עיקר תוי"ט על טהרות ב

משנה טהרות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) דאי בהוכשר, א"כ מכי נתנתו בקדירה טמאתו. הר"ש:

(ב) (על הברטנורא) שסתם ידים שניות הן. הר"ש. אבל בסיפא תני בהדיא בידים מסואבות, דלא תימא משום טבול יום לחוד קתני, קמ"ל דמסואבות ומשום שתי טומאות דאית בה. נ"ל:

(ג) (על הברטנורא) דלמשקין אין שיעור. ועתוי"ט:

(ד) (על המשנה) טמא מת כו'. וקשה, דלא תני הכא חזר לקדירה מה דינו. ונראה לי, כיון דעריב ותני בין נגעה במקום הנגוב ובין במקום המשקה, הלכך לא תני חזר כו', דעל כרחך אינו מטמא את הכל כשחזר אלא אם כן נגעה במקום המשקה או בכביצה ואפילו נגוב, אבל בפחות מכביצה ונגוב לא מהני החזרה כלל, וכיון דלא מצי קתני סתמא חזר, לא חש להאריך ולחלק:

(ה) (על הברטנורא) הר"ש. וכלומר לאשמעינן דאע"ג דיש בה שתי טומאות, אפילו הכי הקדירה טהורה:

(ו) (על הברטנורא) מלשון מסלק את הטבלה כולה ומנערה. וללישנא אחרינא הוא מלשון ניער וכיסה. הר"ש:

(ב)

(ז) (על המשנה) האוכל כו'. שמצינו אוכל חמור מן המאכל, דנבלת עוף טהור לא מטמא בחוץ, ואילו אכלה מטמא בגדים, ואנו איך לא נעשה אוכל כמאכל. גמרא. ואע"ג דמטעם הגזירה דזמינין אכיל כו' אפילו אי נעשהו שני סגי, דהא עושה משקים תחילה, ר' אליעזר משוה מדותיו לעשות אוכל כמאכל לגמרי. תוס'. וכן נמי באוכל שלישי לא שייכא הך גזירה, דאין שלישי עושה רביעי בתרומה, לא חלקו חכמים באוכלין. הר"ש:

(ח) (על הברטנורא) ואע"ג דלטעמא דזמנין כו' סגי בכביצה, שמא אין רגילות שיהא אדם צמא עד דאכיל ליה כחצי פרס. הר"ש:

(ט) (על הברטנורא) ואם תאמר, לימא משום זמנין דאכיל כו', ויש לומר, דאי לאו דאשכחן הכי בעלמא, לית לן למיגזר, דלהוי כחוכא ואטלולא. תוס':

(י) (על הברטנורא) דטהרת תרומה טומאה היא אצל קודש, וחיישינן שמא ראשון הוא ועושה שני. רש"י. ועתוי"ט:

(יא) (על הברטנורא) צריך לומר, והכי מוכיח. ועתוי"ט:

(ג)

.אין פירוש למשנה זו

(ד)

(יב) (על המשנה) ומטמאים. לשלישי בקודש:

(יג) (על המשנה) נאכל כו'. ואין לתמוה איך נאכלת התרומה כיון דטמאה היא, מאחר דבתרומה אין בה רביעי ליכא איסורא. וכן במשנה ה' לענין חמישי בקודש. הר"ש ותוס':

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(יד) (על הברטנורא) דבגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש, אבל לא נוכל לחשוב אוכלין לאב לא מדברי תורה ולא מדבריהם, כי אם כנטמאו בשרץ שיהיו ראשון. הר"מ:

(ז)

(טו) (על הברטנורא) או על טהרת הקודש. הר"ש. ולכאורה שבכוונה השמיטו הר"ב, כדי לפרש מתניתין דהכא דסברה נמי דאין חולין נתפסים בקדושת הקדש. וקשה, דבמתניתין דלקמן מפרש. למתניתין דהכא איפכא:

(ח)

(טז) (על הברטנורא) דבטלה דעתו. הר"ש. [ור' אליעזר סבר דעל כל פנים לדין תרומה לא בטלה דעתו. ושלש מחלוקות בדבר. הרא"ש. ת"ח]:

(יז) (על הברטנורא) במגע. וכן האוכלו לא נפסל גופו. וזהו כוונת הר"ב סוף פרק ב' דחגיגה שאינו כקודש לכל הדברים:

(יח) (על הברטנורא) קדושת הגוף כגון קרבן וחלות תודה ומנחות שקדשו בכלי. רש"י: