משנה מעשרות ג דפוסים
משנה מעשרות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
המעביר תאנים בחצרו לקצות, בניו ובני ביתו אוכלין ופטורין.
הפועלים שעמו, בזמן שאין להם עליו מזונות, אוכלין ופטורין.
אבל אם יש להם עליו מזונות, הרי אלו לא יאכלו.
המוציא פועליו לשדה, בזמן שאין להם עליו מזונות, אוכלין ופטורין.
ואם יש להם עליו מזונות, אוכלין אחת אחת מן התאנה, אבל לא מן הסל ולא מן הקופה ולא מן המוקצה.
השוכר את הפועל לעשות בזיתים, אמר לו על מנת לאכול זיתים, אוכל אחד אחד ופטור.
ואם צירף, חייב.
לנכש בבצלים, אמר לו על מנת לאכול ירק, מקרטם עלה עלה ואוכל.
ואם צירף, חייב.
מצא קציצות בדרך, אפלו בצד שדה, וכן תאנה שהיא נוטה על הדרך, ומצא תחתיה תאנים, מותרות משום גזל ופטורות מן המעשרות.
ובזיתים ובחרובים חייבים.
מצא גרוגרות, אם דרסו רוב בני אדם, חייב.
ואם לאו, פטור.
מצא פלחי דבילה, חייב, שידוע שהן מדבר גמור.
והחרובין, עד שלא כנסן לראש הגג, מוריד מהם לבהמה, פטור, מפני שהוא מחזיר את המותר.
איזו היא חצר שהיא חייבת במעשרות? רבי ישמעאל אומר, חצר הצורית, שהכלים נשמרים בתוכה.
רבי עקיבא אומר, כל שאחד פותח ואחד נועל, פטורה.
רבי נחמיה אומר, כל שאין אדם בוש מלאכול בתוכה, חייבת.
רבי יוסי אומר, כל שנכנס לה ואין אומר לו: מה אתה מבקש, פטורה.
רבי יהודה אומר, שתי חצרות זו לפנים מזו, הפנימית חייבת, והחיצונה פטורה.
הגגות פטורין, אף על פי שהם של חצר החייבת.
בית שער, אכסדרה ומרפסת, הרי אלו כחצר.
אם חייבת, חייבין; ואם פטורה, פטורים.
הצריפין והבורגנין והאלקטיות, פטורין.
סוכת גינוסר, אף על פי שיש בה ריחים ותרנגולים, פטורה.
סוכת היוצרים, הפנימית חייבת, והחיצונה פטורה.
רבי יוסי אומר, כל שאינה דירת החמה ודירת הגשמים, פטורה.
סוכת החג בחג, רבי יהודה מחייב, וחכמים פוטרין.
תאנה שהיא עומדת בחצר, אוכל אחת אחת ופטור.
ואם צירף, חייב.
רבי שמעון אומר, אחת בימינו ואחת בשמאלו ואחת בפיו.
עלה לראשה, ממלא חיקו ואוכל.
גפן שהיא נטועה בחצר, נוטל את כל האשכול.
וכן ברימון, וכן באבטיח, דברי רבי טרפון.
רבי עקיבא אומר, מגרגר באשכולות, ופורט ברימון, וסופת באבטיח.
כוסבר שהיא זרועה בחצר, מקרטם עלה עלה ואוכל.
ואם צירף, חייב.
הסיאה והאזוב והקורנית שבחצר, אם היו נשמרים, חייבין.
תאנה שהיא עומדת בחצר ונוטה לגינה, אוכל כדרכו ופטור.
עומדת בגינה ונוטה לחצר, אוכל אחת אחת, פטור.
ואם צירף, חייב.
עומדת בארץ ונוטה לחוצה לארץ, בחוצה לארץ ונוטה לארץ, הכל הולך אחר העיקר.
ובבתי ערי חומה, הכל הולך אחר העיקר.
ובערי מקלט, הכל הולך אחר הנוף.
ובירושלים, הכל הולך אחר הנוף.
משנה מעשרות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב