משנה מעשרות ג ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק ג · משנה ה | >>
איזו היא חצר שהיא חייבת במעשרות? רבי ישמעאל אומר, חצר הצורית, שהכלים נשמרים בתוכה.
רבי עקיבא אומר, כל שאחד פותח ואחד נועל, פטורה.
רבי נחמיה אומר, כל שאין אדם בוש מלאכול בתוכה, חייבת.
רבי יוסי אומר, כל שנכנס לה ואין אומר לו: מה אתה מבקש, פטורה.
רבי יהודה אומר, שתי חצרות זו לפנים מזו, הפנימית חייבת, והחיצונה פטורה.
אֵיזוֹ הִיא חָצֵר שֶׁהִיא חַיֶּבֶת בַּמַּעַשְׂרוֹת?
- רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
- חָצֵר הַצּוֹרִית, שֶׁהַכֵּלִים נִשְׁמָרִים בְּתוֹכָהּ.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- כָּל שֶׁאֶחָד פּוֹתֵחַ וְאֶחָד נוֹעֵל, פְּטוּרָה.
- רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר:
- כָּל שֶׁאֵין אָדָם בּוֹשׁ מִלֶּאֱכוֹל בְּתוֹכָהּ, חַיֶּבֶת.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- כָּל שֶׁנִּכְנָס לָהּ וְאֵין אוֹמֵר לוֹ מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ, פְּטוּרָה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ,
- הַפְּנִימִית חַיֶּבֶת,
- וְהַחִיצוֹנָה פְִּטוּרָה:
- שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ,
איזו היא חצר שהיא חייבת במעשרות? -
- רבי ישמעאל אומר:
- חצר הצורית - שהכלים נשמרין בתוכה.
- רבי עקיבה אומר:
- כל שאחד פותח, ואחד נועל - פטורה.
- רבי נחמיה אומר:
- כל שאין אדם בוש מלאכל בתוכה - חייבת.
- רבי יוסי אומר:
- כל שנכנס לה, ואין אומרין לו "מה אתה מבקש" - פטורה.
- רבי יהודה אומר:
- שתי חצרות, זו לפנים מזו -
- הפנימית - חייבת.
- והחיצונה - פטורה.
- שתי חצרות, זו לפנים מזו -
כמו שהבית קובעת למעשר, כך החצר קובעת למעשר, ובתנאי שלא תהיה החצר פתוחה כאילו היא הפקר, שתהיה נשמרת. וחלקו בזה כמו שתראה.
ואמרם כל שאחד פותח, ואחד נועל - עניינו שיהיה בחצר שני בתים לשני בני אדם, ויניח זה הפתח פתוח, ויבוא השני השוכן בבית האחר וינעול אותו, או להפך.
והלכה כדברי כולם להחמיר:
שחייבת במעשרות. שקובעת תבואה למעשר דקיי"ל חצר קובעת:
חצר הצורית שהכלים נשמרין בתוכה. בסוף יוצא דופן (מ"ז:) אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שכן בצור מעמידין שומר [על] פתח החצר:
כל שאחד פותח ואחד נועל פטורה. בירושלמי (הל' ג) תניא רבי שמעון בן אליעזר משום רבי עקיבא כל שאחד פותח ואחד נועל בשני שותפין ולא בשני דיורין ופריך עלה מה בין שותף מה בין דיור כשם שהשותף ממחה כך דיור ממחה דיורין קרי ב' שוכרים ומוחה בחברו שלא ינעול ואינה משתמרת ומשני א"ר יונה בבעל הבית ודיורו היא מתני' בעל הבית ממחה ע"י דיור ואין דיור ממחה ע"י בעה"ב כלומר לא בב' דיורין דקתני היינו בבעל הבית ודיורו דמשתמרת היא:
ואינו אומר מה אתה מבקש פטורים. ואע"פ שאינו בוש לאכול בתוכה:
והחיצונה פטורה. לפי שהפנימית יש לה דרך על החיצונה ואין החיצונה יכולה לנעול ואמר בירושלמי (שם) רבי בון בר חייא בעי קומי רבי זעירא מה בא רבי יהודה להוסיף על דברי רבי עקיבא רבו אמר לו ולא כלום ובסוף פ' יוצא דופן (מז:) פסק הלכה כדברי כולן להחמיר ויש לתמוה דאמרינן בהשוכר את הפועלים (פח.) אמר רבי ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית שנאמר בערתי הקדש מן הבית ור' יוחנן אמר אפילו חצר קובעת שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו ורבי יוחנן הכתיב בית חצר דומיא דבית מה בית שהכלים נשמרין בתוכה ואידך הכתיב ואכלו בשעריך דמעייל להו דרך שער והשתא לרבי ינאי דפטר חצר אפילו בכלים נשמרין לתוכה תיקשי לך מתניתין דהכא ומיהו הך איכא לשנויי דאיירי לענין להכניס דרך חצר צורית לבית לאפוקי דרך חיצונה דלא והא דתני חיצונה פטור שנכנס דרך חיצונה לבתים הפתוחין לה והעביר תאנים בחצרו לקצות דריש פרקין וכן הא דתנן בפרק ח' דתרומות (מ"ג) היה אוכל באשכול ונכנס מן הגינה לחצר אע"פ שלא הזכיר בית מ"מ מיירי כשחזר והכניסן לבית אבל קשה דמתני' דתרומות משמע דדווקא התחיל בגינה אבל התחיל בחצר לדברי הכל אסור ודוחק לומר בשחזר והכניס לבית ועוד דגבי נוטה לגינה קתני (לקמן מ"י) אוכל כדרכו יעוד מדקתני בפרק הפועלים (שם) הכא בתאנה העומדת בגינה ונופה נוטה לחצר ולמאן דאמר לבית מה מועיל נופה נוטה לבית והלא דרך חצר צריך להכניס לביתו ומפרש רבינו תם דר' ינאי מדאורייתא קאמר אבל מודי דמדרבנן חצר קובעת:
איזו היא חצר שחייבת במעשר - שקובעת למעשר כמו בית:
חצר צורית - שכן בצור היו מושיבין שומר בפתח החצר:
כל שאחד פותח ואחד נועל - כגון שיש בחצר שני בתים לשני בני אדם, וכשאחד מהן פותח פתח החצר בא השני ונועל, וכשאחד נועל השני מוחה בידו ופותח, נמצאת חצר שאינה משתמרת:
ואין אומרים לו מה אתה מבקש פטורה - ואף על פי שאינו בוש לאכול בתוכה:
והחיצונה פטורה - כיון שיש לפנימית דריסת הרגל עליה אינה משתמרת. וקיימא לן הלכה כדברי כולן להחמיר:
[*רבי יהודה אומר וכו'. וכתב הר"ב וקיימא לן הלכה כדברי כולן להחמיר. בס"פ יוצא דופן הר"ש]:
.אין פירוש למשנה זו
איזו היא חצר וכו': כתב ה"ר בצלאל אשכנזי ז"ל אמסכת תרומות קאי דתנן בפ"ח הי' אוכל באשכול ונכנס מן הגנה לחצר וכו' ר' יהושע אומר לא יגמור משמע דחצר מחייבא לנו והשתא מפ' איזו היא חצר וכו' כך מצאתי ע"כ. ואיתה בתוס' פ' הפועלים דף פ"ח והעלו שם דלר' ינאי דאמר התם אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית מודה הוא דחצר קובעת מדרבנן וכן כתב ר"ש ז"ל בשם ר"ת ז"ל. ואיתה בגמ' נדה פ' יוצא דופן (נדה דף מ"ז) ושם פי' רש"י ז"ל בוהלכה כדברי כולן להחמיר שני פירושים וז"ל כדברי כולן להחמיר דאם יש בה אחד מכל אלו חייבת אם יש שם שומר חייבת כר' ישמעאל אע"ג דאחד פותח ואחד נועל פי' שאין השומר קבוע לפתוח ולנעול אלא זה פותח וזה נועל ואי ליכא פותח ונועל חייבת כר' עקיבא ואע"ג דליכא שומר ואם אומר לו מה אתה מבקש חייבת ואע"ג דלית בה חד מכל הני לישנא אחרינא הלכה כדברי כולן להחמיר כיון שאין אדם בוש לאכול בתוכה חייבת פי' דקובעת למעשר ואין אוכלין מפירות הנכנסין לה עד שיתעשרו ומ"מ להפריש מהן על טבל אחר אסור עד שיהי' לה שומר קבוע ע"כ. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל דמתני' קאי אריש פירקין דקתני המעביר תאנים בחצרו לקצות פטורין הא שלא לקצות חייבין דחצר קובעתן. ובירוש' תני ר"ש בן אלעזר אומר משום ר' עקיבא כל שאחד פותח ואחד נועל בשני שותפין לא בשני דיורין והתם מפ' מה בין שותפין לדיורין עיין בה"ר שמשון ז"ל:
כל שאין אדם בוש וכו': לעיל בפ' שני סימן ב' כתבינן דס"ל לר' נחמי' כר' יהודה דהתם:
ר' יהודה אומר שתי חצרות וכו': ירושלמי ר' בון בר חייא בעא קומי ר' זעירא מה בא ר' יהודה להוסיף על דברי ר' עקיבא רבו א"ל ולא כלום ודבריו ממש הן דברי ר' עקיבא. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל דר' יהודה לא קאי אלעיל ולא פליג אלעיל אלא מילתא באפי נפשה קאמר ע"כ: עוד כתב שתי חצרות פי' שתי חצרות שיש להם בתים סביבות כל חצר וחצר ע"כ.
יכין
איזוהי חצר שהיא חייבת: ר"ל שקובעת:
רבי ישמעאל אומר חצר הצורית: במדינת צור יושב שומר בפתח החצר. מדהיו כל יושביה שרים יושבים בפלטונות כנראה מישעיה [כ"ג] ויחזקאל [כ"ז] לכן מפני כבודם היה גם בית שער לחצר שלהן שהשומר יושב בתוכו:
רבי עקיבא אומר כל שאחד פותח ואחר נועל: שדרים שם ב' בנ"א שא' יכול למחות על נעילת חבירו הו"ל אינה משתמרת:
רבי יוסי אומר כל שנכנס לה: אדם נכרי:
והחיצונה פטורה: מדיש לפנימי' דריסת רגל אחיצונה הו"ל אינה משתמרת. והנה בש"ס נדה [דף מ"ז ב'] משמע דמר מה דשמיע ליה קאמר ומר מה דשמיע ליה קאמר. ואין א' מהן מוסיף או גורע מדברי חברו כלום והיינו מדקאמרי' התם הלכה כדברי כולן להחמיר ור"ל כשיש בהחצר א' מהנך ואף שאין בו אינך הרי קובע למעשר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת