רמב"ם על מעשרות ג

מעשרות פרק ג עריכה

משנה א עריכה

העיקר אצלנו, החצר קובעת למעשר בדבר שנגמרה מלאכתו. וכשהעביר לקצות - לא נגמרה מלאכתן עד שיהיו קציעות.

ואם יש להם עליו מזונות, הרי אלו לא יאכלו - לפי שאין ראוי שיפרע חובו מן הטבל:

משנה ב עריכה

אלו הפועלים אינם עושים בלקיטת התאנים ובשטיחתם, כי אילו היו עושין כן היה להם לאכול מן התורה, אבל היו עושין במלאכה אחרת, בחרישה או קצירה וכיוצא בהן:

משנה ג עריכה

אמרו לעשות עמו בזיתים - אינם רוצה לומר בלקיטתן או בטלטולם ממקום למקום, אלא בעבודת האילנות.

וכן אמרו "לנכש תחת הזיתים, כמו לנכש בבצלים". וכבר בארנו (פ"ב מ"ה דכלאים) כי נכוש הוא חפירה סביב עיקר האילן.

מקרטם - כמו מקרסם. ומקרסם כמו מכרסם, והכל עניין חיתוך, וכבר בארנו זו המילה (פ"ב מ"ז דפאה):

משנה ד עריכה

קציצות - גרגרים תלושים, מאי זה אילן שיהיו.

בזיתים ובחרובים חייבים - בתנאי שימצא הזיתים תחת אילן הזיתים, והחרובין תחת אילן החרובין, וזה מבואר כי אלו הגרגרים שנפלו מאלו האילנות נפלו, ולפיכך יש בהם משום גזל וחייבין במעשרות. אבל התאנים שמתלכלכין ומשתנים בצורתן, כשמצא אותן תחת התאנה, אינו מכיר אם מזו התאנה נפלו ונשתנו, ומפני זה אינן דומים לשאר התאנים שבתאנה, או אם באו ממקום אחר ואין לבעל התאנה בהם זכות. ולפיכך אין בהם משום גזל, ופטורין מן המעשר, אבל יעשר דמאי בלבד כמו שבארנו במסכת דמאי.

אם דרסו רוב בני אדם, חייב - עניינו אם רוב בני אדם דרסו תאנים שלהם בשדה, כבר באו לגורן המעשרות, ונאמר כי אלו הגרוגרות הם ממה שדרסו בשדה, ובאו לבית ונפלו אחר כך, והוא חייב במעשרות. ואם רוב בני אדם לא דרסו בשדה פטור, לפי שנאמר קודם דריסה נפלו.

ואמרם מפני שהוא מחזיר את המותר - עניינו שהוא מחזיר אותו לגג ליבש, והוא ראיה שעראי מאכיל:

משנה ה עריכה

כמו שהבית קובעת למעשר, כך החצר קובעת למעשר, ובתנאי שלא תהיה החצר פתוחה כאילו היא הפקר, שתהיה נשמרת. וחלקו בזה כמו שתראה.

ואמרם כל שאחד פותח, ואחד נועל - עניינו שיהיה בחצר שני בתים לשני בני אדם, ויניח זה הפתח פתוח, ויבוא השני השוכן בבית האחר וינעול אותו, או להפך.

והלכה כדברי כולם להחמיר:

משנה ו עריכה

הגגות - ידוע. כשהפירות לשם ולא נכנסו לבית, פטורים מן המעשרות.

בית שער - הוא מבוא הבית, והוא נקרא "פרוזדור".

ואכסדרה - מקום מוקף משלש רוחותיו, ובו קרוי.

ומרפסת - מקום גבוה על קרקע החצר, שבו הסולם קבוע שעולים בו אל העליות, ועוד יתבאר זה בערובין (פ"ח מ"א).

וממה שאתה צריך לידע, כי הבית כשיש בו פחות מארבע אמות על ארבע אמות אינו קובע למעשר, וכן הגג אינו פוטר למעשר אלא אם היה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יותר:

משנה ז עריכה

צריפים - הם כמו עמודים ועליהם קרוי כמין צריף, והוא ידוע, נקרא בערבי "מכנס", כזו הצורה:

 


והבורגנין - הם כמו מגדלים עשויין לשמור הדרכים.

אלקטיות - הם כמו סוכות עושים אותם בני אדם בימות החמה להיות צל על ראשם, תרגום "וקר וחם"(בראשית ח, כב) "סיתווא וקייטא".

וגנוסר - מקום בארץ הצבי יש בו גנות רבות, מדובר בו נכבדות ונפלאות, ועושין בו אוהלים לדירה כל זמן אסיפת הפירות, וזה המקום הוא שקראו התורה "כנרת"(במדבר לד, יא).

ויוצרים - אומני כלי חרס, וכבר פירשנו זה.

ואין הלכה כרבי יוסי, והלכה כחכמים:

משנה ח עריכה

רבי שמעון אומר, שאם היתה תאנה אחת בפיו, ואחת בימינו, ואחת בשמאלו, שאינו צירוף.

ואין הלכה כרבי שמעון.

וזה כשהוא עומד בארץ, אבל אם עלה לראש התאנה, מותר לו למלאות חיקו ולאכול מהם:

משנה ט עריכה

כסבר - ידוע, וכן הוא בערבי "כסברה".

סיאה - בערבי "פונדג".

אזוב - בערבי "צעתר".

קורנית - בערבי "חסא".

ודרך אלו העשבים, שצומחין בגנות ובבתים מבלי שזרעו אותם. ואומר בכאן שאם הם נשמרים, כלומר במקום שימור, שחייבים במעשרות.

והלכה כרבי עקיבא:

משנה י עריכה

הכל הולך אחר העיקר - אם יהיה עיקר האילן בחוצה לארץ, הפרי אינו חייב במעשרות אף על פי שיהיה הנוף והפרי נוטה לארץ ישראל, ואם העיקר בארץ ישראל והנוף נוטה חוצה לארץ חייב במעשר.

ובבתי ערי חומה, הכל הולך אחר העיקר - כבר ידענו דין התורה בבתי ערי חומה, שיש להם גאולה עד מלאת לו שנה תמימה, ואחר השנה יתקיים ביד הקונה אותו. והבתים שהם חוץ לחומה, אמר השם יתברך בהם "על שדה הארץ יחשב וביובל יצא"(ויקרא כה, לא). ועוד יתבאר בסוף ערכין, כי כל שהוא לפנים מן החומה ונופו נוטה חוץ לחומה, ימכור אותו הפרי, שאין דינו ודין שדה הארץ שווה.

ובערי מקלט, הכל הולך אחר הנוף - שיער התלמוד זה ואמר אף אחר הנוף, כגון שיהיה האילן עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום, כיון שהיה הרוצח תחת הנוף קלטו ואסור להרגו. וכשיהיה האילן חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום, לא נאמר כי הרוצח צריך להכנס בתוך התחום, אבל ינצל בהגיעו לעיקר האילן [לפי] (אע"פ) שנופו נוטה לתוך התחום.

ובירושלים, הכל הולך אחר הנוף - העיקר אצלנו שמעשר שני אסור לפדותו בירושלים בשום פנים, אבל חוץ לירושלים מותר. ואם יהיה האילן עומד לפנים מחומות ירושלים ונופו נוטה לחוץ, כיון שהגיע מעשר שני תחת הנוף אסור לפדותו, אף על פי שהוא חוץ לחומה: