אכל כלב - את השנייה או עורב חייב ישראל הואיל ובשעה שאכל הוה חתיכה משתי חתיכות:

פטור - דליכא ב' חתיכות:

ורבי מחייב - דלא בעי ב' חתיכות:

ואת השניה במזיד - שהיה יודע שספק הוא:

חייב - אשם תלוי אקמייתא דבשוגג הואי ומשתי חתיכות הואי:

פטור - דבשעת שוגג לא הוו שתי חתיכות:


ר' אליעזר היא - הילכך ליכא למימר חולין לעזרה נינהו:

ואתני - אי ראשון שומן אכל ודאי השני חלב ואי אכל ודאי חלב מספקא ליהוי ליה כפרה להגין עליו עד שיודע לו ויביא חטאת ואי לא ליהוי נדבה:

ונודע לו - שספק הוא:

כשם - שאם יודע לו באחרונה שכולן ודאי חלב היו ודאי ליהוי מביא חטאת על כל אחת ואחת דידיעות ספק שבינתים מחלקות לחטאות דלא הוי העלם אחת:

כך מביא אשם תלוי על כל אחת - כל זמן שלא נודע לו ידיעה ודאית:

כאן שנה רבי - כדפרישית: אלא מעתה אכל כזית חלב קודם יום הכיפורים וכזית חלב לאחר יום הכיפורים. ושניהם בהעלם אחת:

במקום אשם תלוי - כדקתני בפ' בתרא (לקמן כה.) חייבי אשמות תלויים שעבר עליהן יום הכיפורים א' והוה ליה כידיעת ספק:

דילמא - הא דאמרינן יום הכיפורים מכפר והוא דמתיידע ליה שספק חלב אכל:

הודע ולא הודע תנן - בפ"ק דשבועות (דף יב:) מפרש בגמרא בין שנודע לו ספקו בין שלא נודע לו ספקו קודם יום הכיפורים יוה"כ מכפר אלמא אף על גב דלא מתיידע ליה לגמרי מכפר:

תרדא - שוטה לשון אחר עצל:

אכל ושתה בהעלם אחת - ביום הכיפורים:

אינו חייב אלא אחת - דשתיה בכלל אכילה:

דמתיידע ליה - כלומר אי שיעור דהוי אפשר לאודועי וכיון דאיכא שהות דיום הכיפורים בנתיים כדי ידיעה קם ליה ההוא שיעור במקום ספק ידיעה באשם תלוי:

רבנן היא - ר' יוסי ור' אליעזר:

אכל היום - משל הקדש שוה חצי פרוטה:

נהנה - במידי דלאו בר אכילה:

ומכאן עד ג' שנים - ובהעלם אחד:

הא כפר עליו יוה"כ - שבינתים על חצי שיעור קמא ואי ידיעות ספק מחלקות הא הוה יוה"כ כידיעת ספק ואמאי מצטרפין:

היינו דתלי לאשם בחטאת - דכשם שאם היתה ידיעה ודאית בנתיים היתה מחלקת לחטאות דכתיב (ויקרא ה) או הודע אליו חטאתו כך ידיעת ספק מחלקת לאשמות ומביא אשם תלוי על כל אחת ואחת אלא לריש לקיש חטאת באשם איבעי ליה למיתלי כשם שידיעת ספק מחלקת לאשמות כך מחלקת לחטאות ולכשיודע לו באחרונה יביא חטאת על כל אחת ואחת דהא עיקר ידיעת ספק באשם כתיבא:

אחד טמא ואחד טהור - ואין ידוע איזה טמא ואיזה טהור:

ולא נכנס - למקדש:

בשני ונכנס - למקדש:

חייב - על ביאת מקדש דממה נפשך איכא ידיעה ודאית וטמא הוא שהרי הלך בשתיהן:

בשני ונכנס - ובכניסתו בשני נעלמה ממנו טומאה דכניסה ראשונה חייב:


רבי שמעון פוטר בזו - דשני טומאות נינהו אכל חדא וחדא כניסה איכא למימר שביל זה הוא הטהור והילכך ליכא ידיעה ודאית בתחלה ובטומאת מקדש בעינן ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בנתים ות"ק דמחייב מפרש טעמיה לקמן:

ואפילו בקמייתא - בתרתי קמייתא בתמיה והא איכא ידיעה ודאית בכניסה אחריתי:

שכח שהלך בראשון - ואף על גב דטומאה ודאית היא מיהא ליכא אלא מקצת הידיעה דשכח את הראשון ובהא פליגי הני תרי תנאי אליבא דר' שמעון ת"ק אליבא דר' שמעון לא פטרו אלא בבתרייתא דאילו בקמייתא כיון דממה נפשך איכא טומאה ידיעה ודאית שהלך בשניהם אף על פי ששכח שהלך בראשון אפילו הכי מקצת ידיעה כידיעה והוה ליה ידיעה בתחלה אבל בבתרייתא ליכא ידיעה ודאית:

ור' שמעון בן יהודה סבר - אף על גב דטומאת ידיעה ודאית היא כיון דליכא אלא מקצת ידיעה כמאן דליתיה דמיא:

ר' ישמעאל כו' - בפרק שני דשבועות (דף יד:):

וקשיא דריש לקיש אדריש לקיש - דאמאי לא אוקמה כרבי ולימא ידיעת ספק כודאי:

ונעלם והוא טמא - משמע אף על גב דאיכא קצת העלמה בטומאה חייב:

ונעלם כו' - מדאפיק הני תרי ונעלם להך דרשא אלמא לית ליה ידיעה בתחלה דידיעת טומאה דבעי בתחלה ובסוף לא מפקא אלא מהנך תרי ונעלם כדאמרן בפ"ק דשבועות (דף ד.):

מתני' חלב ונותר לפניו - וכסבור שניהן שומן דהיתרא:

אשתו נדה ואחותו עמו בבית - בא על האחת כסבור זו אשתו וכסבור שטהורה היא ונמצא שאשתו היתה נדה ועוד ספק על איזו מהן בא:

ור' יהושע פוטר - מפרש בגמרא אשר חטא בה עד שיודע לו במה חטא:

או שעשה - מלאכה בשבת ואינו יודע איזו מלאכה עשה אם חרש אם זרע:

אף מאשם תלוי - מפרש בגמ':

לא נחלקו - ר' אליעזר דאמר לא בעינן שידע במה חטא [ור' יהושע דאמר בעינן שידע במאי חטא]:

על דבר שהוא משם אחד - כגון שתי אילנות של מין אחד לפניו ולא ידע אם מזה לקט אם מזה:

שהוא חייב - שהרי ידע במה חטא איזו מלאכה עשה שבלקיטת תאנים חטא:

על מה נחלקו על דבר שהוא משום שני שמות - כגון ספק קצר ספק טחן אי נמי ספק תאנים ספק ענבים וכן בנתכוין לזו ועשה את זו דבה דכתיב בקרא בין אידיעה בין אחטאת היא לר' יהושע עד שיתכוון לחטוא בה ולעת הידיעה ידע במה חטא ולרבי אליעזר כיון שנתכוון לדבר שיש בו חטא ולעת ידיעה נודע לו שחטא סגי:

א"ר יהודה כו' - בגמרא מפרש מאי פלוגתיה דרבי יהודה עלייהו:

ותמיה אני אם פטר בה - כלומר על מה פטר בה רבי יהושע הלא נתכוון על דבר האסור:

א"כ - דמתעסק כי האי גוונא חייב למה נאמר בה:

פרט למתעסק - בהיתרא כגון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אבל זה המתעסק באיסור חייב:

גמ' מבעי ליה פרט למתעסק - כגון נתכוון לזו ועשה אחרת ואי קשיא אם כן דר"א אית ליה דרב נחמן האי בה דדריש ר' אליעזר פרט למתעסק לא צריך דממלאכת מחשבת דמייתי רב נחמן מצי למילף נראה לי דר"א לית ליה דרב נחמן דדריש מלאכת מחשבת אסרה תורה דלא משמע ליה ההיא דרשא ולא מייתי דרב נחמן אלא משום דאמר בהדיא דמתעסק בשבת פטור אבל לרבי יהושע דדריש אשר חטא בה עד שיוודע לו במה חטא איהו דריש כרב נחמן מלאכת מחשבת אסרה תורה:


מתעסק בחלבים - כגון חלב ושומן לפניו ונודע שזה חלב וזה שומן ונתכוון לאכול שומן והביט למקום אחר והלכה ידו אל החלב ואכלו אי נמי חלב וחלב לפניו וסבור שהוא שומן ונתכוין לאכול חתיכה זו ואכל את זו ולא דמי לשוגג דשוגג היינו שנתכוין לחתיכה זו עצמה אבל סבור שהוא שומן:

מתעסק בעריות - כגון נתכוון לבוא על אשתו נדה וסבור טהורה היא אחותו ואשתו לפניו ונשמטה אשתו ולא ידע ובאה אחותו במקומה ולא דמי לשוגג דשוגג כגון שנתכוון לזו עצמה וסבור שהיא אשתו:

אלא מתעסק בשבת - להכי אתא קרא למיפטריה מתעסק בשבת מפרש לקמיה:

מלאכת מחשבת - שחשב ונתכוון למלאכה זו עצמה:

משכחת לה - מתעסק בשבת כגון שנתכוון כו':

להגביה - פטור לדברי הכל דהאי מתעסק הוי דלא נתכוון לשום חתיכה:

דקדקתם אחרי - כלומר נצחתוני וקפחתוני:

הגביה חפץ בין השמשות - שבין שבת ליום הכיפורים כדי להוציאו דאהגבהה חייב מיד שיש הגבהה שהיא הוצאה כגון שהיא סמוך לרשות הרבים והוא עומד ברשות הרבים מהו היכי מצית למימר התם מקצתה היום ומקצתה למחר:

דקדקתם אחרי - וחשבתם לנצחני ולא הועלתם כלום דאיכא למימר נמי מקצת הגבהה היום ומקצת הגבהה למחר:

ולר' יוסי - נהי נמי דמקצתה היום ומקצתה למחר (הוא) גמר מלאכה הוא אמאי קאמר לדברי הכל פטור והא שמעינן ליה לרבי אליעזר דמחייב:

ושנים על האריג - כל השיעור הוא זה ובתחלה היינו טעמא דבעי שלשה משום דסתרי דשנים אינן מתקיימין אבל הכא איכא למימר חציו היום וחציו למחר:

כי תחטא ולא ידע ואשם - גבי אשם תלוי כתיב:

מאי הוי עלה - דספק אכל ספק לא אכל אליבא דר"ש:

חטא ואינו יודע במאי חטא - כגון חלב ונותר לפניו ולא ידע איזו מהן אכל או ספק חטא או ספק לא חטא כגון שומן וחלב לפניו:

תינוקות היינו מתעסק - שנתכוון למול את זה ומל את זה ושוגג כגון שהיה מתכוין לזה עצמו אבל סבור שנולד בשבת:

בדבר דלאו מצוה - כגון נתכוין לתאנה זו ולקט את זו:

מקלקל בחבורה חייב - דהכי אמרינן בבבא קמא בפרק המניח את הכד (דף לד:) כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר:

אבל בחד מינא אפילו רבי יהושע מחייב - ואת אמרת מתעסק בשבת פטור דמשמע בסתם ואפילו בחד מינא:

אפילו ר' יהושע מחייב - דלאו מתעסק הוא שהרי ללקיטת תאנים נתכוין וליקט תאנים אף על גב דאביי ורבא לא פטרי במתעסק אלא במתכוין להיתר כגון לחתוך את התלוש אבל שמואל אפי' במתעסק באיסור פטר מדנקט הש"ס למילתיה מלאכת מחשבת אסרה תורה משמע שיתכוין בו:

ותא בתראי - תריץ כוותי דמתעסק פטור והכא לאו מתעסק הוא דאותה שנתכוין אותה ליקט ומאי טעמא פטר רבי יהושע כגון שאבד מלקט מלבו מחשבה ראשונה של לקיטה אבדה מלבו ושכחה כגון שנתכוין ללקוט ענבים ושכח וכסבור תאנים בעינא והלכה ידו על הענבים וליקטן בלא מתכוון הרי נעשית בקשתו שלענבים היה צריך [אבל לא נעשית מחשבתו] שבשעת לקיטה חשב על התאנים ועכשיו נמצא שלא נעשית מחשבתו ואנן תרוייהו בעינן בקשתו ומחשבתו:


מאי ניהו ב' שמות - קא סלקא דעתך השתא שחורות ולבנות נמי כשני מינין דמו ואי ר' שמעון ור' שמעון שזורי נמי כרבי יהודה מוקמי פלוגתייהו בנתכוין ללקט את זה ולקט את זה רבי יהודה מאי אתא לאשמועינן:

אלא לאו מתעסק איכא בינייהו - דשמעיה רבי יהודה לרבי שמעון שזורי דאוקי פלוגתא באבד מלקט מלבו אבל במתעסק דברי הכל פטור ואתא איהו למימר אפילו נתכוין ללקט כו' הוי מתעסק הואיל ובאיסור נתעסק פליגי ומחייב רבי אליעזר ואפילו רבי יהושע לא פטר אלא בשני שמות אבל בשם אחד חייב ותמה אני כו' אם כן למה נאמר בה פרט למתעסק בהיתר או במתעסק באב מלאכה ועשה אב מלאכה אחרת:

אבד מלקט מלבו בשם אחד - שנתכוין לתאנה זו ושכח כסבור תאנה אחרת הסמוכה לה בעינא והלכה ידו על הראשונה דברי הכל חייב הואיל ולכך נתכוין תחלה ועוד כששכח מחשבתו לא חשב אלא באותו מין עצמו:

בשני שמות - שנתכוין לתאנים ושכח וכסבור ענבים בעינא והלכה ידו על התאנים:

ורבי יהודה סבר אפילו בשם אחד פליגי - וסבירא ליה דשחורות ולבנות שם אחד הן הואיל והן מין אחד (תוספות) מה שאמר במתניתין תמיה אני אם פטר בה ר' יהושע במין אחד שהרי נתקיימה מחשבתו עד כאן תוספות:

ליקדם איכא בינייהו - שנתכוין ללקט זו תחלה ואחר כך זו והלכה ידו על האחרונה ר' שמעון ורבי שמעון שזורי סברי אם משם אחד דברי הכל חייב הואיל ושם אחד הן וסוף סוף תרווייהו עבד ולא איכפת לן במקדים המאוחר כי פליגי בשני שמות ר' אליעזר מחייב חטאת הואיל ולשניהן נתכוין ושניהם עשה ולא איכפת לן במקדים המאוחר ורבי יהושע פוטר הואיל ובשעת לקיטת כל אחת ואחת לא לזה הוא מכוין הוה ליה כמתעסק ופטור ורבי יהודה סבר אפילו בשם אחד פליגי אבל תמהני למה פטר הואיל וסוף סוף לשניהן נתכוין אבל במתעסק בעלמא שלא נתכוין אלא לאחת ולא עשאה ועשה את חברתה דכולי עלמא פטור:

והא תניא - סייעתא דחיישינן למוקדם ומאוחר:

להדליק זו - בשגגת שבת או בשגגת מלאכות:

והדליק זו פטור - דהיינו מתעסק לא נתכוין אלא לאחת ולא עשאה ועשה את חברתה:

להדליק ולכבות - כשהיה נר דולק ונר כבוי ונתכוין להדליק זה תחלה ואחר כך לכבות זה וכבה זה ואחר כך הדליק זה:

אם בנשימה אחת - שנפח ומחמת הנפיחה כבה זה והדליקה חייב דליכא למימר הי מוקדם והי מאוחר:

בשתי נשימות פטור - דלא נעשית כסדר:

לא אתעביד מחשבתיה - דאיכא למימר כבה ואחר כך הדליק:

החותה - הממלא כלים מצבור הגחלים:

מכבה העליונות - שעכשיו נעשות תחתונות וכבו מחמת המשא של עליונות ומבעיר התחתונות שהיו כבויות מחמת המשא שהיה עליהן וכשהן עכשיו עליונות נתבערות:

מאי טעמא דמאן דמחייב תרתי - הא לא איכוין לחדא ולגביה מתעסק הוא:

כדי להבעיר את התחתונות - כלומר להבערת התחתונות לא הוה צריך אלא לכבוי עליונות היתה עיקר כוונתו שהיה נפח וצריך לפחמין נתכוין לכבות עליונות שהיו גסות ואף על פי שידע שיבערו התחתונות נתכוין לכיבוי של אלו על מנת שיתבערו אלו אף על פי שהוא מקלקלם אצלו:

מקלקל בהבערה - כגון דנפח הוא כדאמר רבי יוחנן בנפח שנו דלא ניחא ליה לנפח להבעיר גחלים:

מקלקל בהבערה חייב - דקיי"ל אף על גב דשאר מקלקלים פטורין חובל ומבעיר חייבין:

אמי בר אבין כו' - כגון שנתכוין לכבויי ולהבערה ואפילו הכי אהבערה פטור תנא קמא סבר לה כר' יוסי דאמר הבערה ללאו יצאת וליכא קרבן:


להקדים איכא בינייהו - שנתכוין להדליק תחלה ואחר כך לכבות והדליק וכבה בחתייה אחת תנא קמא חייש למוקדם ומאוחר הילכך לתרתי ליכא לחיוביה דשמא כבה תחילה ולמפטריה בולא כלום נמי לא דנהי דאקדומי לא אקדמיה אחורי נמי לא אחר הילכך מחייב חדא ורבי אליעזר לא חייש למוקדם ולמאוחר הילכך מחייב תרתי:

רב אשי אמר שנתכוין לכבות - ולא להבעיר שלא היה יודע שסוף תחתונות להבעיר:

שאינה צריכה לגופה - כגון זה שאינו צריך להבעירן אלא להתחמם בחתייתן ומכל מקום יודע היה שיתבערו ועל מנת כן עשה וה"ל מתכוון מיהו מלאכה שאינה צריכה לגופה הויא הך הבערה:

פרק חמישי - דם שחיטה


מתני' אכל דם שחיטה בבהמה - בין בבהמה בין בחיה בין בעופות:

בין דם נחירה ובין דם עיקור - שעקר סימניהם:

ובין דם ההקזה שהנשמה יוצאה בו חייבין עליו - כרת דדם הנפש הן ובגמ' מפרש איזהו דם היקז שהנפש יוצאה בו:

דם ביצים - ביצי איל ושור לשון אחר דם ביצים המוזרות שנתאדמו מחמת חמימות שישבה עליהן התרנגולת:

אין חייבין עליהן - כרת שאין כרת אלא בדם הנפש דכתיב (ויקרא יז) כי נפש כל בשר דמו היא כל אוכליו יכרת:

גמ' טומאה קלה - טומאת אוכלין בכביצה:

טומאה חמורה - כשהיא נבלה מטמאה במשא ויש בהן איסור קודם שחיטה והיתר לאחר שחיטה: