כט. נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: נתן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה

מנוקד: נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה.

עם טעמים: נֹתֵ֥ן לַיָּעֵ֖ף כֹּ֑חַ וּלְאֵ֥ין אוֹנִ֖ים עָצְמָ֥ה יַרְבֶּֽה׃

דִיהַב לְצַדִיקַיָא דִמְשַׁלְהַן לְפִתְגְמֵי אוֹרַיְתָא חוּכְמָא וּדְלֵית לְהוֹן תְּקוֹף נִכְסִין מַסְגֵי:

ל וְיִשְׁתַלְהוּן עוּלֵימִין חַיָבִין וְיִלְאוּן וּרְוָקֵי רַשִׁיעַיָא אִיתְּקָלָא יִתְקְלוּן:

לא וּדְסַבָרוּ לְפוּרְקָנָא דַיי יִתְכַּנְשׁוּן מִבֵינֵי גָלוּתְהוֹן וְיוֹסְפוּן חֵיל וְיִתְחַדְתוּן לְעוּלֵימַתְהוֹן כְּצִימוּח דְסָלֵיק עַל גַדְפֵי נִשְׁרִין יְרַהֲטוּן וְלָא יִלְאוּן יַהֲכוּן וְלָא יִשְׁתַּלְהוּן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נותן ליעף כח" - וסופו להחליף כח לעייפותכם