משנה מעשרות ג רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) המעביר תאנים בחצרו, לקצות -

בניו, ובני ביתו - אוכלין, ופטורין.
והפועלין שעימו -
זמן שאין להם עליו מזונות - אוכלין, ופטורין.
ואם יש להם עליו מזונות - הרי אלו, לא יאכלו.


(ב) המוציא את פועליו בשדה -

בזמן שאין להם עליו מזונות - אוכלין, ופטורין.
אבל אם יש להם עליו מזונות -
אוכלין אחת, אחת - מן התאנה.
אבל - לא מן הסל,
ולא מן הקופה,
ולא מן המוקצה.


(ג) השוכר את הפועל,

לעשות עימו בזיתים -
אמר לו: "על מנת לאכל בזיתים" -
אוכל אחת, אחת - ופטור.
ואם צירף - חייב.
לנכש בבצלים -
אמר לו: "על מנת לאכל ירק" -
מקרטם עלה, עלה - ואוכל.
ואם צירף - חייב.


(ד) מצא קציצות בדרך, אפילו בצד שדה קציצות,

וכן תאנה שהיא נוטה לדרך, ומצא תחתיה תאנים -
מותרות - משום גזל,
ופטורות - מן המעשרות.
בזיתים, ובחרובין - חייבין.
מצא גרוגרות -
אם דרסן רוב אדם - חייב.
ואם לאו - פטור.
מצא פלחי דבלה - חייב,
שידוע שהן מדבר הגמור.
החרובין -
עד שלא כנסן לראש הגג - מוריד מהן לבהמה, ופטור,
מפני שהוא מחזיר את המותר.


(ה) איזו היא חצר שהיא חייבת במעשרות? -

רבי ישמעאל אומר:
חצר הצורית - שהכלים נשמרין בתוכה.
רבי עקיבה אומר:
כל שאחד פותח, ואחד נועל - פטורה.
רבי נחמיה אומר:
כל שאין אדם בוש מלאכל בתוכה - חייבת.
רבי יוסי אומר:
כל שנכנס לה, ואין אומרין לו "מה אתה מבקש" - פטורה.
רבי יהודה אומר:
שתי חצרות, זו לפנים מזו -
הפנימית - חייבת.
והחיצונה - פטורה.


(ו) הגגות - פטורין,

אף על פי שהן - של חצר החייבת.
וכן בית שער, אכסדרה, ומרפסת,
הרי אלו כחצר -
אם חייבת - חייבין.
ואם פטורה - פטורין.


(ז) הצריפין, והבורגנין, והאלקטיות - פטורין.

סוכת גינוסר -
אף על פי שיש בה ריחיים, ותרנגולין - פטורה.
סוכת היוצרין -
הפנימית - חייבת.
והחיצונה - פטורה.
רבי יוסי אומר:
כל שאינה דירת החמה,
או דירת הגשמים - פטורה.
סוכת החג, בחג -
רבי יהודה - מחייב.
וחכמים - פוטרין.


(ח) תאנה שהיא עומדת בחצר -

אוכל אחת, אחת - ופטור.
ואם צירף - חייב.
רבי שמעון אומר:
אחת - בימינו,
ואחת - בשמאלו,
ואחת - בפיו.
עלה לראשה -
ממלא את חיקו - ואוכל.


(ט) גפן שהיא נטועה בחצר -

נוטל - את כל האשכול,
וכן ברימון,
וכן באבטיח - דברי רבי טרפון.
רבי עקיבה אומר:
מגרגר - באשכול,
ופורט - ברימון,
וסופת - באבטיח.
כוסבר שהיא זרועה בחצר -
מקרטם עלה, עלה - ואוכל.
ואם צירף - חייב.
הסיאה, והאיזוב, והקורנית שבחצר -
אם היו נשמרין - חייבין.


(י) תאנה שהיא עומדת בחצר, ונוטה לגינה -

אוכל כדרכו - ופטור.
עומדת בגינה, ונוטה לחצר -
אוכל אחת, אחת - ופטור.
ואם צירף - חייב.
עומדת בארץ, ונוטה לחוצה לארץ,
או עומדת בחוצה לארץ, ונוטה לארץ -
הכל הולך - אחר העיקר.
ובבתי ערי חומה -
הכל הולך - אחר העיקר.
ובערי מקלט -
הכל הולך - אחר הנוף.
ובירושלים -
הכל הולך - אחר הנוף.


הדף הראשי של משנה מעשרות ג