משנה זבחים ח א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ח · משנה א | >>
כל הזבחים א שנתערבו בחטאות המתות, או בשור הנסקל, אפילו אחד בריבוא, ימותו כולם.
נתערבו בשור שנעבדה בו עבירה, או שהמית את האדם על פי עד אחד, או על פי הבעלים, ברובע, ובנרבע, ובמוקצה, ובנעבד, ובאתנן, ובמחיר, ובכלאים, ובטרפה, וביוצא דופן, ירעו עד שיסתאבו, [ויימכרו] ויביא בדמי היפה שבהן מאותו המין.
נתערב בחולין תמימים, יימכרו החולין לצריכי אותו המין.
כָּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בַּחַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת,
- אוֹ בַּשּׁוֹר הַנִּסְקָל,
- אֲפִלּוּ אֶחָד בְּרִבּוֹא,
- יָמוּתוּ כֻּלָּם.
- נִתְעָרְבוּ בְּשׁוֹר שֶׁנֶּעֶבְדָה בּוֹ עֲבֵרָה,
- אוֹ שֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם עַל פִּי עֵד אֶחָד,
- אוֹ עַל פִּי הַבְּעָלִים,
- בְּרוֹבֵעַ, וּבְנִרְבָּע,
- וּבְמֻקְצֶה, וּבְנֶעֱבָד,
- וּבְאֶתְנָן, וּבִמְחִיר,
- וּבְכִלְאַיִם, וּבִטְרֵפָה, וּבְיוֹצֵא דֹּפֶן,
- יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ,
- (וְיִמָּכְרוּ,)
- וְיָבִיא בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מֵאוֹתוֹ הַמִּין.
- אוֹ שֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם עַל פִּי עֵד אֶחָד,
- נִתְעָרֵב בְּחֻלִּין תְּמִימִים,
- יִמָּכְרוּ הַחֻלִּין לִצְרִיכֵי אוֹתוֹ הַמִּין:
כל הזבחים -
- שנתערבו בחטאות המתות,
- או בשור הנסקל,
- אפילו אחד בריבוא - כולם ימותו.
- נתערבו בשור שנעברה בו עבירה,
- או שהמית את האדם - על פי עד אחד, או על פי הבעלים,
- ברובע ובנרבע, ובמוקצה, ובנעבד,
- ובאתנן, במחיר, ובכלאים,
- ובטריפה, וביוצא דופן -
- ירעו עד שיסתאבו,
- וימכרו - ויביא בדמי היפה שבהן מאותו המין.
- נתערב בחולין תמימים -
- ימכרו החולין - לצריכי אותו המין.
עוד יתבאר לך בפרק שני מתמורה מיני החטאות המתות, רוצה לומר שמניחין אותן עד שימותו.
וידוע ששור הנסקל גם כן לסקילה עומד, ואם נפל עירוב ביניהן ובין שאר הזבחים, ואפילו נתערב בעלי חיים אחד מאלו העומדים למות באלף קרבן, מניחין אותן עד שימותו כמו שיתבאר בתמורה. ואין אנו אומרים יבטל ברוב, לפי שהעיקר "בעלי חיים חשיבי, ולא בטילי".
ומוקצה - הוא מה שהופרש לקרב לעבודה זרה.
ועוד יתבאר בששי מתמורה שכל אלו אסורים לגבי המזבח, ושם נביא ראיית איסור כל אחד מהן לקרבן.
ועד שיסתאבו - שיארע בהן מום, ולא יהיו ראוין לקרבן.
ומן הראוי לדעת כי מה שנאמר בכאן רובע ונרבע, לא יהיה אלא בעד אחד, או על פי הבעלים, או קודם גמר דינו, או אם יהיה הרובע והנרבע גוי. אבל אם יהיה מישראל בעדים ונגמר דינו, אותו השור הוא נסקל.
וצריכי אותו המין - כגון שיהיו מעורבים שלמים בחולין, שאז מוכרים הכל למי שיקריב אותו שלמים, זולתי דמי הקרבן שנתערב שאינו נמכר, ולפיכך ימכרו החולין:
כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות. הכי קאמר, כל הזבחים שנתערבו בהם חטאות המתות, או שור הנסקל:
אפילו אחת בריבוא ימותו כולן. דכיון דנתערבו באיסורי הנאה, אין תקנה לפדותם דנימא ירעו עד שיסתאבו. ולא בטלי ברובא, דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי. וחטאות המתות הן חמישה, ואלו הן: ולד חטאת, ותמורת חטאת, וחטאת שמתו בעליה, ושכיפרו בעליה באחרת, ושעברה שנתה. אלו חמש חטאות מניחין אותן במקום סגור עד שימותו מאליהן, והן נקראין חטאות המתות:
בשור שנעבדה בו עבירה. שהוא נפסל בה להקרבה, כגון ב שהמית את האדם על פי עד אחד שאינו אסור להדיוט, לפי שאינו נסקל אלא על פי שני עדים:
או על פי הבעלים. שבאו בעלים לב"ד והודו שהמית, דאפטר ליה מסקילה, דמודה בקנס פטור. אבל לגבוה נאסר, דקיימא לן: "ומן הצאן", להוציא את הנוגח:
ורובע ונרבע. על פי עד אחד, או על פי הבעלים, או קודם שנגמר דינו ג, או שהיה אותו שהמית והרובע והנרבע [של] נכרי. שנאסר לגבוה ולא להדיוט:
מוקצה. שהפרישוהו ד לקרבן לעבודה זרה, ונעבד נמי, שניהם מותרים להדיוט:
באתנן ומחיר. כל הני חולין נינהו, וזבח אחד מעורב בהן, כולן ירעו. שאי אפשר לשחוט אחד מהם בלא מום, שמא זהו הזבח, והשוחט קדשים בחוץ חייב כרת. ולמכרן לצרכי עולות אי אפשר, שהרי פסולים:
ויביא בדמי היפה שבהן מאותו המין. אם חטאת חטאת ה ואם עולה עולה. ויקח מעות כשיעור דמי היפה שבכולן ויאמר: כל מקום שהוא הזבח, יהא מחולל על המעות הללו:
נתערב. זבח אחד בחולין כשרים הרבה:
ימכרו החולין. כולן:
לצריכי אותו המין. שהיה הזבח שנתערב בהן, ונמצאו כולן קדשים ממין אחד אלא שאין ידוע מי בעליו של כל אחד ואחד, שהרי הזבח הראשון שם בעליו עליו ואין ידוע איזהו. ותקנתו, שיקריב כל אחד לשם מי שהוא, ויאמר כשיקריב כל אחד: הרי הוא לשם בעלים שלו:
כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות וכו'. גמרא הא תנינא חדא זימנא כל האסורים לגבי המזבח אוסרים בכ"ש [ברפ"ו דתמורה] צריכי אי מהתם ה"א הני מילי לגבוה דלא חשיב התם אלא ברובע ודכותיה שאינן אסורי הנאה להדיוט וכיון דדוקא לגבוה אסירי מאיסי אבל שור הנסקל ודכותה דלהדיוט נמי אסירי אימא לא ואי מהכא ה"א הני דאיסורי הנאה נינהו. אבל הני אימא לא. צריכי. דהא דקתני הכא ברובע ונרבע דלאו איסורי הנאה לא קתני בהו בכמה. דברבוא דרישא לאו עלייהו קאי. והתם קתני בכל שהן והכא קתני תקנתא ירעו עד שיסתאבו. ופריך דאוסרין בכל שהן נמי קתני במ"ט פרק בתרא דעבודה זרה. צריכי דאי מהתם ה"א להדיוט אבל לגבוה אימא לא נפסדינהו לכולהו [ואי אשמועינן הא לגבוה דמאיס אבל להדיוט אימא איסורי הנאה לבטלו ברובא קמ"ל. גמרא דרפ"ו דתמורה] וכתבו התוספות וא"ת תנינא חדא זימנא במסכת קנים [פ"ב משנה ג'] ואם פרח מבין המתות לכולם הרי כולם ימותו. ושמא אי מהתם ה"א עופות דהפסד מועט אבל זבחים דהפסד מרובה אימא לא נפסדינהו לכולהו. ע"כ. ואי מהכא ה"א דוקא בהמה הוה ב"ח חשוב ולא בטיל אבל עוף לא חשיב ובטיל צריכא. נ"ל.
ימותו כולם. פירש הר"ב דב"ח חשיבי ולא בטלי. הכי מסיק בגמרא דלא תקשה אמתניתין ז' דפ"ג דערלה:
בשור שנעבדה בו עבירה. ל' הר"ב כגון שהמית כו' וז"ל רש"י ומפרש ואזיל מאי היא כגון כו' [*ותיבות או או נ"ל לפרשם כמו בין בין:
או ע"פ עד אחד. עמ"ש בדבור דלקמן]:
ברובע ונרבע כו'. פירשם הר"ב רפ"ו דתמורה. וע' במ"ד פרק בתרא דבכורות. ומ"ש הר"ב כאן או קודם שנגמר דינו ה"נ ה"מ לפרושי לעיל בשור שהמית כו':
ובמוקצה. פירש הר"ב שהפרישוהו ובפ"ו דתמורה מפרש דבעי נמי שעבדו בה הכומרים.
ירעו כו'. עמ"ש במשנה ט' פרק בתרא דע"ז וע' משנה ג' פ"ו דתמורה:
שיסתאבו. מפורש בפירוש הר"ב במ"ט פרק בתרא דמנחות:
וימכרו. ויביא בדמי היפה כו'. עמ"ש משנה ח' פ"ט דפסחים:
וימכרו. ויביא כו' כן הוא גרסת הרמב"ם כמו שהעתיק ברפ"ו מה' פה"מ ועמ"ש במשנה דלקמן. ומ"ש הר"ב ויביא בדמי היפה שבהן מאותו המין. אם חטאת חטאת כו' וכ"כ עוד לעיל מהך כל הני חולין נינהו וזבח אחד מעורב בהן. וכ"כ רש"י. [והרמב"ם] וכתבו התוספות משמע לפירושו שהזבח מעורב בריבוא של רובע ונרבע והלשון משמע כן וא"א לומר כן דדומיא דרישא קתני שהנסקל נתערב ברוב זבחים וכן מוכח בגמרא [ר"ל בצריכותא] ובדמי היפה שבהן. היינו דמי יפה של כל אחד ואחד ומניח הגרוע שבהן שלא יחלל ע"כ:
[*ימכרו החולין לצריכי אותו המין. וכתב הר"ב ותקנתו שיקריב כל אחד לשם מי שהוא וכו'. ועיין בפירש משנה דלקמן ומ"ש שם בס"ד]:
(א) (על המשנה) כל כו'. הא תנינא חדא זמנא בריש פרק ו' דתמורה ובפ"ה דעבודה זרה משנה ט' וצריכי כו'. גמרא ועוד תנינא קנים פרק ב' מ"ג כו'. עתוי"ט:
(ב) (על הברטנורא) לשון רש"י, ומפרש ואזיל מאי היא כגון כו'. ותיבות או או, נ"ל לפרש כמו בין בין:
(ג) (על הברטנורא) הכי נמי הוה מצי לפרושי לעיל בשור שהמית כו':
(ד) (על הברטנורא) ובפ"ו דתמורה מפרש דבעי נמי שעבדו בה הכומרים. [פירוש שעשו בה מעשה לשם ע"א. תוי"ט]:
(ה) (על הברטנורא) וכ"כ רש"י. וכתבו התוספ' משמע לפירושו שהזבח מעורב בריבוא של רובע ונרבע, והלשון משמע כן. וא"א לומר כן דדומיא דרישא קתני שהנסקל נתערב ברוב זבהים וכן מוכח בגמרא כו':
כל הזבחים שנתערבו וכו': תוס' פ"ק דפסחים דף ט' ודפ' הנשרפים (סנהדרין דף ע"ט.) וביד בפ"ג דהלכות איסורי מזבח סימן י"ב ובפ"ד סימן י"ב ובר"פ ששי דהלכות פסולי המוקדשין וסימן ב' ג':
אפילו אחד ברבוא ימותו כולן: בגמרא פריך תנינא חדא זימנא בר"פ ששי דמסכת תמורה כל האיסורין לגבי מזבח אוסרין כל שהן ומשני צריכן דאי מהתם ה"א ה"מ לגבוה אבל להדיוט מותרין ברעייה ופדייה דלא איירי התם באיסורי הנאה אבל הני דלהדיוט נמי לא חזו בפדייה דהא באיסורי הנאה נתערבו אימא ניבטלו איסורי הנאה ברובא שלא ימותו אלא ירעו וימכרו דלא חמור דין הדיוט כולי האי קמ"ל ימותו ואי מהכא ה"א הני הוא דאיסורי הנאה נינהו אבל הנך דלאו איסורי הנאה נינהו אימא קיל איסורייהו וניבטלו ברובא ואפילו לגבוה קמ"ל ופריך דלאו איסורי הנאה נמי הא תנא ליה הכא ולמה ליה למיהדר ולמיתנייה התם ומשני מי קתני במתני' גבי רובע ונרבע בכמה הן אסורין בתמורה הוא דקתני אוסרין כ"ש דאי ממתניתין דילמא בטלי במאה או במאתים דאחד ברבוא דקתני במתניתין לאו עלייהו קאי ופריך וניתני הא דתמורה ולא ניתני הא דזבחים ומשני תקנתא איצטריכא ליה דהתם אוסרין בכ"ש תני ולא תקנתא והכא תני תקנתא ירעו עד שיסתאבו וכו' והדר פריך דהדיוט נמי הא תנא בכמה דוכתי במס' ע"ז ואלו אסורין ואוסרין בכל שהן יין נסך וע"ז וכו'. אפה בו את הפת וכו'. דאיסורי הנאה לא בטלי ברובא ומיתסרי להדיוט ולמה ליה למיתנייה הכא בחטאות המתות ושור הנסקל ומשני צריכי דאי מהתם ה"א ה"מ חולין אבל קדשים אימא ליעביד להו תקנתא דליבטיל איסורא ברובא דהא מדאורייתא כל איסור ברובא וירעו כי היכי דלא נפסדינהו לגמרי ואי מהכא ה"א ה"מ לגבוה דמאיס אבל להדיוט אימא לא כלומר אבל מידי דהדיוט כגון חולין דקילי אימא ניבטלו ברובא קמ"ל וז"ל הסוגיא אשר שם ר"פ כל האסורין עם פירש רש"י ז"ל אשר שם אוסרין כל שהן מאי קמ"ל דלא בטלי ברובא תנינא כל הזבחים וכו' אפילו אחד ברובא ימותו כולן ומשני איצטריך סד"א התם הוא גבי חטאות המתות ושור הנסקל דאיסורי הנאה נינהו ומש"ה חשיבי ולא בטלי אבל הני דמתני' דהכא רובע ונרבע דמותרין באכילה להדיוט דבהכי עסיקינן שרבע או נרבע על פי עד א' או על פי הבעלים אימא ליבטלו ברובא קמ"ל מתני' דכל האסירין דלא. ובזבחים גרסינן תו ואי אשמעינן הא דתמורה ה"א הכא הוא דלגבוה מאיסי ומש"ה לא בטלי וירעו עד שיסתאבו ויאכלם ההדיוט אבל מילתא דלהדיוט נמי אסירא אימא ליבטיל קמ"ל התם ימותו דאפילו לגבי הדיוט לא בטיל דלימא ירעו עד שיסתאבו ויפדו ויאכלם הדיוט. ופרכינן ורובע ונרבע נמי תנינא התם בזבחים דירעו עד שיסתאבו ויביא וכו' ומשני חדא בחולין וחדא בקדשים מתניתין דכל האסורים מיירי בנתערבו כשהן חולין ואח"כ הקדישן וההיא דזבחים מיירי בנתערבו כשהן קדושים דהתם קתני כל הזבחים וצריכי דאי אשמעינן גבי קדשים משום דמאיסי אבל גבי חולין דלא מאיסי בשעת תערובת דלא שייך בהו חלק גבוה אימא ליבטלו וכי מקדש להו קדשי שפיר דהא כבר איבטיל ליה איסור וליקרבו קמ"ל ופרכינן ובחולין נמי תנינא דאפילו בחולין ממש לא בטלו ברובא בעלי חיים וכל הנך דחשיבי וכדתנן בפ' בתרא דע"ז ואלו אסורין ואוסרין כ"ש יין נסך וע"ז וכו' ומשני צריכי דאי אשמעינן התם ה"א משום דאיסורי הנאה הוא דלא בטלי אבל הכא דלאן איסורי הנאה ה"א דליבטלו ואי אשמעי' הא ה"א משום דלגבוה דמאיס אבל להדיוט אימא אפילו איסורי הנאה ליבטלו ברובא קמ"ל ופרכינן התם בגמרות כתיבת יד ומ"ש לענין תערובת קדשים במתני' דכל הזבחים דקתני איסורי הנאה ואיסורי אכילה בהדי הדדי איסורי הנאה כגון חטאות המתות ושור הנסקל ואיסורי אכילה כגון טרפות ובתערובת חולין במסכת ע"ז אפסיק ותני איסור הנאה לחוד בפ' בתרא במתניתין דואלו אסורין ואוסרין בכל שהן יין נסך וכו' ואיסור אכילה תני לחוד שם בפ' שני ואלו שאין איסורן איסור הנאה חלב שחלבו עו"ג וכו' ומשני משום דהתם בפ' בתרא דע"ז קאי גבי יין נסך ובעי לפרושי איסוריה דיין נסך פריש נמי כל איסורי הנאה דדמיין ליה לחוד והכא נמי גבי זבחים משום דבעי לפרושי האסורין לגבוה תנא כל דאסורין לגבוה לגבי מזבח דדמו ליה דבין איסורי הנאה בין איסורי אכילה אסורין לגבוה ע"כ והדר פריך הכא בגמרא וניבטלו ברובא דהא כתיב אחרי רבים להטות ומסיק רב אשי בעלי חיים חשיבי ולא בטלי וכתב הר"ן ז"ל בפ' גיד הנשה דף תשי"ד אבל משום בריה לא כיון שאין אסורו מעצמו מתחלת ברייתו כגון גיד הנשה וכיוצא בו ע"כ והדר פריך בגמרא ונכבשינהו דנניידו פירש יכופו אותם שינדו דלא להוי קבוע ומשני גזרה משום קבוע דילמא אתי למימשך ולמנסבינהו חד חד כי לא ניידי דה"ל קבוע וכמחצה על מחצה וליכא למיסמך ולמימר מדרובא פריש. ואמר רבא אפילו בדיעבד אי אקריב לא הורצה ואע"ג דגבי עירוב קנים תנן ברפ"ג דמסכת קנים דבכהן שאינו נמלך מחצה כשר ומחצה פסול אע"ג דבנמלך אמרינן התם בפ"ק דכולן ימותו ההיא כמ"ד ב"ח אינם נדחין ותנא דמתניתין אליבא דרבא הוא ר' יהודה דס"ל בעלמא ב"ח נדחין. תו משמע בגמ' דלרב דאמר גבי טבעת של ע"ז שנתערבה בק' טבעות אם נפלה אחת מהם לים הגדול הותרו כולן דתלינן לומר דהך דע"ז הוא דנפל הה"נ דבמתניתין כיון דמת א' מהם הותרו כולן דאמרינן דאיסורא מית כיון דמדאורייתא בכל מילי ברובא בטלי ובלבד שיקריב אלו הנותרים שנים שנים וכמו שפירש ר"ע ז"ל בסמוך בסימן ה' וביד פי"ו דהלכות מאכלות אסורות סימן ז'. ובטור י"ד סימן ק"י. ועיין בהר"ן ז"ל פ' גיד הנשה דף תשי"א ע"א ותוסיף לקח טוב:
שנעברה בו: בדלי"ת ואית דגרסי לה ברי"ש אבל ודאי עבירה ברי"ש אבל התם בפ' עגלה ערופה בברייתא (סוטה דף מ"ו) ודאי שנעבדה בהן עבודה גרסינן בדלית תרויהו כדמוכח התם בגמרא וכדפירש שם רש"י ז"ל וכדפי' ג"כ בספר קרבן אהרן רפ"ז דפ' אמור ואיתא בפ' האומר דקדושין דף ס"ו:
או שהמית: אית דלא גרסי מלת או וכן מוכרח מפירש רש"י ז"ל שהעתיק כבר ר"ע ז"ל דמפרש ואזיל מאי היא כגון וכו':
או על פי הבעלים: בפי' ר"ע ז"ל דקיי"ל מן הצאן להוציא את הנוגח ע"כ אמר המלקט פירש ויו דומן הצאן להוציא וכו' וביד פ"ג דהלכות איסורי מזבח סימן ו':
ובטרפה: בגמרא בעי האי טרפה ה"ד אי דידע לה ליתי ולישקלה ואי לא ידע לה מנא ידע דאיערב ומשני ר' ירמיה כגון דאיערב בולד טרפה ור"א היא דאמר בס"פ ששי דתמורה ולד טרפה לא יקרב ע"ג המזבח. ואיכא תו תרי שנויי אחריני דדבי ר' ינאי אמרי כגון דאיערב נקובת הקוץ שהיא כשרה ומום נמי לא הוי דהדר ברי בדרוסת הזאב ור"ל אמר דאיערב בנפולה וקסבר ר"ל דלית לה בדיקה דאפילו אם עמדה צריכה מע"ל ואפילו אם הלכה צריכה בדיקה לאחר שחיטה שאין זו בדיקה. וכתבו תוס' ז"ל בפ' כ"ש דף כ"ט והא דאמרינן בפ' התערובות נתערבו בשור שנעבדה בו עבירה וכו' בכלאים וטרפה ירעו עד שיסתאבו וימכרו והשתא ע"כ ימכרו לכלבים דלישראל טרפה אסירא ליה א"ש אפילו למ"ד אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים דהא דאין פודין היינו היכא דלא חזי לאכילה אבל הכא חזי לאדם אם היו נכרין דהא ר' עקיבא שרי בבכורות לזמן עו"ג על הבכור ובזבחים פ' טבול יום מוכח שר"ע אוסר בכור טרפה ב"מ להאכילו לכלבים שאפילו העור אסור כשנמצא טרפה קודם הפשט והיכא דשרי לישראל איתקש לצבי ואיל ע"כ וכתבתיו ג"כ לקמן פ' ט"י סימן ד':
ויביא בדמי היפה שבהן: ביד פ' שני דהלכות איסורי מזבח סימן י':
יכין
כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות: אי כדקתני, משמע דחטאות המתות רובא וא"כ מה דמסיים אפי' א' בריבוא, משמע א' כשר שנתערב בריבוא פסולים, וקשה מה אפילו, הרי כ"ש הוא. אלא ה"ק כל הזבחים שנתערבו עם חטאות המתות וכו', ומיירי אפילו כשרים רובא [ונ"ל דהאי ב של מלת בחטאות, אינו ב של בתוך כמו בבית, גם לא כמו בין, כדאשכחן היפה בנשים, רק ב שהוראתה כמלת עם, כמו וירב בלבן, דר"ל עם לבן. ונקט תנא כהך לישנא דמשתמע נמי דהפסולים רובא, לאשמעינן טעם האיסור, דמתוך חשיבותם מיעוטא דידהו כרובא חשיב]. וחטאות המתות ה' הן, ולד חטאת תמורת חטאת, מתו בעליה, נתכפרו בעליה באחרת, עברה שנתה [וסי' ותמנע היתה פלגש], כל אלו מעמידן במקום סגור עד שימותו ברעב:
ימותו כולם: דאין בטלין ברובן דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי. ואי אפשר שירעו עד שיסתאבו ויפדו דהרי נתערב בהן איסור הנאה:
נתערבו: ר"ל ואם נתערבו הקדשים עם שור שנעבדה בו וכו':
בשור שנעבדה בו עבירה: ומפרש ואזיל איזה עבירה, כגון שהמית וכו', או שנרבע וכו'. והאי או או דנקטה מתני' ר"ל כמו בין כך בין כך:
או על פי הבעלים: שאין עדים כשרים בדבר, דאז פטור מסקילה ורק לגבוה אסור אז. וה"ה בלא נגמר דינו עדיין ונתערב, או שהרג או רבע עכו"ם, דאף דבכה"ג אין השור נסקל, ומותר באכילה להדיוט, אפ"ה. לגבוה אסור:
ובמוקצה: שהפרישוהו לקרבן לע"ז. מיהו צריך שעשו בה גם כבר מעשה לשם ע"ז, דאל"כ מותר לגבוה:
ובנעבד: שעבדוהו כע"ז ממש, ונמי מותר להדיוט:
ובאתנן: אתנן זונה:
ובמחיר: מחיר כלב:
ובכלאים: הנולד מתיש ורחל:
ובטריפה: משכחת לה דלא מנכר בין הכשירות. כגון שנתערב דרוסת חיה בקדשים נקובת קוץ, או מיירי בולד טריפה שנתערב בקדשים, ואליבא דר"א ספ"ו דתמורה, דאמר לא יקרב:
וביוצא דופן: קרעו אמו בחייה והוציאו הולד דרך דופן, דכולן פסולין להקרבה, וכשנתערבו עם קרבנות, א"א לשחטן בחוץ, שמא יפגע בהקרבן, ונמצא שוחט קדשים בחוץ וחייב כרת, וגם למכרן כולן לצורך מין הקרבן שנתערב בהן א"א, דהרי פסולין למזבח, להכי ירעו וכו':
ירעו עד שיסתאבו: ר"ל עד שיוממו, ונקרא כך משום דכל בעל מום טמא ומסואב, דכתיב כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה [ויקרא כ"ז] ובבעל מום הכתוב מדבר:
וימכרו: כל בהמה לעצמה, כדי שידע דמי היפה:
מאותו המין: ר"ל מין הקרבן שנתערב, אם חטאת חטאת ואם עולה עולה. ובנתערב פסול א' בקרבנות הרבה, צריך שיביא כל קרבן וקרבן כדמי היפה:
נתערב בחולין תמימים: שנתערב זבח א' בחולין הרבה שכולן תמימים:
ימכרו החולין לצריכי אותו המין: כלעיל, ונמצא שיהיו כל הקדשים ממין א', רק שמסופק מי בעליו של כל א', דהרי קרבן ראשון שמעורב שם, שם בעליו עליו, להכי תקנתו שישחט כולן סתם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת