רמב"ם על טהרות ח

טהרות פרק ח עריכה

משנה א עריכה

כבר ידעת שהחצר יקרא שלפני הבתים, וכל השכנים משתמשים בו.

ואם היה התנור בנוי ולא היה אפשר בו היסט, והוא גם כן מוקף צמיד פתיל ואינו מטמא מגבו, הנה בהוראתו בבתים הנה יוסר הצמיד פתיל וישיבהו.

ורבי יהודה אומר, שאין בתנור דבר שיקח שיצטרך לכל זה.

ואין הלכה כרבי יהודה, והלכה כרבי יוסי:

כבר בארנו בפתיחת זה הסדר משפטי הכלים אם היו טמאין טומאת מת, ולזה אמר שהן גם כן במדרגת טמא מת. ובהיות זה העם הארץ יודע שזה אשר הפקיד אצלו אוכל תרומה הנה הוא כהן, ישמרם מטומאת מת, והוא נאמן באמרו לא נטמאו במת ואף על פי שהוא עם הארץ, כמו שביארנו בעשירי מכלים. אמנם נשארה בהן טומאת מדרס, לפי שפעמים תשב עליהן אשתו נדה, והוא לא ימחה בידה להיותו עם הארץ.

וכבר ביארנו שרוצצת - רוצה לומר "נלחצת".

ועניין זה רבי (יהודה) [יוסי] אומר, אם היו אלה הבגדים מעוכים קצתם בקצתן בארון עד שילחצם כיסוי הארון, הנה אז אפשר שתשב עליהן אשתו נדה. אמנם אם היתה בלתי מלאים בגדים אבל ישאר בין הכיסוי ובין הבגדים ריקות, לא תשב עליהם, אמנם יטמא טומאת מדף לבד, רוצה לומר שהן ישובו כמו כלים שנישאו על גבי הזב אשר יטמאו טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין, כמו שביארנו בראשון מכלים וכמו שיתבאר בזבים (פ"ב), ושם יתבאר לך שהכלים אשר ישא הזב יקרא מדף.

ואמר אף על פי שהמפתח ביד הבעלים, אשר היה אומר אף על פי שיהיה אפשר להן שיהיו טהורים, הודיענו שהן טמאים. ובתוספתא "נאמנים עמי הארץ על טבילת טמא מת, ואין נאמנים על טבילת מדף", רוצה לומר אם אמרו טהרנו זה אשר היה טמא מדף.

ואין הלכה כרבי יוסי:

משנה ג עריכה

זה אשר נאבד לו דבר ומצאו אמנם הוא ברשות הרבים, ולזה אם עבר עליו הלילה טמא מדרס לפי שידרסיהו אנשים ולא יראוהו. וכבר נתבאר בתוספתא, שאם אבד לו דבר ומצאו ברשות היחיד אשר ספיקו טמא כמו שקדם ביאורו, הנה אלה הכלים טמאים מדרס וטמא מת. והיות הכלים הנופלים ברשות הרבים טהורים מבואר, לפי שהוא ספק.

ולא יסתפק עליך אמרו בזה טמא אף על פי שהוא בתוך הבור, לפי שהוא מעת שהגיע ברשות עם הארץ שנטמא במת כמו שבארנו, ויצטרך הזאת שלישי ושביעי ואז יטהר:

משנה ד עריכה

זה מבואר.

והלכה כחכמים:

משנה ה עריכה

אם נכנסה שלא ברשות אלא להוציא העניין הפלוני ותצא, הנה לא תשתדל להשתמש ולגעת לאשר איתה בבית, כי אימת בעל הבית עליה ולא תשלח ידה לדבר:

משנה ו עריכה

טומאת אוכלין אינה אלא למאכל אדם בלבד, ומה שאינו ידוע במאכל אדם הנה אי אפשר מבלי מחשבה והוא שיביאהו למאכל אדם. וזה הדבר הידוע למאכל אדם, אם נפסד עד שלא תצלח (ואפילו למאכל כלב) [למאכל אדם] אז לא תטמא, לאמרו יתברך "מכל האוכל אשר יאכל"(ויקרא יא, לד), פרט לאוכל סרוח לפי שהוא לא יאכל. ואם נטמא האוכל ואחר כך נפסד אחרי הטמאו הרי הוא נשאר בטומאתו עד שיפסל מלאכול הכלב. ויהיה שיעור המאמר, כל המיוחד למאכל אדם שנטמא טמא עד שיפסל מלאכול הכלב.

ועוד יתבאר לך באחרית עוקצין שנבלת עוף טהור לא תצטרך מחשבה [בכרכים], אמנם זה יצטרך מחשבה [בכפרים]. וזה הגוזל שנפל ביין ומת, לאשר הפסיד וליכלך במותו ביין, שב כאילו הוא (נמאס) [בכפר] אם היה הגת בעיר, ולכן צריך מחשבה ואז יטמא טומאת אוכלים, והוא אמרם בגמר נדה (דף נ:) "לעולם בכרך, וגתו מיאסתו ועשאתו ככפר". ולזה אם בא עליו במחשבה והוא בתוך הבור שיאכלו הגוי שמטמא טומאת אוכלין. ואם חשב עליו להעלותו לכלב הנה לא יטמא טומאת אוכלין, והוא עניין אמרו טהור. הלא תראה הגוזל להיותו מאכל אדם עם היותו שנפסד ושב נאות למאכל הכלב לבד, אם חשב עליו יקבל טומאה, וזהו כוונת אמרו שכל מאכל אדם לא יוסר מלקבל טומאה עד שיפסל מלאכול לכלב.

ורבי יוחנן בן נורי אומר, שהוא יטמא טומאת אוכלין מבלי מחשבה בהיות הגת בעיר, כמו שבארנו.

ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי:

משנה ז עריכה

כבר התבאר במקומות רבים ממה שקדם, שהמשקין יטמאו הכלים וישובו אלה הכלים שני לטומאה וזה מדרבנן. ועוד יתבאר בחמישה עשר מכלים, שמשקין טמאים שנגעו באחורי כלי נטמאו אחוריו ולא נטמאו תוכו לתרומה.

וביארנו בפתיחת זו, שמשקים טמאים תחילה לעולם ואפילו נטמאו בשני לטומאה. ואם נטמא אחורי הכלי במשקים טמאים שב אחורי הכלי שני, ואם נגעו אוכלין טהורים באחורי זה הכלי לא נפסלו. והיה ההיקש שתפסל ותשוב שלישי, אך רבי אליעזר יקל בזה להיותה טומאה קלה מדרבנן, והוא אמרם "מאי שנא אחורי כלי דנקט, משום דקילא טומאתן". ופה אמר מטמאים את המשקים אפילו דחולין, ואין פוסלין את האוכלין אפילו מתרומה. ורבי יהושע אומר, שאחורי זה הכלי גם כן פוסלים את האוכלין כמו כל שני, קל וחומר מטבול יום אשר פוסל את התרומה ואינו מטמא את המשקים כמו שביארנו בשמיני מפרה, כל שכן זה אשר יטמא משקים שהוא יפסול. [ורבי אליעזר] לא יקיש קל וחומר בין טבול יום דאורייתא ואחורי הכלים דרבנן, לפי שהוא אומר אין דנין דברי סופרים מדברי תורה.

ובא שמעון אחי עזריה ואמר, שדברי רבי יהושע אשר אמר שאחורי הכלי פוסלין את התרומה איננו אמת בשום פנים, וכן מאמר רבי אליעזר אשר אמר אין פוסלין איננו אמיתי. אבל הוא אמיתי באלו הפנים, וזה שאחורי הכלים אם נגעו במשקים שבו אלה המשקים תחילה, והן מטמאים אוכל אחר וישוב שני, וזה השני יפסול אוכל שלישי. הנה עברה הטומאה מאחורי הכלי לאוכלין באמצעות המשקים, ואם נגעו האוכלים עצמן באחורי הכלי לא יפסלו, ולזה מאמר האוכלים לאלו המשקים אם נטמאו מאחורי הכלי וטימאום מטמאיך לא טימאוני, ואתה טימאתני. ויהיה שמעון אחי עזריה על זה הפירוש בלתי חולק על רבי אליעזר, אלא דומה למפרש למה שיובן מסברתו.

ובהיות אפשר שיהיה הפירוש הנוטה בזה המאמר, שרבי אליעזר סובר שהמשקים שנטמאו מאחורי הכלי לא יטמאו אוכלים ואף על פי שהן בעצמן משקין טמאין, ויהיה רבי שמעון חולק על זה, ויהיה מאמרו לא כך ולא כך, [לא כרבי יהושע שאומר שפוסלין אחרי הכלי את האוכלין], ולא כרבי אליעזר אשר יאמר לא תפסול משקים שנטמאו מאחורי הכלים לאוכלין, לולי שאני מצאתי לשון התוספתא היות משקים שנטמאו מאחורי הכלים יטמאו כלים ויטמאו אלה הכלים אוכלים, והתלמוד הנה פסק שם הלכה כרבי אליעזר, והנה אי אפשר שיפורשו דברי שמעון אחי עזריה אלא כמו שזכרנו:

משנה ח עריכה

כבר ביארנו באהלות (פ"ג) שקטפרס הוא השטח השוקע משופע לשטח הארץ, אלא שקצהו האחד עולה והאחד יורד דומה לשפוע חלק.

ואם תהיה עריבה כפי זאת ההנחה, ויהיו בה לחות משקים ו'שלוש חתיכות בצק טמא בזאת העריבה, ובשלשתם כביצה, הנה לא יצטרפו קצתן בקצתן מצד שיטמאו זה המשקה אשר תחתיהן ותטמא העריבה. ואם תהיינה שתי חתיכות מצטרפות.

וכוונת רוצצות משקה - שיהיה משקה הווה בין שתי החתיכות וכאילו יחברם.

וכוונת משקה עומד - שתהיה הלחות שוקעת תחת הבצק ולא יהיה מדרון.

ואמר רבי דוסא, אין אוכל מתפתת, ואפילו היה כולו מקובץ מחובר קצתו לקצתו, אינו מצטרף לכביצה.

ואין הלכה לא כרבי יוסי, ולא כרבי דוסא:

משנה ט עריכה

כבר ידעת שקטפרס הוא השטח השוקע לשטח הארץ, אלא שאם שופך עליו דבר ירד ויזול.

ואשבורן - המקום המקוער אשר ינוח בו הדבר הניזל ויתקבץ.

ואתן לך בזה בשכלך שורש אחד, והוא שהמים לבדן, זולת שאר המשקין טמאין, טהרו במקווה ויטהרו, כמו שזכרנו בביצה (דף יז:) באמרם "משיקים את המים בכלי אבן לטהרם", ועוד יתבאר זה גם כן בשביעי ממכשירים.

אמר בזאת ההלכה שאם הובא מקל [מלא משקים טמאים כלומר מים טמאים, הרי כשיגע קצה המקל] במקווה יתחבר מים שבמקווה באלה המשקין הטמאין ונטהרו כולן, רוצה לומר המשקין אשר במקל.

וכוונת השיקה - מגזירת "ושקה לי בני"(בראשית כז, כו), על צד ההידמות בהיות קצה המטה מתדבק במי המקווה לבד, ולא נצטרך שיכנס במקווה.

וחכמים אומרים, עד שיגיעו המשקין כולן תוך המקווה ואז יטהרו.

ואחר מביא בזאת הכוונה בעצמה הניצוק, והוא העמוד הנוזל מכלי אשר יורק ממנו הדבר הנוזל אל הארץ, שזה העמוד כולו אינו בדמיון גוף אחד מצד שאם נטמא קצתו נטמא כולו. המשל בזה, אילו שופך אדם מים ממקום גבוה על השרץ, והטיף אחד מעט מן המים ממה שבאויר מזה העמוד, הנה אלה המים טהורים רוצה לומר אשר הטיף. וכן אינו חיבור לטהרה, משל בזה אילו שפכו משקין טמאים ממקום גבוה על המקווה, הנה לא נאמר שכל העמוד כולו טהור להיות קצתו במקווה, כמו שלא נאמר במקל.

וכן גם כן המשקין אשר היו בקטפרס, יהיו המים כולן כבר נחו כולן במקום השפל, ונשאר זה השטח הנשפך בו משקה טופח לבד כמו שקדם קודם זה באמרו "משקה טופח מלמטן", כי בהיות השיפוע חלקלק לא ינוח בו זולת זה השיעור מן ההטפחה. ולא נחשוב גם כן כל המשקה טופח שעל גבי הקטפרס מחובר, מעת שנטמא קצתו נטמא כל המשקה אשר על זה השטח, או אם הגיע קצתו במקווה שטהרו המשקים כולן.

אמנם אם היה מקום מקוער ובו משקים, אמנם (משקים טהורין) [משה טופח] או יותר, מעת תתחבר טומאה בקצתו נטמא כולו. וכן אם הגיע קצתו במקווה טהור כולו, לפי שלא יטהרו המים כשיתערבו במי מקווה תערובת, אלא כשידובק במי מקווה בשטח משטחי אלו המים הטמאים לבד כמו שהתבאר בביצה (שם), ולזה אם היו אלו המים הטמאים באשבורן ומגיע קצתן בתוך המקווה הנה כל מי מקווה שטח משטחי אלה המים אשר בתוך הכלי, כי אשבורן הוא כלי בלי ספק, וזה מבואר אצל המאמינים.