עיקר תוי"ט על מעשרות ג

משנה מעשרות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) בניו ובני ביתו. בירושלמי מבואר דאף מזונותיה עליו. הואיל ואכילתה אינה אלא מתנאי בית דין. לא דמי לתנאי דפועלים לפי שב"ד שהתנו ותקנו מזונות לאשה. לא תקנו אלא שלענין מעשרות לא תהא אלא כמתנה:

(ב) (על המשנה) אוכלין. אם נתן להם:

(ג) (על הברטנורא) דהא דפירש ס"פ דלעיל דפועל אוכל מן התורה בתלוש שלא נגמרה מלאכתו היינו שלא נגמרה למעשר. ומיהו בשעת גמר מלאכה בעינן ולא להעבירן כו' ועיין מ"ב פ"ז דב"מ:

(ד) (על הברטנורא) כלומר ולא תולה עיניו בדבר אחר לגמרו של המלאכה אלא אוכלו כך כשהוא לוקחו:

(ב)

(ה) (על הברטנורא) בס' ב"ד הצריך עיון למה נדחק לפרש כן דאף באוכלין מן התורה הדין כן. וכן הוא בר"מ בחבורו.

(ו) (על הברטנורא) ועיין בפרק א' משנה א' מעשר שני:

(ז) (על המשנה) אחת כו'. לפי שאין כאן דבר שיקבעהו בלא המקח הלכך לא סגי המקח לקובעו קודם שנגמרה מלאכתו כר"י ס"פ דלעיל. וב' לא יאכלו כמ"ש במ"ה פרק דלעיל:

(ח) (על המשנה) הקופה. דלגבי לוקח הוי כמוליך לשוק דסגי לקובעו כדתנן במ"ה פ"ק והלוקח עיניו במקחו כדלעיל:

(ט) (על המשנה) המוקצה. דמוקצה עשו אותו כמצרף. ירושלמי:

(ג)

(י) (על המשנה) מקרטם. כמו מקרסם ומקרסם כמו מכרסם הר"מ וז"ש הר"ב ודומה לו יכרסמנה כו':

(יא) (על המשנה) עלה כו'. לבדו מן המחובר ולא יאחז הקלח בידו. פירוש:

(ד)

(יב) (על המשנה) קציעות. גרגרים תלושים מאיזו אילן שיהיו הר"מ והר"ש מפרש שם הכלי שקוצצין בו תאנים נקרא מוקצה:

(יב) (על המשנה) לפי גירסתו הוא על שם המקצועות שהם כמחצלאות שעליהן מיבשים אותם:

(יג) (על המשנה) גזל. ודוקא שמצא בדרך שאז ידוע שהבעלים נתייאשו לפי שרבים מצויים שם אבל אם מצאן בינו לבין תבירו אסורין משום גזל דלא מתיאש שיודע שתבירו ימצאם. פירוש:

(יד) (על הברטנורא) שמתלכלת ומשתנית בצורתם וכשמצא אותן תחת התאנה אינו מכיר אם מזאת התאנ' נפלו ונשתנו או אם באו ממקום אחר ואין לבעל התאנה בהם זכות ואין בהם משום גזל. הר"מ:

(טו) (על המשנה) אם דרסו. דגרוגרות קרויין כשיבשו קודם שנדרסו:

(טז) (על הברטנורא) דסתמא בבתים נדרסות ולהכי הוצרך למוקי מתני' כשרוב דורסים בשדות דהא בנמצא בשדות עסקינן. הר"ש בשם הירושלמי:

(יז) (על המשנה) וא"ל פטור. יר. ושלמי מקשה ואינה נכרת אם דרוסה היא אם לא בתמיה. ומשני פעמים שהיא בוקעת מתחת הגלגל והיא דרוסה והיא נראית שאינה דרוסה. פעמים שהרגל דורסתה והיא אינה דרוסה ונראית כדרוסה:

(יח) (על הברטנורא) וה"ד נמי בניו ובני ביתו דלא שריין בר'פ אלא היכא דעדיין לא הובאו למקומן וזהו דמסיים ויהיב טעמא לבהמה מתוך כו':

(יט) (על המשנה) מחזיר. והוא ראיה שעראי מאכיל הר"מ (ר"ל שאכילת בהמה אפי' קבע כשמותרה חוזר אינה נחשבת רק לעראי. כ"פ המ"ח כדי שלא תקשה ממ"י פ"א דפיאה. ועיין בפרק דלקמן ס"ג):

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

.אין פירוש למשנה זו

(ז)

(כ) (על המשנה) דירת החמה. נ"ל טעמא כדתנן ביומא ד"י דבית סתמא לא מיקרי אלא בית חורף ובית קישן. לפיכך לא טבולה. פירוש:

(כא) (על הברטנורא) כדאמר שם ביומא:

(ח)

.אין פירוש למשנה זו

(ט)

(כב) (על המשנה) דברי ר' טרפון ומודה ר"ט גבי מקח דתנן בפ"ב מ"ו מגרגר באשכול. הר"ש:

(כג) (על המשנה) שבחצר. ודרך אלו העשבים שצומחין בגנות ובבתים מבלי שירעו אותם. הר"מ:

(י)

(כד) (על המשנה) ונוטה כו'. נוף א' מן התאנה. הר"ש:

(כה) (על הברטנורא) משום דבכולי גמרא שדינן נוף בתר עיקרו איצטריך למימר דלענין מלקט זמנין דשדינן עיקר בתר נוף אע"ג דבתר עיקרו נמי שדינן תוי"ט:

(כו) (על הברטנורא) ז"ל רש"י במסכת מכות דתשדי עקרו בתר נופו ואסור לאוכלו בעקרו אלא אם כן פדאו מקודם שנכנס ע"כ. ועיין בתוי"ט: