רמב"ם על זבחים ח

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה אעריכה

כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות כו': עוד יתבאר לך בפרק שני מתמורה מיני החטאות המתות ר"ל שמניחין אותן עד שימותו: וידוע ששור הנסקל ג"כ לסקילה עומד ואם נפל עירוב ביניהן ובין שאר הזבחים ואפילו נתערב בעלי חיים אחד מאלו העומדים למות באלף קרבן מניחין אותן עד שימותו כמו שיתבאר בתמורה ואין אנו אומרים יבטל ברוב לפי שהעיקר בעלי חיים חשיבי ולא בטילי: ומוקצה הוא מה שהופרש לקרב לעבודת כוכבים ועוד יתבאר בששי מתמורה שכל אלו אסורים לגבי המזבח ושם נביא ראיית איסור כל אחד מהן לקרבן: ועד שיסתאבו שיארע בהן מום ולא יהיו ראוין לקרבן: ומן הראוי לדעת כי מה שנאמר בכאן רובע ונרבע לא יהיה אלא בעד א' או על פי הבעלים או קודם גמר דינו תו אם יהיה הרובע והנרבע עובד כוכבים אבל אם יהיה מישראל בעדים ונגמר דינו אותו השור הוא נסקל וצריך אותו המין כגון שיהיו מעורבים שלמים בחולין שאז מוכרים הכל למי שיקריב אותו שלמים זולתי דמי הקרבן שנתערב שאינו נמכר ולפיכך ימכרו החולין:

משנה בעריכה

קדשים בקדשים מין במינו זה יקרב לשם מה שהוא כו': מין במינו מקריבין את כלן ובשביל הבעלים אע"פ שאין אנו מיחדים אותן לומר זה קרבנו של זה ואין דין זה נוהג אלא בקרבנות נשים שאינם צריכין סמיכה אבל קרבן האנשים שצריך סמיכה בבעלים שנאמר וסמך ידו על ראש קרבנו מן הנמנע להקריב אותו לשם בעלים הואיל ולא נדע מי הן והואיל ונתערב מין בשאינו מינו כגון שנתערב לו עולה בשלמים מניח אותן עד שיפול בהן מום ואז מוכרים שניהם כל אחד בפני עצמו כאילו מכר אחד בדינר והשני בשני דינרים ואז יתחייב להביא מדמן עולה בשני דינרים ושלמים בשני דינרים לפי שאין אנו יודעים אי זה מהן היה עולה ואי זה שלמים ומפסיד דינר וזהו מה שאמר ויפסיד המותר מביתו: ומה שאמר ויאכלו כבכור וכמעשר ר"ל שלא ימכרו בשווקים ואין שוקלים אותן בליטרים כמו שאין עושין כן בבכור ובמעשר כשאירע בהן מום כמו שיתבאר בחמישי מבכורות וענין החטאת שאי אפשר להתערב עם האשם בשום פנים מבואר היטב והוא שהאשם לא יהיה אלא מזכרי הצאן כמו שבארנו בתחלת דברינו במסכת הזאת ולא תהיה חטאת ממין הצאן אלא ממין הנקבות בלבד וכשתעיין כל הקרבנות כפי חלוקיהן תמצא זה:

משנה געריכה

אשם שנתערב בשלמים ירעו עד שיסתאבו כו': כבר נתבאר בחמישי מזו המסכתא כי האשם קדשי קדשים ונשחט בצפון ונאכל לזכרי כהונה ליום ולילה עד חצות והשלמים קדשים קלים ונשחטים בכל מקום בעזרה ונאכלים בכל העיר לכל אדם לשני ימים ולילה אחד ואמר ר"ש נדון בשניהן דין האשם להחמיר וחכמים אומרים אם נדון בשניהם דין האשם להחמיר אנו מביאים השלמים לידי פסול שלא כדין שאם יותר משניהם שום דבר ממחרת היום ישרף כמו האשם ואפשר שהנותר הוא שלמים ודינם שיאכלו לשני ימים ולילה אחת והעיקר בידינו אין מביאים קדשים לבית הפסול ר"ל שאין עושים בהן שום דבר שמביאים לפסול ולפיכך אמרו חכמים שלא ישחטם אלא מניחין אותן עד שיסתאבו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן זה ויפסיד המותר מביתו אבל אם היה העירוב בחתיכות הבשר שאין להן תקנה אז נדון הכל כחמור שבהן: מה שאמר הנאכלין ליום אחד בנאכלים לשני ימים לפי שהקדשים קלים עצמן יש מהן שנאכלין ליום אחד ר"ל תודה כמו שנתבאר בה' ממסכת זו ואין הלכה כר"ש:

משנה דעריכה

אברי חטאת שנתערבו באברי עולה כו': כבר ידעת שהחטאת תאכל והעולה תשרף: וענין מה שאמר יתן למעלה שיתן הבשר שנתערב למעלה מן העצים במזבח ונחשוב בשר החטאת שכל מה שניתן ממנו למעלה מן המזבח שהיא עצים והנשאר בשר עולה: וענין תעובר צורתו שיניח אותו עד שיפסול וישרף במקום שישרפו פסולי המוקדשים ר"ל מבית לעזרה כמו שיתבאר בי"ב ממסכתא זו ואין הלכה כרבי אליעזר:

משנה העריכה

אברין באברי בעלי מומין רא"א אם קרב ראש א' מהן כו': דעת ר"א במה שאמר ראש א' זוג ר"ל אם הקריב שני ראשים מן הראשים המעורבים אומר שחל הספק בשניהן יחד לפי שנא' ראש בעל מום האחד משניהם ולא נדע איזה משניהן וכבר נקרבו שניהן והנשארים כשרים: וחכ"א אפילו נקרבו כולן ולא נשאר אלא א' אפשר שזה הנשאר הוא של בעל מום לפיכך יצא לבית השריפה והלכה כחכמים:

