רמב"ם על טהרות ב

<< · רמב"ם · על טהרות · ב · >>

ראו גם נוסח המשנה טהרות ב רמבם

טהרות פרק ב

משנה א

תחילת מה שראוי שתדעהו, שזה הירק הוא חולין.

ואמרו תחילה האשה שהיתה כובשת ירק, היא אשה נדה אשר היא אב. ולא ירצה באמרו כובשת שהיתה מכבשת והיא נדה, ואמנם הפירוש כן קדרה שהיה בה ירק כבוש, ונגעה נדה בעלה חוץ לקדרה.

אם נגעה בזה עלי הירק היוצאות מן הקדרה והיה זה העלה יבש, אפילו היה במה שיוצא מן הירק חוץ מן הקדרה כביצה, הנה הוא טמא ושאר הירקות אשר הם בקדרה טהורים. וכן הקדרה והמשקה אשר נכבש בה הירק הזה הכל טהור, לפי שזה העלה כמובדל מכל מה שבקדרה להיותו יוצא מן הקדרה, ואף על פי שקצתו תוך הקדרה.

ואם היה זה העלה אשר חוץ הקדרה בו משקה, ונגעה בו והיה בו כביצה, הנה להיותו כביצה יטמא המשקה אשר בו. וזה המשקה מחובר במשקה אשר תוך הקדרה אשר בה נכבש זה הדבר הכבוש, יטמא המשקה כולו אשר בתוך הקדרה, ולזה יטמא כל הירק והקדרה כי משקין טמאין יטמאו הכלים והאוכלים כפי מה שהתבאר. ואם לא היה בו כביצה, הנה לא יטמא המשקה המחובר בה כפי מה שהתבאר.

ואחר [כך] אמר חזר לקדרה הכל טמא, רוצה לומר אם היה בו כביצה והוא נגוב, ונגעה בו חוץ לקדרה אשר אמרנו שהוא טמא והכל טהור, זה כל עוד שיאריך להיות חוץ לקדרה. אמנם אם חזר לקדרה, הנה הוא יטמא המשקה אשר בתוך הקדרה אשר בה נכבש הירק, ויטמא זה המשקה לקדרה ולכל מה שבה כמו שהתבאר.

ואחר [כך] אמר היתה מגע טמא מת, אשר הוא ראשון לטומאה כפי מה שביארנו בשמיני מכלים, נגעה בו ירצה בירק אשר בקדרה, בין במקום המשקה בין במקום הנגוב, אם יש בו כביצה הכל טמא, וזה שזאת הביצה ישוב שני לטומאה, ולהיותו בתוך הקדרה יהיה כל הירק הכבוש חיבור ויטמא המשקה אשר בתוך הקדרה, כפי מה שיתבאר בזה הפרק שהשני בחולין מטמא משקה חולין.

ואחר אמר היתה טבולת יום, מנערת הקדרה בידים מסואבות, לפי שטבול יום לא יטמא חולין, ולזה הוצרך לומר ידים מסואבות, ולהבדיל שהיא טבולת יום להודיענו הכוונה אשר התבאר בתוספתא, והוא אמרם "אחד טהור שידיו טמאות, ואחד טבול יום שידיו טמאות, מטמא משקה חולין". רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, אין ידים לטבול יום, רוצה לומר אין הבדל בין היות ידיו טמאות או טהורות, ואינה הלכה. ואל זאת הכוונה כיון פה.

אמנם היות הירק פסול והקדרה טהורה, לפי שהמשקין שנטמאו מחמת ידים לא יטמאו הכלי בשום פנים, כמו שביארנו בפתיחת זה הסדר:

משנה ב

רבי אליעזר אומר, שאנחנו מצאנו דין מי שיאכל הדבר הטמא אשר יותר רע מהדבר הנאכל עצמו ההוא אשר טמאו, וזהו נבלת עוף טהור אשר יתבאר שהיא לא תטמא בעצמה אדם וכלים במגע, ומי שאכלה נטמא, הנה לא אומר מאין נשים אנחנו [את האוכל טמא כמו אותו האוכל, לפיכך אומר] אשר יאכל אוכל ראשון ישיבהו ראשון לטומאה, ומי שאכל השני שני, ומי שיאכל השלישי שלישי.

רבי יהושע אומר, שאנחנו לא ידענו מנבלת עוף טהור לפי שדינה זה יוצא מן ההיקש, וכן אמר חידוש הוא. אבל יאמר שהוא ימצא דין האיש האוכל יותר קל מדין הדבר הטמא הנאכל, שאוכלין טמאין יטמאו בכביצה, ומי שיאכל כביצה מאוכלין טמאין הנה הוא טהור עד שיאכל כחצי פרס כמו שבארנו בזאת המסכתא, [לפיכך] רבי יהושע אומר שמי שאכל אוכל ראשון ישוב שני.

ואמנם סיבת זה שמי שאכל אוכל שני ישוב שני ולא הורידו ממדרגתו, שאנחנו נמצא משקין טמאין ישימו האוכלין שני לטומאה אם יקרבו מהן, ואם יהיו אלו המשקין כבר נטמאו בשני לטומאה כמו שביארנו בפתיחה, וזהו עניין אמרם בתת סיבה לזה "שהשני עושה שני על ידי משקין". ואמנם עשה רבי [יהושע] (יהודה) זה ושם אוכל אוכל שני שני והודיענו באמצעות המשקין, כמו שזכרנו לסיבה אשר ביארנו בגמרת שבת (דף יד.), וזה שאילו שמנו אוכל אוכל שני שלישי לכן לא יפסול את התרומה, לפי שהשני הוא אשר יפסול כמו שבארנו פעמים רבות. ואנחנו כבר שמנו משמונה עשר דבר שגזרו שיהיה מי שאוכל אוכל שני שיפסול את התרומה, רוצה לומר שאם אכל אוכל שני ואחר שתה עליו משקה תרומה והוא עדיין בפיו הנה יטמא המשקה וישיבהו תחילה, ולכן גזרו על אוכל אוכל שני שיפסול את התרומה, ולא יפסול אלא אם היה שני כמו שהתבאר פעמים רבות.

ואחר אמר שמי שיאכל אוכל שלישי ישוב שני לעניין הקודש לבד לפי שהוא אם נגע בקודש ישיבהו שלישי, ולא נחשבהו שני לתרומה עד שנאמר שהוא אם נגע בתרומה פסלה כמו שיעשה השני, אבל אם נגע בתרומה זה אשר אוכל אוכל שלישי לא פסלה, כמו אילו נגע בו אוכל שלישי אשר אינו פוסל לזולתו כמו שהתבאר שם ביאורו. ואמר שזה האוכל שלישי, אשר אמרנו שמי שאכלו ישוב שני לקודש ושלישי לתרומה, הוא שלישי לחולין שנעשו על טהרת התרומה, לפי שהחולין עצמן לא ימצא בהן שלישי בשום פנים כמו שיתבאר בזה הפרק.

וכוונת אמרם בכל מקום שנעשו על טהרת הקודש ועל טהרת התרומה, מה שאני מספר, בהיות החברים הנכבדים רוצים לסבב הביטול מהמון עמי הארץ, עד שלא יאכילום ולא ישקום למה שיהיה בזה מן הטוב כפי מה שיובן מדברינו באבות, היו מחייבין עצמן שיהיו אוכלין חוליהן בטהרה. ואם היה אוכל על טהרת התרומה הנה יהיו אלו החולין כאילו הן תרומה לעניין הטומאה וההפסד, ואם היה אוכל על טהרת הקודש הנה מדרגתה כאילו הוא קודש, וכבר ביארנו זה בסוף מסכת חגיגה (דף כ.). וכן התבאר בסוף מסכת פרה שיעשו חולין גם כן על טהרת החטאת, רוצה לומר פרה אדומה. וידוע הוא ששלישי של תרומה פסול, ומי שאכל שלישי שבחולין שנעשו על טהרת תרומה ישוב שני לקודש, כי בין הקודש והתרומה מדרגות כמו שהתבאר. ואם נגע בקודש ישיבהו שלישי ולא ישוב שני לתרומה, אמנם זה האדם הוא כמו אוכל שלישי עצמו אשר הוא פסול ולא יפסול זולתו.

ויהיה לשון זו המשנה וביאורה כן, האוכל אוכל שלישי של חולין שנעשה על טהרת תרומה נעשה שני לקודש, ואין שני לתרומה אלא שלישי.

וכבר נתבאר לך מדברי רבי יהושע שמי שאכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה שב פסול לתרומה, רוצה לומר שאין ראוי לאכילה, אמנם אם נגע בתרומה אינו פוסל אותה. וזה העניין בעצמו במי שיאכל שלישי של תרומה עצמה שהוא פסול לאכול את התרומה, ואינו פוסל את התרומה במגע כמו שפסל אותה האוכל אוכל שני.

וזהו ביאור התלמוד כלל זה המאמר במסכת חולין (דף לד:). ושמור אלה העיקרים למה שיבוא אחר זה, והיה זוכר אותן.

והלכה כרבי יהושע:

משנה ג

כבר ביארנו בפתיחת זה הסדר, שכל מאכל טמא ושלא יטמא זולתו יקרא פסול, ודע זה. ודע גם כן שהמטמא זה אשר יקרא פסול יאמר אליו "פוסל". ולא יסופקו אלו השמות עליך ולא יתחלף לך פסול בפוסל. וידענו שהשני שבחולין טמא, מאמרו "וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו, כל אשר בתוכו יטמא"(ויקרא יא, לג), והשרץ אב הטומאה והכלי ראשון, והדבר אשר יהיה בתוכו מן האוכלין שני, ואמר השם יתברך "יטמא", ולא יהיה בחולין שלישי לעולם, ולשון הגמרא "שאין שני עושה שלישי בחולין" וכבר זכרנו זה בחמישי מסוטה (דף ל.), ובאמרו הנה השלישי אמנם הוא בחולין שנעשו על טהרת תרומה, וכן יתבאר בגמר חולין (דף לה.).

ונזיד הדמע - הוא התבשיל אשר יהיה בו תרומה אשר נקרא "דמע", כמו שאמר "מלאתך ודמעך לא תאחר"(שמות כב, כח).

וכבר התנה בתלמוד (תמורה דף ד.) בזה התבשיל תנאי, והוא שלא יהיה מן התרומה בזה התבשיל השיעור מה שיבוא ממנו כזית בכדי אכילת פרס, ולזה מותר למיעוט שיעור התרומה. אמנם אם היתה התרומה יותר נראה מזה לא יותר לאכול זה המאכל באוכל שלישי, לפי שאנחנו כבר ביארנו בהלכה אשר קודם זאת שמי שאכל שלישי שבחולין שנעשו על טהרת התרומה אין ראוי לו לאכול התרומה, אף על פי שלא יפסול אותה בנגיעה. ובשנים עשר מזבחים (דף צט:) אמרו "שלישי של תרומה עצמה אסור לאכול ומותר ליגע, באכילה עבוד רבנן מעלה, בנגיעה לא עבוד רבנן מעלה".

ושמור אלו העיקרים:

משנה ד

הנה שמו השני שיפסול השלישי בתרומה, במצאינו הפסוק אוסר על טבול יום לאכול התרומה, והוא אמרו "ובא השמש וטהר, ואחר יאכל מן הקודשים"(ויקרא כב, ז), וקראו האל יתברך "טמא" והוא אמרו "במים יובא, וטמא עד הערב, וטהר"(ויקרא יא, לב).

וכבר ידעת ששכבת זרע מאבות הטומאות, ובעל קרי ראשון כמו שביארנו בפתיחת הסדר, ועוד יבאר לך לשון זה העניין בסוף זבים "בעל קרי כמגע שרץ", ואם טבל ירד מדרגה אחת מן הטומאה ושב שני, אך שהוא עם זה נקרא טמא ואסור עליו לאכול התרומה, ויפסול התרומה וישיבה שלישי בתרומה, ולזה שלישי בתרומה פסול.

אמנם הרביעי הנה הוא טהור ולכן מותר לאכלו בנזיד הקודש, לפי שהוא אילו אכל שלישי שבתרומה שב שני לקודש כמו שקדם:

משנה ה

מן העיקרים אשר קדמו שמחוסר כפורים מותר לו לאכול תרומה, ולא יאכל בקודשים עד שיביא כפרתו, לאמרו "וכפר עליה הכהן, וטהרה"(ויקרא יב, ח), אמרו "טהרה לאכול בזבחים". וכבר ביארנו בתורה בביאור היות שני בחולין טמא, והוא אמרו "כל אשר בתוכו יטמא"(ויקרא יא, לג). ואמר בבשר קודשים "והבשר אשר יגע בכל טמא, לא יאכל, באש ישרף"(ויקרא ז, יט), ואמרו "בכל טמא" יכנס תחתיו שני לטומאה אשר לשון הכתוב בו שהוא טמא כמו שביארנו, וזה הבשר אם יגע בשני ישוב שלישי וצוה השם בשריפתו בהיותו טמא, וכבר מצאנו לשון התורה שיש שלישי בקודש. ואמרנו גם כן שאם היה מחוסר כפורים שהוא מותר בתרומה ואסור בקודש, כל שכן השלישי שהוא פסול בתרומה לא ימעט מלפסול רביעי בקודש, וזהו אמרם "למדנו שלישי בקודש מן התורה, ורביעי מקל וחומר".

וכמו שהאוכל שלישי של תרומה אסור לאכול תרומה, ואף על פי שלא יטמא שלישי בתרומה לזולתו בנגיעה כפי מה שביארנו, כן גם כן אשר יאכל רביעי של קודש פסול ולא יותר לו לאכול הקודש, ולכן לא יותר לאכול נזיד הקודש אלא בחמישי ולא ברביעי, שהוא בעת אוכלו הרביעי יפסול גופו ולא יותר לו לאכול נזיד הקודש. ולא נאמר כמו שאמרנו בתרומה שאם לא יהיה כזית בכדי אכילת פרס מותר לו זה, לפי שלקודש מעלה יתרה על התרומה בדברים רבים כמו שהתבאר בשני מחגיגה (דף יח:).

וזהו הקודש הנזכר פה בבשר קודש ולחם קודשים. ובתוספתא (פ"א) "באיזה קודש אמרו, בקודשי מקדש כגון חלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהן הזבח, והמנחות שלא קדשו בכלי אינן לא כקודש ולא כחולין אלא הם כתרומה, והשרץ מטמא שנים, ופוסל באחד מהן". ושם נאמר גם כן "החלה והבכורים ותשלומי תרומה וחומשה הרי הן כתרומה, והטבל והמדומע וגדולי תרומה ומעשר שני הרי הן כחולין". אמנם מעשר ראשון כבר קדם לך מחלוקת בו באחד עשר מפרה:

משנה ו

כבר נתבאר בגמר תרומה ובמסכת חולין (דף לג:), שהוא רוצה פה באמרו [שנעשה לטהרת הקודש חולין] שנעשו על טהרת הקודש .

ואמר שזה האוכל שלישי נגע ברביעי של קודש פוסלו וישיבהו פסול כמו שקדם לך, וכן אם נגע בחולין שנעשו על טהרת הקודש. וזו היא משנה ראשונה אשר אמרה "חולין שנעשו על טהרת הקודש, כקודש דמו בכל הדברים". וכבר ביארנו בשני מחגיגה (דף כ.) שזה בשש מעלות הראשונות לבד.

ואמנם חמש האחרונות, והיא הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש, הרביעי בקודש פסול,היד מטמאה חבירתה בקודש, אין אוכלים אוכלים טמאים נגובים בידים מסואבות בקודש, אונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקודש, כי הקודש לבדו נתייחד לא חולין שנעשו על טהרת הקודש. וכבר נתבאר לך שהרביעי אינו פסול בהן וכן השלישי, אמנם הן בעניין מגע טומאות כחולין כמו שהתבאר בסוף נדה (דף עא.). וכל מה שתמצא במשנה מזכרון שלישי [בחולין] שנעשו על טהרת הקודש היא משנה ראשונה.

ואחר ביאר ואמר, שזה אשר אמרנו ששלישי בתרומה עושה רביעי בקודש אמנם זה שלישי של תרומה עצמה, אמנם שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה אמנם ימצא בה לעולם שנים טמאים ואחד פסול ואפילו בקודש, ולא תעבור ממנה הטומאה לאוכל רביעי כלל, וזה כוונת אמרם אבל אם נעשו לטהרת תרומה, מטמא שני ופוסל אחד. משל בזה, שיהיה אוכל ראשון של חולין שנעשו על טהרת תרומה שנגעו בו אוכלין של קודש, הנה הוא ישימם שני ויהיו טמאים. ואם נגעו אלו האוכלים באוכלי קודש גם כן, הנה זה האוכל ישוב פסול ולא יטמא זולתו ואף על פי שהוא קודש, ומאשר הגיע בטומאתו אמנם מחולין שנעשו על טהרת (הקודש) [התרומה] לא תעבור הטומאה ממנו זולת אל השלישי, ואפילו היה השני והשלישי אשר הוכנה להן הטומאה קודש. והבן זאת הכוונה שהיא בתכלית העיון. ויהיה לשון זה הדבר להוסיף הכוונה והביאור כן, השלישי שבתרומה מטמא [משקה] קודש ופוסל אוכל של קודש ושל חולין שנעשו על טהרת הקודש, במה דברים אמורים בתרומה עצמה, אבל חולין שנעשו על טהרת התרומה שנים טמאים והשלישי פסול, ואפילו היה השני והשלישי קודש אינו עושה רביעי בקודש הואיל והראשון של חולין נעשו על טהרת התרומה.

והבן זה, והיה זוכר לדברינו בטומאת משקין בפתיחת זה הסדר:

משנה ז

זה הדיבור כולו מבואר ואמיתי, זולת פרק אחד ממנו והוא אשר חלק בו רבי אליעזר. והוא אמרו שטומאת הקודש ואפילו היה התחלתה מן החולין הנה ימצא בה הרביעי כמו שביאר פה, באמרו שהראשון שבחולין תעבור ממנו הטומאה אל הרביעי בקודש, ושהוא יטמא השני והשלישי ויפסול הרביעי, וכן אמר ששלישי של חולין יפסול גם כן רביעי של קודש, ויטמא משקה הקודש וישיבם משקין טמאים. וכבר קדם מאמר תנא קמא שלא יעשה זה אלא שלישי של תרומה עצמה. אמנם חולין שנעשו על טהרת תרומה הנה לא ימצא בהן אלא שנים טמאים ואחד פסול, ואפילו בקודש לא תעבור הטומאה אלא השלישי כמו שביארנו, וכל שכן אם היה עיקר הטומאה מן החולין עצמן.

ואין הלכה כרבי אליעזר:

משנה ח

כבר התבאר שהאוכל אוכל שני ישוב שני לטומאה, ושם התבאר גם כן שהשני לטומאה מטמא משקה חולין. וכבר ביארנו פעמים רבות שאלה המשקין טמאין ישובו תחילה, ולכן לא יעשה בבית הבד לבלתי יטמא השמן. ולשון התוספתא "האוכל אוכל שני לא יעשה בבית הבד, מפני שהוא שני, והשני מטמא המשקין לעשותו תחילה".

ואמרו על גבי הקודש - ירצה לומר על טהרת הקודש.

ואמרו לטמא שנים ולפסול אחד - כל עוד שתשמעהו בכל המשנה והתלמוד, כוונתו שיהיה הראשון והשני טמאים והשלישי פסול, כמו שהתבאר במשפט טומאת תרומה. ואשר אמר שהוא [כחולין] (באוכלין) יהיה הראשון טמא והשני פסול. ואלה השלושה סברות בחולין שנעשו על טהרת הקודש.

[וכבר ביארנו שפסק ההלכה חולין שנעשו על טהרת הקודש לאו] כקודש דמו, (ואין) והראשון טמא, והשני פסול לבד, והשלישי טהור בחולין:

משנה טהרות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב