משנה זבחים ח ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ח · משנה ד | >>
איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה, רבי אליעזר אומר, יתן למעלן, ורואה אני את בשר החטאת מלמעלן כאלו הוא עצים.
וחכמים אומרים, תעובר צורתן ויצא לבית השריפה.
משנה מנוקדת
אֵבְרֵי חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּאֵבְרֵי עוֹלָה,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- יִתֵּן לְמַעְלָן,
- וְרוֹאֶה אֲנִי אֶת בְּשַׂר הַחַטָּאת מִלְמַעְלָן כְּאִלּוּ הוּא עֵצִים.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- תְּעֻבַּר צוּרָתָן וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה:
נוסח הרמב"ם
אברי חטאת שנתערבו באברי עולה -
- רבי אליעזר אומר: יתן למעלן,
- ורואה אני את בשר חטאת מלמעלן - כאילו הוא עצים.
- וחכמים אומרין: תעבור צורתו - ויצא לבית השריפה.
- רבי אליעזר אומר: יתן למעלן,
פירוש הרמב"ם
כבר ידעת שהחטאת תאכל, והעולה תשרף.
ועניין מה שאמר יתן למעלן - שיתן הבשר שנתערב למעלה מן העצים במזבח, ונחשוב בשר החטאת שכל מה שניתן ממנו למעלה מן המזבח שהוא עצים, והנשאר בשר עולה.
ועניין תעובר צורתו - שיניח אותו עד שיפסל, וישרף במקום שישרפו פסולי המוקדשים רוצה לומר מבית לעזרה, כמו שיתבאר בשנים עשר ממסכתא זו.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אברי חטאת. שבשרה נאכל לכהנים:
שנתערבו באברי עולה. שכולה כליל:
יתן למעלן. יתן אברי התערובות כולן על העצים. וטעמא דר' אליעזר, דאמר קרא (ויקרא ב) כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה', והכי משמעותא דקרא, כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו, ולא תקטירו כל שממנו אשה לה', דהיינו השיריים של קרבן. קרבן ראשית תקריבו מן השאור והדבש לה', שתי לחם מן השאור, ודבש מן הביכורים מפרי העץ, שהם תאנים ותמרים. ואל המזבח דרשינן ליה בין אשאור ודבש בין אשיריים, לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים. והיינו דקאמר, ורואה אני את בשר חטאת כאילו הן עצים:
וחכמים אומרים תעובר צורתן. כלומר, יניח אותן עד שיפסלו ויצאו לבית השריפה, כשאר פסולי המוקדשים, ואינו מעלן למזבח, דהא עבר משום כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו יב, וחטאת דאימוריו קרבים לאישים הרי הבשר בבל תקטירו. והלכה כחכמים:
פירוש תוספות יום טוב
וחכמים אומרים תעובר צורתן. פירש הר"ב דהא עבר משום כל שממנו וכו' דקראי הכי כתיבי. כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח. ודייקי רבנן אותם אשאור ואדבש קאי. כדדרשינן לעיל. קרבן ראשית תקריבו מן השאור והדבש. ודרשי רבנן אותם מיעט רחמנא אותם אותם הוא דאי אתה מעלה אל המזבח. אבל אתה מעלה לשם עצים. אבל מידי אחריני שממנו לאישים דנפיק מסיפא דקרא קמא לא. ור"א מוקי למעוטא דאותם אבל מידי אחרינא לא. לענין כבש דמרבינן מואל המזבח שאפילו בכבש לא יעלו. ומהא ממעטינן מאותם דשירים אינן בכלל ריבוי דכבש. ורבנן תרתי ש"מ דמיעוט דאותם [אכל] מאי דכתיב [בהאי] קרא קאי. וכי היכי [דמימעט] שירים מאיסורא דריבויא דכבש במזבח. ממעט להו נמי מהיתרא דהעלאה לשם עצים דנפקא מהאי קרא:
לבית השריפה. עיין במ"ה פי"ב:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יב) (על הברטנורא) דקראי הכי כתיבי, כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח. ודייקי רבנן, אותם אשאור ודבש קאי, כדדרשינן לעיל קרבן ראשית תקריבו מן השאור והדבש, ודרשו רבנן, אותם, מיעט רחמנא אותם, אותם הוא דאי אתה מעלה על המזבח אבל אתה מעלה לשם עצים ; אבל מידי אחריני שממנו לאישים דנפיק מסיפא דקרא קמא לא. ור"א מוקי למעוטי דאותם כו'. לענין כבש כו' ורבנן תרתי שמע מינה. עתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אברי חטאת וכו': פרק התכלת (מנחות דף מ"ח):
תפארת ישראל
יכין
אברי חטאת: שנאכל לכהנים:
שנתערבו באברי עולה: שכולה כליל. [והא דנקט לעיל [במ"ג] חתיכות, והכא דנקט עולה נקט אברים. ה"ט משום דעולה על כרחך שמתנתחת אברים, כדכתיב ונתח אותה לנתחיה, ולא נתחיה לנתחים [כחולין י"א א'], ומדנתערבו עם חטאת, על כרחך שגם החטאת חתכו לאברים, להכי נקט בתרווייהו אברים]:
רבי אליעזר אומר יתן למעלן: על אש המזבח.:
ורואה אני את בשר החטאת מלמעלן כאילו הוא עצים: רצה לומר יתכוון שאברי חטאת שבהתערובות אינו מעלן לריח ניחוח רק שיהיו כעין עצים:
וחכמים אומרים תעובר צורתן: ר"ל ימתין עד שיעבור היום, ויפסלו בנותר:
ויצא לבית השריפה: דהיינו לבית הדשן שבעזרה, דס"ל אף שמתכוון לשם עצים עבר על לאו שלא להקריב הנאכלין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת