רי"ף על הש"ס/בבא קמא/דף כ עמוד א

הלכות רב אלפס

פרק ד

יצא והזיק מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק:

(דף מה:) קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו בראוי ויצא והזיק אחד תם ואחד מועד חייב דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר תם חייב ומועד פטור שנאמר (שמות כא)ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין. כלומר שאינו נפטר מדין שמים אלא בשחיטתו:

גמ' (דף מו.) מאי טעמיה דרבי אליעזר אמר אביי כדתניא רבי נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו ת"ל (דברים כב)ולא תשים דמים בביתך אע"ג דקי"ל כר' נתן לית הלכתא כר' אליעזר דאמר אין לו שמירה אלא סכין:

סליקו להו שור שנגח ד' וה'

פרק ה

שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה ואם משנגחה ילדה משלם ח"נ לפרה א ורביע לולד וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצידה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה ואם משנגחה ילדה משתלם חצי נזק מן הפרה ורביע מן הולד:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי סומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה וקי"ל דיחיד ורבים הלכה כרבים למה לי למימר זה כלל גדול בדין דאפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא אי נמי לכי הא דאיתמר המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר הרי זה מקח טעות ושמואל אמר יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך ואמרינן ונחזי אי גברא דזבין לרדיא לרדיא ואי גברא דזבין לנכסתא לנכסתא ל"צ בגברא דזכין להא ולהא וכו' כדכתבנוה (בריש פרק)בפ' המוכר פירות לחבירו ולא צמחו עד ושמואל אמר כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא אזלינן בתר רובא והמוציא מחבירו עליו הראיה:

(דף מו:) אמר רבי שמואל בר נחמני (ג' תיבות א"ר יונתן לית' בגמ') אמר רבי יונתן מנין למוציא מחבירו שעליו הראיה שנאמ' (שמות כד)מי בעל דברים יגש אליהם יגיש ראיה אליהם מתקיף לה רב אשי הא למה לי קרא סברא הוא דכאיב ליה כיבא הוא אזיל לבי אסיא אלא קרא לכדרב נחמן הוא דאיצטריך דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מנין ב שאין נזקקין אלא לתובע תחלה שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם יגיש דבריו אליהם אמרי נהרדעי משמיה דרב ופעמים נזקקין לנתבע תחלה והיכי דמי