משנה ועריכה

דם שנתערב במים אם יש בו מראה דם כשר כו': רואין אותו כאילו הוא מים פירושו כמו שאבאר. והוא שאם נפל מן היין או מדם החולין על דם הקדשים והוא דבר מועט עד שאילו היה מים עומד הדם בעינו אדום אז הוא כשר ואם היה הרבה עד שאילו היה מים בטל מראית הדם בטל במיעוטו ואסור לעשות ממנו הזיה: ור' יהודה אומר אין דם מבטל דם אלא אפי' נפל כמו י' ליטרין דם חולין על משקל דרכמון א' מדם קדשים מותר להזות ממנו ולא נאמר בטל במיעוטו שפשוט אצלו בכל דבר מין במינו לא בטיל וכבר נתבאר מדבריו שזה העירוב הוא שיפלו המים או הדומה להן על דם הקרבן ולא שיפול דם הקרבן במים או ביין או בדם אחר וכן נאמר בגמ' לא שנו אלא שנפל מים לתוך דם אבל דם למים ראשון ראשון בטל וזה כבר מבואר וראוי ואין הלכה כר' יהודה:

משנה זעריכה

נתערב בדם פסולין ישפך לאמה בדם תמצית כו': האמה המעבר ששותים ונגרין עליו הדמים אחר זריקתן על המזבח ויוצאין לנחל קדרון נקראת אמה כמו שיתבאר אחרי כן וא"ר אליעזר שהתמצית יש בו מדם הנפש ולפיכך כשר לכתחלה: וענין אם לא נמלך שלא ישאל אותנו אם יזרוק ממנו אם לא אבל אם שאל פי בית דין מורין שישפך אל מקום שפך הדמים כמו שזכרנו ואין הלכה כרבי אליעזר:

משנה חעריכה

דם תמימים בדם בעלי מומין ישפך לאמה כוס בכוסות כו': מה שאמר ר' אליעזר גם כן קרב כוס אחד רוצה בו זוג אחד כמו שאמר באברים והלכה כחכמים:

משנה טעריכה

הניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה כו': כבר זכרנו בפ' ה' ממסכתא זו שחטאת בהמה דמה למעלה: ודמים הניתנים למטה הן דם עולת בהמה ואשמות ושלמים ובכור ופסח ומעשר וכבר בארנו שלמעלה הוא למעלה מן החוט ולמטה למטה מן החוט ר"ל הקו שמחלק המזבח ואין הלכה כרבי אליעזר:

משנה יעריכה

הניתנין מתנה אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת כו': כבר נתבאר שהחטאת לבדה היא צריכה מתן ארבע והבכור ומעשר ופסח מתנה אחת ובזה הוא המחלוקת בין שניהם ג"כ בעירוב מתן ארבע במתן שתים או שתים במתן אחת: ומה שאמר לא עשית בידך ר"ל שלא השלים מתן ארבע שהמניעה מלעשות שום דבר אינו מעשה:

משנה יאעריכה

הניתנין בפנים שנתערבו עם הניתנין בחוץ כו': אומר שאם נמלך אומרים לו ישפך לאמה ואם לא שאל ונתן מן הדם המתערב בפנים מה שיהיה ראוי לתת מדם של חוץ כשר: ואמר ר"ע שהדמים כל זמן שנכנסו להיכל לכפר נפסלו ולא ינתן מהן אחר כן בחוץ כל עיקר: וחכ"א החטאת בלבד לפי שנאמר וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש וגו' אי זה מין שתהיה ואפילו תנואת יחיד הניתנת על מזבח הנחשת אם נכנס דמה לפנים נפסל להזות ממנו על מזבח החיצון והלכה כחכמים בכלן:

משנה יבעריכה

חטאת שקבל דמה בשתי כוסות יצא אחד מהן כו': דע שאם יצא מבשר קדשי קדשים חוץ לעזרה נפסל ואסור באכילה וסמך זה למה שנאמר ובשר בשדה טרפה ר"ל שהבשר שיצא חוץ למחיצתו שהוא שדהו הרי הוא כבשר טרפה ואסור באכילה וכן *[בשר] קדשים קלים שיצאו חוץ לחומה דינו אחד ואם הובא בשר קדשי קדשים אל ההיכל לא יפסל והוא מותר באכילה כמו שזכרנו בפ' ו' כמו שנא' וכל חטאת אשר יובא מדמה ואמרו מדמה ולא מבשרה הנה נתבאר שאם יצא בשר לחוץ נפסל ואם נכנס לפנים לא נפסל וג"כ המחשבה אם חשב עליו לאוכלו בחוץ פסול ואם חשב לאכלו בפנים לא פסול כמו שבארנו בשני מזו המסכתא וחכמים מביאים לראיה אשר הובא מדמה אפילו מקצת דמה ולפיכך אם נכנס מקצת דמה נפסלה ורבי יוסי סמך על ק"ו כמו שאתה רואה אותו דמים היוצאים הם מה שחשב עליהם לזרקו בחוץ והם נקראים דמים פסולים. דבר תורה על ציץ שהוא מכפר טומאת קדשים שנאמר והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל וגו' ואח"כ פירש בפרשת אמר אל הכהנים שעון הקדשים שהוא מכפר הוא הטומאה לפי שנאמר אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וגו' כבר בארנו בסוף עדיות כי סוף הדבר שעל פיו עושים שאין דם הקדשים מטמא כל עיקר והלכה כחכמים ורבי יהודה: