חולין לד ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
טומאה היא אצל הקדש אמר רבי זירא א"ר אסי א"ר יוחנן א"ר ינאי האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש נעשה גופו שני לקדש איתיביה רבי זירא לרבי אסי שלישי שני לקדש ואין שני לתרומה בחולין שנעשו על טהרת תרומה על טהרת תרומה אין על טהרת הקדש לא אמר ליה לא מיבעיא קאמר והא אף אני לא אמרתי אלא בתרומה קאמר אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן אמר עולא האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה מאי קמ"ל תנינא שלישי שני לקדש ואין שני לתרומה בחולין שנעשו על טהרת תרומה שני הוא דלא הוי הא שלישי הוי אי מההיא הוה אמינא לא שני הוי ולא שלישי הוי ואיידי דאמר שני בקדש אמר נמי אין שני בתרומה קמ"ל איתיביה רב המנונא לעולא הראשון שבחולין טמא ומטמא והשני פוסל ואינו מטמא והשלישי נאכל בנזיד הדמע ואי אמרת נפסל גופו מלאכול בתרומה ספינן ליה מידי דפסיל ליה לגופיה אמר ליה הנח לנזיד הדמע
רש"י
עריכהעל טהרת הקדש לא - כלומר לית בהו שלישי:
לא מיבעיא קאמר - כלומר אפילו בהני איכא שלישי:
והא אף אני לא אמרתי קאמר - ורבה בר בר חנה אמרה להך אהדרתה דר"א ורבי יהושע משמיה דרבי יוחנן וקשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן:
אמוראי נינהו - רבה בר בר חנה ור' אסי דלית ליה לר' אסי האי אף אני לא אמרתי אלא בתרוייהו אית ליה לרבי יהושע דנעשה גופו שני לקדש:
בחולין שנעשו על כו' - כדפרישית דבשלישי של חולין אלו קאמר הא שלישי לתרומה הוי וכיון דשלישי הוא פסול מיקרי ונהי דמצי למינגע בתרומה מיכל מיהא לא מצי אכיל:
לא שני הוי ולא שלישי הוי - שאין שלישי עושה שלישי דהא קאמר רבי יהושע המאכל חמור מן האוכל חוץ מן השני או שלישי ולענין קדש:
קמ"ל - דשלישי מיהא הוי וכי א"ר יהושע שאין נעשה אוכל כמאכל לנגיעה הוא דקאמר כגון האוכל אוכל ראשון דאי הוית משוית ליה ראשון הוי מגעו שני אבל האוכל אוכל שלישי דכי עבדת ליה שלישי שרי בנגיעה לענין אכילה מודי דאסור ומדיוקא דייקינן מילתיה דאמר אין שני לתרומה אבל שלישי הוי:
הראשון שבחולין טמא ומטמא - תרומה דעביד ליה שני לפסול את השלישי:
והשני - שבחולין:
פוסל - את התרומה:
ואינו מטמא - דשלישי דתרומה לא עביד רביעי הלכך שלישי דתרומה לא מיקרי טמא אלא פסול:
והשלישי - של חולין:
נאכל בנזיד הדמע - בתבשיל שתרומה מעורבת בו כגון שלישי זה אם מקפה של חולין הוא מותר לתת לתוכו תבלין של תרומה ושום ושמן דתרומה לאוכלו ומדקתני בהו שלישי ש"מ בחולין שנעשין על טהרת תרומה קאמר וקתני נאכל בנזיד הדמע:
ואי אמרת נפסל גופו מלאכול בתרומה ספינן - להאי כהן מידי דפסיל לגופו והדר אכיל בהדיה תרומה כגון הנך תבלין:
הנח לנזיד הדמע - דלא איכפת לן אי אכיל תבלי תרומה בפסול הגוף:
תוספות
עריכהסברי דאין שלישי בחולין שנעשו על טהרת קדש דהאי אף אני לא אמרתי היינו האי דקתני בברייתא בסוף מילתיה דרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה אבל בתחלה לא פירש רבי יהושע עד ששאלו ר"א ואם איתא דחולין שנעשו על טהרת קדש יש בהן שלישי היה לו לפרש דלא מיירי בהו כדי שלא יבא לטעות ולומר דאיירי בכל דבר שיש בו שלישי אלא ודאי אין בו שלישי ולכך לא הוצרך לפרש דאיירי בתרומה ואע"ג דאיכא קדש עצמו שיש בו שלישי סתמא דמלתא לאו בדידיה איירי דאין דרך לאכול קדש שנטמא ובני אדם בדילין ממנו:
אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן. לא ר"ל הא דידיה הא דרביה דמסתמא דהא דקאמר לעיל מאי אהדרו ר"א ורבי יהושע אהדדי לא מסברא אומר כן דאין זה הדבר תלוי בסברא אלא קבלה היתה בידו:
והשלישי נאכל בנזיד הדמע. בלשון שני פירש בקונטרס ונראה לו עיקר דאיירי בחולין גרידי ומטמא ופוסל דקאמר היינו את התרומה השלישי נאכל אפילו הוא נזיד הדמע ונגע בשני לטומאה דה"ל שלישי מותר לאוכלו אבל נגע בשני קודם שיערבו בו תרומה לא צריכא לאשמועינן דאכתי הוו חולין גרידי ולית בהו שלישי ודייק ע"כ כיון דנזיד הדמע הוא על טהרת תרומה בעי מיכליה והוי חולין שנעשו על טהרת תרומה ואי אמרת שלישי דידהו פסיל לגופיה לתרומה ספינן להאי ושרינן לאוכלו הלא נפסל גופו ע"י כן ואסור לטמא גופו ועוד הוה יכול להקשות היאך אוכל תרומה דקתני נאכל בנזיד הדמע ומשני הנח לנזיד הדמע דליכא כזית כו' הלכך לא בעי לאכלינהו בטהרת תרומה דהוו להו חולין גרידי וקשיא לפי' זה דהיה לו לפרש מטמא ופוסל את התרומה כיון דמיירי בחולין ועוד דמעיקרא דס"ד דאיכא כזית בכדי אכילת פרס בלאו מילתיה דעולא תיקשי ליה היאך נאכלין והא תרומה טמאה קאכיל ומפרש ר"ת דבחולין גרידי איירי כדפירש בקונטרס ומטמא דקאמר היינו פוסל והשני פסול ואינו מטמא כלומר ואינו פוסל דאינו עושה שלישי והשלישי נאכל בנזיד הדמע דכיון דהיה דעתו לערב בו תרומה צריך לשומרו על טהרת תרומה והוו חולין שנעשו על טהרת תרומה ולכך אית בהו שלישי ואותו שלישי יכול לערב בו נזיד הדמע ולאוכלו והשתא פריך דהיכי ספינא ליה מידי דפסיל ליה לגופיה ואסור לטמא גופו כדפי' בקונטרס ומשני דלית בהו כזית כו' ואין צריך לשומרו על טהרת תרומה כיון דאין דעתו לערב אלא מעט שלא יהא כזית בכדי אכילת פרס וחולין גרידי נינהו ואין בהן שלישי ולא קרי ליה שלישי אלא משום דהוי מגע שני או משום שאם היה דעתו לתת בהן תבלין של תרומה הרבה עד שיהא כזית בכדי אכילת פרס יצטרך לשומרו על טהרת תרומה ונראה דוחק ונראה לפרש כפירוש קמא דאיירי בחולין שנעשו על טהרת תרומה ומטמא ופוסל את החולין שנעשו על טהרת תרומה דאיירי בהו דיש בהו שלישי ושלישי שבהן פסול ונאכל בנזיד הדמע ויכול לערב תבלין של תרומה ופריך היכי ספינן ליה מידי דמפסיל ליה לגופיה והדר אכיל תרומה כדפירש הקונטרס בפירוש קמא ומשני דלית ביה כזית כו' ולא חיישינן אי אכיל ליה בפסול הגוף אע"ג דחצי שיעור אסור מן התורה הכא דפסול הגוף דרבנן לא החמירו ומה שהקשה דמ"מ היכי שרי לפסול גופו הא אמר בפ"ק דיומא (דף טז) לא תטמאו בהם ונטמתם בם מכאן לטומאת הגויה מן התורה נראה דמהתם לא ילפינן גופו שהרי אפילו כהנים אמרינן בפ"ק דר"ה (דף טז:) דמותרים ליגע בשרץ ונבלה ולא דרשינן מההוא קרא אלא דאם אכל אוכלין טמאין דנפסל גופו מלאכול תרומה וטהרות וכן בפרק אמרו לו (כריתות דף יג.) דאמר התירו לה למעוברת לאכול פחות מכשיעור אוכלין טמאין מפני הסכנה דמשמע דוקא פחות מכשיעור מפני הסכנה דוקא היינו נמי כשבאה לאכול בתר הכי תרומה וטהרות ובפרק ב' דטהרות בתר ההיא דהכא קתני הראשון והשני שבתרומה טמאים ומטמאין שלישי בתרומה פוסל ולא מטמא הרביעי נאכל בנזיד הקדש ההיא בבא איירי בתרומה שנעשו על טהרת קדש והפסול וטומאה דקתני הוו בתרומה עצמה והרביעי שלה יכול לערב בתבשיל של קדש גמור והדר קתני הראשון והשני ושלישי שבקדש טמאין ומטמאין רביעי פוסל ולא מטמא חמישי נאכל בנזיד הקדש האי בבא איירי בקדש גמור שנעשה על טהרת חטאת ועל טהרת פרה אדומה כדאמר בגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת ואמר נמי במסכת חגיגה (דף יח:) יוסף חסיד שבכהונה היתה מטפחתו מדרס לחטאת לכך קאמר דאף הרביעי פוסל ובחמישי עצמו יכול לערב בו מאכל קדש שהוא קדש גמור אבל תרומה לחודה דלאו על טהרת קדש אין בה רביעי וקדש לחודיה דלאו לטהרת חטאת אין בו חמישי כדאמר בסוף פרק קמא דפסחים (דף יט.) דלא לישתמיט תנא וליתני רביעי בתרומה וחמישי בקדש ואין לתמוה על התרומה ועל הקדש איך נאכלין כיון דטמאין הם דמאחר דבתרומה עצמה אין בה רביעי ולא בקדש חמישי ליכא איסורא ולפירוש רבינו תם איירי בבא דתרומה בתרומה גרידא וקורא לה רביעי לפי שרוצה לערב נזיד הקדש ושומרה מהיות רביעי ובבא דקדש איירי בקדש גרידא וחמישי נאכל בנזיד הקדש לפי שרוצה לאכול עמו קדש הנשמר בטהרת חטאת ומטמא היינו פוסל כדפירש בבבא דרישא:
הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכדי אכילת פרס. לא בשביל שיהא סתם נזיד כן דבפרק אלו עוברין (פסחים דף מד.) משמע דאיכא בסתמא כזית בכדי אכילת פרס גבי מקפה של חולין ושום ושמן של תרומה דקאמר התם ובפרק שלשה מינין (נזיר דף לו.) הואיל וזר לוקה עליו בכזית בכדי אכילת פרס אלא דבעי למימר דהכא איירי בכה"ג דליכא כזית בכדי אכילת פרס:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/חולין/פרק ב (עריכה)
נעשה גופו שני לקדש. כלומר ואינו יכול לאכול קודש:
והא אף אני לא אמרתי אלא בתרומה כו'. כלומר והא סבירא ליה לר' יוחנן דסבר ר' יהושע אף אני לא אמרתי אלא בתרומה[2] הא אף אני לא אמרתי אלא בתרומה וכו' ועכשיו הוא אומר חולין שנעשו על טהרת הקדש וקשיא דר' יוחנן [אדרבי יוחנן]:
אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן איכא דאמר אליבא דר' יוחנן אפי' אוכל שלישי שנעשו על טהרת הקדש נפסל גופו מלאכול בקדש. ואיכא דאמר לא אמר אלא בתרומה הואיל וטהרתה טומאה היא אצל הקדש כדבעינן למימר לקמן בשילהי דהילכתא:
שני הוא דלא הוי הא שלישי הוי. כלומר אין שני לתרומה הא גופו חשיב שלישי ונפסל מלאכול בתרומה:
הראשון שבחולין טמא ומטמא. כלומר ואיזהו ראשון שנגע בשרץ השני פוסל ואינו מטמא (קדש) [תרומה]:
והשלישי נאכל בנזיד הדמע. כלומר נאכל עם דמע של תרומה ואינו חושש שרביעי בתרומה ליתא לדברי הכל ומאי קרי דמע תרומה שנדמע במאה חולין:
(א"ל הנח לנזיד הדמע כו' כיון דמדמע אחד במאה) ואי אמרת נפסל גופו מלאכול תרומה ספינן ליה כו' כלומר כיון דאותו חולין שהוא שלישי נתערב בדמע של תרומה דמי כחולין שנעשו על טהרת תרומה ואי אמרת (הא אני) דהאוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה ספינן ליה כו' א"ל הנח לנזיד הדמע כו' כלומר כיון דתרומה נדמע באחד ומאה כי קא אכיל פרס מחולין דהן כארבעה ביצים לא אכיל כזית מתרומה דלא חשיב על הכל חולין שנעשו על טהרת תרומה:
הא דתנן הראשון שבחולין טמא ומטמא. פירש"י ז"ל מטמא אוכלי תרומה והב' פוסל אוכלי תרומה והג' נאכל בנזיד הדמע כלומר אינו פוסל תרומה אלא נאכל הוא עמה שאם יש לו מקפ' של חולין שלישי נותן לתוכו תבלין ושום ושמן של תרומה ואקשינן ספינן במידי דפסול ליה גופיה ואכיל ליה תרומה בהדיא דהכא ודאי בחולין שנעשו על טהרת תרומה עסקינן מדמני בהו שלישי ופרקי' הנח לנזיד הדמע שאין בו כזית בכדי אכילת פרס ואינו אסור באכילת אותה תרומ' בטומאה לפי שאין אכילתה מצטרפת שאין בו כזית בכדי אכי' פרס.
והוא השיב על דברי עצמו ז"ל דליש' דתלמודאמשמע דלאו משום תבלי תרומה פריך אלא מדספינן ג' של חולין ועוד דבלאו תבלי תרומה מוזהר הוא מלפסול הגוף דאמרי' בפרק בתרא דיומא ולא תטמאו בהם ונטמתם בם מכאן לטומאת גופיה דאורייתא ואפי' למ"ד לאו דאורייתא איסורא דרבנן מיהא איכא.
ותמהני על זו הקושיא דטומאת גויה אי דאורייתא אי דרבנן היינו שגא יאכל אח"כ תרומה וקדשים א"נ ברגל דהא לאו דטומאת נבלות עצמן בהכי מיתוקמי והאיך יאסור כהן לפסול גופו בטומאת גויה והוא מותר לנגוע בנבלה עצמה.
והרב ז"ל חזר ופי' דבחולין גרידי קיימי והכי קתני והג' נאכל אפי' הוא נזיד הדמע כלומר מקפה של חולין ושום ושמן של תרומה ויגע בהן ב' של חולין משנתערבו והכי פריך דכיון דנזיד הדמע הוא ע"כ בטהר' תרומה בעי למיכליה מעתה והו"ל חולין שנעשו על טהרת תרומה כשנגעו בב' ואי אמרת בג' דידהו פסול גופא לתרומה ספינן ליה להאי כהן במידי דפסול ליה לגופי' ופריק הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכדי אכילת פרס ולא חולין שנעשו על טהרת תרומה הוו דלא בעו למיכלינהו בטהרת תרומה והוו להו כחולין גרידי זת"ד של רש"י ז"ל.
ובתוספות הקשו לפי' א"כ מעיקרא דס"ד דאיכא כזית בכא"פ היאך נאכל תרומה טמאה. ואין זו קושיא שיש להעמידה כשנגע הב' למקפה שהיא של חולין ולא נגע בשום ותבלין שבהם שהן תרומה ואינו פוסל התרומה עצמה בנגיעה זו.
ומיהו לדידי קשיא הא דאמרינן בפ' אלו עוברין מקפה של חולין ושום ושמן של תרומ' ונגע ט"י במקצתן לא פסל אלא מקום מגעו וא"ת חולין שנתערבו בשום ושמן של תרומה כחולין שנעשו על טהרת תרומה הוו פסול את כולה הא בחולין גופייהו אית להו ג' והתם מוקמינן לה בדאיכא כזית בכא"פ ש"מ דאפ"ה לית בהו ג'.
ולאו קושיא היא, דנהי דאית בהו ג' הקילו שלא יהא חיבור לענין ט"י ולא יפסול אלא מקום מגעו בין שנגע בשום ושמן בין שנגע במקפה עצמה ומה שפי' מטמא ופוסל לתרומה אינו כמשמעו.
אבל הפי' המחוור יותר לומר דכולה מתניתין בחולין שנעשו על טהרת תרומה היא והיינו דקתני טמא ומטמא ופוסל דאלמא דאית בהו ג' והך מתני' סיפא היא דמייתינן לעיל האוכל אוכל ראשון וכו' וקתני סיפא בחולין שנעשו על טהרת תרומה ועלה תנן הראשון שבחולין וכו' וכולהו בחולין שנעשו על טהרת תרומה ונזיד הדמע הוא מקפה של תרומה שנתן לתוכה שום ושמן של ג' זה והיכי ספינן ליה מידי דפסיל ליה גופיה ואכל תרומה ועובר על ונטמתם בם ופריק הנר לנזיד הדמע שאין כזית בכא"פ ואין גופן נפסל ואין התרומה מטמאת שאין ג' עושה ד' בתרומה זהו הנכון לפי הגמרא.
אבל ענין המשנה עצמה מתקשה בכך דקתני במסכת טהרות ספ"ב הא' והב' שבתרומ' טמאין ומטמאין הג' פסול ואינו מטמא הד' נאכל בנזיד הקדש הא' והב' והג' שבקדש טמאין ומטמאין הד' פסול ואינו מטמא הה' נאכל בנזיד הקדש קתני ג' בחולין דומיא דד' בתרומה וה' בקדש דלית בהו טומאה כלל וכן נמי משמע מתוך תרי בבי דסיפא דפסול גרסינן ולא פוסל והיינו בחולין גרידי דשני פוסל ואינו עושה ג' כלל וכן בכל הנוסחאות כתוב בהן פסול.
ובתוספות מפרשים מציעתא בתרומה שנעשית על טהרת הקדש וסיפא בקדש שנעשה על טהרת חטאת דאית בהו ד' וה', והרבה יש לי להשיב ועוד דסיפא התם בחולין גרידא הוא דתנן הב' שבחולין מטמא משקה חולין ופוסל אוכלי תרומה וכולה מתני' להעלותה בחולין שנעשו על טהרת הקדש בדוחק ובקושי הוא עולה.
ולפי מראות עיני אין כאן דרך עולה יפה בדרכו של רש"י ז"ל שנא' דמתני' בחולין גרידי היא אלא שנפרש הראשון שבחולין טמא ופוסל והשני פסול ואינו פוסל והג' אין צ"ל שאין לו שום טומאה בפני עצמו אלא אפילו נתערבה בו תרומה ונדמע ונגע בדימוע הזה הולכין אחר החולין ונאכל ולהכי מקשה הכא כיון שנדמע כחולין שנעשו על טהרת תרומה הן שהרי אפי' ט"י שנגע במקצתן פסל מקום מגעו וכי אכיל כהן למקום מגעו נפסל גופו וכ"ש בשאר טומאות שהן חיבור דפוסלות את כולן ואי אמרת נפסל גופו מלאכול בתרומה ספינן ליה מידי דפסיל ליה גופיה ואכיל בתרומה.
ופריק הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכא"פ ולא הוו חולין שנעשו על טהרת תרומה כלל ולא מפסלי לא כולן ולא מקצתן דתנן במס' ט"י עיסה שנדמעת או שנתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בט"י ואיתא בפ' יוצא דופן וכדמפו' בפסחים דקאמרי' מקום מגעו אמאי פסול הואיל (ואינו לוקה) [ולוקה] עליו בכזית בכא"פ הא לאו הכי לא מיפסיל אפי' מקום מגעו בט"י ואפשר דה"ה לשאר טימאות דשני שלא שנו בט"י להקל אלא לענין חיבור ואם נאמר נפסלת בשני כשאר טומאות אפ"ה כיון דאיכא תרומה כזית בכא"פ ליכא משום אוכל תרומה בפסול הגוף וקמ"ל מתני' דלא אמרינן נטמאת תרומה בנגיעה דשני אלא חולין שבדמוע נפסל ואין פוסלין את התרומה כלל ונאכל הנדמע אעפ"י שהגוף פסול אבל שני אינו נאכל בנזיד הדמע לפי שהב' עושה את התרומה שבתוך הדמע ג' ותרומה טמאה אוסרת לכהנים לא' ומאה כדאיתא במס' תרומות פ"ה.
הראשון שבחולין טמא ומטמא. פירש רש"י ז"ל: בלשון ראשון בחולין כחולין שנעשו על טהרת תרומה כפשוטה של שמועה, והשלישי שבו נאכל בנזיד שנתערבו בו תבלי תרומה, ואי אמר'? האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה, ספינן ליה האי תבשיל דפסיל גופיה דהא שלישי דאית ביה פסול גופיה, והיכי אכיל נזיד זה דאיתערבא ביה תרומה, ופרקינן הנח לנזיד הדמע דבעינן כזית בכדי אכילת פרס וליכא. והוא ז"ל הקשה על עצמו דמכל מקום היכי ספינן ליה מידי דפסיל גופיה מלאכול בתרומה דעלמא, דהא פסול הגויה כהן מוזהר עליה מדאמרינן בפרק בתרא דיומא (פ, ב) (אל) [ולא] תטמאו בהם ונטמאתם בה מכאן לטומאת גויה מדאורייתא, ואפילו למאן דאמר דרבנן איסורא מיהא איכא, ועוד דלישנא דתלמודא דפריך ספינן ליה מידי דפסיל גופיה, משמע דלאו מתבלי תרומה פריך אלא מדספינן ליה שלישי של חולין זה ולפיכך פירש הוא ז"ל רישא דמתניתין בחולין גרידי, והכי קאמר והשלישי כלומר מקפה של חולין שנתערבו בו תבלין של תרומה ונגע בו שני לטומאה והוה ליה שלישי מותר לאכלו, והא הכא כיון דנזיד הדמע הוא כלומר שנתערבו בו תבלין של תרומה, על כרחיה אית ליה למיכליה בתורת חולין שנעשו על טהרת תרומה משום תבלין של תרומה דפתיך ביה, ואי אמרת שני של חולין שנעשו על טהרת התרומה פסיל גופיה מלאכול בתרומה היכי ספינן ליה לכהן זה תבשיל זה דפסיל ליה מלאכול בתרומה אבתריה (כאן חסר ב' שורות) תרומה מיחייב למיכליה משום הנך תבלי תרומה דפתיכי ביה, דהא לית בהו כזית בכדי אכילת פרס, הילכך לאו כתורת חולין שנעשו על טהרת תרומה מיחייב למיכליה משום הנך תבלי תרומה דפתיכי ביה, דהא לית בהו כזית בכדי אכילת פרס אלא חולין גמורינן נינהו.
והקשו עליו בתוספות אי בחולין גרידא היכי קתני השלישי, והלא חולין גרידא לא שייך בהו שלישי. פירוש לפירושם אם שני לטומאה זה נגע למקפה של חולין בלבד ולא לתבלין של תרומה שבו אפילו תורת שלישי לא ירדה להן כלל, שאין שלישי בחולין גרידא ואינו פוסל את התבלין בנגיעה, ואי נגע בתבלין שבו מעיקרא כי סבירא לן דאית בהו בתבלין כזית בכדי אכילת פרס היכי מצי אכיל, [הא] תרומה טמאה אכיל.
ואפשר לי לתרץ קושיא זו דדלמא אתיא כרבי עקיבא דאמר בפסחים (יח, ב) דככר שני עושה שלישי בחולין ונגע מקפה זו בככר שני ונעשית שלישי ואינו פוסלין תבילין שבה. ומכל מקום מה שהקשה הוא זכרונו לברכה ללשון ראשון, אינו קשה, דפסול הגויה אפילו למאן דאמר דאורייתא אי אפשר לומר שיהא אסור לאכול ולפסול גוייתו, דהא כהן אינו מוזהר אפילו על נגיעת נבלה עצמה, והיאך יהא אסור לפסול גופו בטומאת גויה, אלא אסור לאכול תרומה וקדשים אחר שפסל גויתו קאמר, והיינו דקאמר התם מכאן לפסול הגויה מדאורייתא ולא קאמר מכאן שאסור לפסול את הגויה, ואי נמי ברגל דלאוי? דטומאת נבלות עצמן בהכי מתוקמי. ותדע לך דההוא קרא (אל) [דלא] תטמאו ונטמתם בישראל כתיבי (ויקרא מ, ד?) ולא הוזהרו ישראל מלטמאות בשרץ נבלה ואפילו בטומאת מת אלא ברגל וכדמוכח בפרק קמא דראש השנה (טז, ב). גם מה שהקשה מלישנא דהיכי ספינן ליה מידי דפסיל גופיה לא קשיא, דהכי קאמר היכי ספינן ליה מידי דפסיל גופיה והדר אכיל תבלי תרומה דאיכא בנזיד הדמע וקא עבר על ונטמאתם בם. ופריק הנח לנזיד הדמע וכו' ואין חיוב אוכל תרומה בפסול הגוף אלא באוכל כזית בכדי אכילת פרס, והר"ם במז"ל (הל' אבות הטומאה פי"א, הי"ח?) פירשה במקפה של תרומה שנתערבו בתוכה שום ושמן ותבלין של שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה. [ו]הכי קאמר הנח לנזיד הדמע דבעינן כזית בכדי אכילת פרס וליכא, והילכך לא נפסל גופו ולא נטמאת המקפה שאין שלישי עושה רביעי בתרומה בנגיעה.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה