רבינו שמשון על נגעים ח
<< · רבינו שמשון · על נגעים · ח · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
הפורח מן הטמא טהור. כגון שהוחלט באחד מן הנגעים ואחר כך פרחה בכולו טהור וחזרו בו ראשי אברים שחזרו ונתגלו טמא כדכתיב (ויקרא יג) וביום הראות בו בשר חי יטמא ואפילו ראשי אברים ופליגי בת"כ אי כל שהוא אי כעדשה:
עד שתתמעט בהרתו מכגריס. שהלך לו כל הנגע ולא נשתייר כגריס:
מטהור טמא. אם פרח מן הטהור טמא א"א לומר דמטהור גמור דווקא דלית ביה נגע כלל איירי דא"כ מאי עד שתחזור בהרתו לכמות שהיתה אלא בשיש בו נגעים טהורים איירי כי הני דתנן לעיל בפ"ק (מ"ה) ובפ"ו (מ"ו) דכ"ד ראש אברים דבית הסתרי' בעובד כוכבים ונתגייר בקטן ונולד בקמט ונתגלה בראש או בזקן דאם מתוך אלו פרח' בכולו טמא וקצת קשה דקתני עד שתחזור לכמות שהית' דלמה לי כמות שהיתה אלא שלא תשתייר מן הפריחה כשיעור טומאה ושמא היינו בכלל כמות שהיתה ועוד יש לפרש כגון שהחליטו בשער לבן ונשר שער לבן ופטרו או שהחליטו במחיה ונתכסית המחיה ופטרו או שהסגירו בבהרת כגריס ועמד בעיניו ב' שבועות ופטרו או שפשתה ואח"כ כנסה ופטרו בכל הני אם אחר שפטרו פרחה בכולו היינו מטהור טמא:
עד שתחזור לכמות שהיתה. דאם נשתייר מן הפריחה אפי' כל שהוא סמוך לישנה טמא משום פסיון והא דתנן בסמוך או שהלכה לה מחיה ואח"כ פרחה בכולו טהור ותנן נמי בהרת ובה שער לבן פרחה בכולו אע"פ ששער לבן במקומו טהור דמשמע וכל שכן אם אינו במקומו איכא לאוקומי הנהו בשלא פטר הכהן עדיין ופרחה בכולו והכא בשפטרו כבר ואח"כ פרחה והא דתניא בת"כ אין לי פריחה מטהרת אלא אחר חלוט מחיה בתחלה מניין בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר הפטור התם קאי אאחר חלוט כדפרישית בפ"ק כלומר אחר חלוט מחיה בסוף שבוע ראשון ואחר חלוט מחיה בסוף שבוע שני אחר הפטור דלאחר שפטרו בסוף שבוע שני חזרה ונולדה מחיה והחליטו ואחר כך פרחה בכולו אבל אם שוב לא החליטו ופרחה בכולו היינו מההיא טמא ומיהו אי אפשר לומר כן כלל ובת"כ מרבה בהדיא דפריחה אחר הפטור טהורה:
תניא בת"כ (שם) וטהר את הנגע כולו הפך לבן טהור מה ת"ל שיכול אין לי פריחה מטהרת אלא אחר חלוט מחיה בתחלה מניין בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר הפטור ואחר הקלט. שער לבן בתחלה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר הפטור ואחר חלוט. הפסיון בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר הפטור ופריחת הבגד ת"ל וטהר את הנגע טהור לרבות את כולן:
יכול הפורח מן הטהור יהא טהור. הבא כולו לבן בתחלה יהא טהור ת"ל (שם) הוא הוא טהור ואין הבא כולו לבן בתחלה טהור אלא טמא (שם) וביום הראו' בו בשר חי יטמא ה"ז בא ללמד על ראשי אברי' שנתגלו שיהו טמאין יכול כל שהוא ת"ל בשר חי יטמא ולמעלה בשר חי יטמא מה בשר חי האמור למעלה כעדשה אף בשר חי האמור כאן כעדשה דברי ר' יוסי אמר ר"מ וכי משום מחיה הן מטמאין והלא אין מטמאין בראשי אברים אלא גזירת המלך היא אפילו כל שהו א"ר יוסי וכי משום ראשי אברים הן מטמאין והלא אם חזר לאמצעיתו טמא אלא כאן נאמר בשר חי ולמעלה נאמר (שם) בשר חי מה בשר חי האמור למעלה כעדשה אף בשר חי האמור כאן כעדשה:
ואחר כך הלכה לה מחיה. שפשה הנגע עליה אבל לא נתפסת המחי' אין הפריחה מטהרתו וכדתניא בתוספתא (פ"ג) בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה פרחה בכולו והניחה מחיה במקומה טמא נולדה לו מחיה אחר הפריחה נתגלה מן הבשר כעדשה ר' יהושע מטמא מידי דהוה אמחיה ובתוספתא מפרש טעמייהו:
תניא בתוספתא (שם) שער לבן אחר פריחה חלוט מחיה ושער לבן והפסיון או אחר פריחת הבגד טהור ורבי יהושע מטמא א"ר יהושע שער לבן סימן טומאה והמחיה סימן טומאה מה מחיה חוזרת ומטמאה אף שער לבן חוזר ומטמא אמר לו רבי עקיבא מה למחיה חוזרת ומטמאה שכן היא מטמאה הפוכה ושלא הפוכה תאמר בשער לבן שאינו מטמא אלא הפוך ועוד שנאמר (שם) וביום הראות בו בשר חי יטמא בשר חי החוזר טמא ואין שער לבן החוזר טמא ובת"כ תניא בלשון אחר א"ל ר"ע אימתי יפה כחו של שער לבן לטמא בזמן שלא שימש חלוט או בזמן ששימש חלוט א"ל בזמן ששימש חלוט א"ל אם בזמן ששימש חלוט אינו מעכב את הפריחה בזמן שלא שימש חלוט אינו דין שלא יעכב את הפריחה ועוד שנאמר כאן בשר חי בשר החוזר טמא ואין שער לבן החוזר טמא. פי' אם בזמן ששימש חלוט אינו מעכב את הפריחה דכשהחליטו בשער לבן ואח"כ פרחה בכולו טהור כדאמרינן טהור לרבות את כולו כ"ש בזמן שלא שימש חלוט דהיינו כשאחר הפריחה בא שער לבן:
פרחה בכולו. פריחה מטהרת אחר כולו כדפרישית מההוא דתורת כהנים:
פרחה במקצתו טמא. זו משנה שאינה צריכה ושמא איצטריך לאשמועינן אף על גב דפרחה ברובו אי נמי אשמועינן בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני טמא בפריחת מקצתו אפילו כל שהוא משום פסיון:
תניא בת"כ וראה הכהן את הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת הוא (שם) מה ת"ל שיכול אין לי אלא ראשי איברים שנתגלו שיהו טמאין אלא אחר פריחת חלוט מחיה בתחלה מניין אחר פריחת חלוט מחיה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור אחר פריחת חלוט הפסיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור אחר פריחת הסגר ת"ל (ויקרא יג) וראה הכהן את הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא לרבות את כולן:
שבפריחתן טהרו טמא. כלומר ע"י פריחתן טיהרו את הטמא וכשחזרו ונתגלו חזרו לטמאותו:
שבחזירתן טמאו טהור. שע"י מה שחזרו ונתגלו טמאו את הטהור אם חזרו ונתכסו בנגע טהור וכולה מילתא כבר תנינא לה אלא איצטריך לאשמועינן אפילו זימני טובא כדקתני אפילו מאה פעמים. תניא בתורת כהנים או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן (שם) הרי זה בא ללמד על ראשי איברים שנתגלו וחזרו ונתכסו שיהו טהורים יכול פעם אחת מניין אפילו מאה פעמים נתכסו טהור נתגלו טמא ת"ל (ישוב) כי ישוב או כי ישוב:
כל הראוי לטמא בנגע הבהרת. כגון עור הבשר:
מעכב את הפריחה. אינו טהור עד שתפרח עליה:
וכל שאינו ראוי לטמא בנגע הבהרת. כגון ראש וזקן וכל הני דחשיב בהדייהו אין מעכבין את הפריחה דאע"ג שלא פרח הנגע עליהם (כמו) [כיון] דפרח בשאר הגוף טהור:
ונעשו צרבת טהורין. אע"ג דעכשיו נקרחו הראש והזקן וראויין להטמא בנגע בהרת:
וכן שחין ומכוה וקדח המורדין שנעשו צרבת כשאר עור הבשר כיון דבשעת פריחה לא היו ראויין לא מעכבי וטהור:
אע"פ שנעשה מקום המחיה בהרת טמא. דפריחה קמייתא לאו פריחה היא כיון דאשתייר מעור הבשר חצי עדשה סמוך לראש ופריחה דהשתא שנתכסית המחיה של חצי עדשה נמי לא חשיב כיון דכבר נקרחו ונעשו צרבת דהרי הן כעור הבשר ולא מהני עד דפרח נמי עלייהו:
תניא בתוספתא [פ"ג] פרחה בכולו אבל לא בכחצי עדשה שהוא סמוך לראש ולזקן השחין והמכוה והקדח והמורדין חזר הראש והזקן ונקרחו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת וחזר ונתמלא מקומן בבהרת ר' יעקב אומר הואיל ונסמכה טהורה לטהורה טהור וחכמים אומרים תראה כתחלה. פי' הואיל ונסמכה טהורה לטהורה משמע דקסבר רבי יעקב דאי לא פרח בהן טהור ומתני' דלא כרבי יעקב אלא כרבנן אתיא והא דאמרו רבנן תראה כתחלה ומתני' משמע דטהור משום דמקום המחיה הכל נתכסה בבהרת וברייתא שלא פרחה על מקום המחיה ומיהו קשה מאי תראה הא אין מסגירין את המוחלט:
אחת טמאה. מוחלטת בשער לבן או במחיה או בפסיון:
ואחת טהורה. בסוף שבוע שני לאחר הפטור:
ופרחה מזו לזו. אפי' מטהורה לטמאה:
ואח"כ בכולו. משום דטהורה נעשית טמאה כשפרח ממנה לטמאה דהרי פשתה וכי פרחה אחר כך בכולו הוה ליה פורח מן הטמא וטהור ובתוספתא פליגי רבי וחכמים:
בשפתו העליונה. חצי גריס בהרת וכן בשפה התחתונה וכשסגר פיו נראית בהרת כגריס וכן בשתי אצבעות או שני ריסי עיניו כשמדובקין נראית כגריס שלם:
אבל לא בבהק. מראה לבנונית למטה מארבע מראות ומעכב את הפריחה:
חזרו בו ראשי אברים. שנתגלו מן הנגע ונעשה בהק טהור וה"ה בשאר הגוף דאע"ג דבהק מעכב את הפריחה בתחלה אינו מעכב בסוף ואגב סיפא נקט כאן ראשי איברים (וגבי פיו) נקט ראשי איברים משום רבותא דר"מ דאפילו בראשי איברים מטמא כשנתגלו פחות מכעדשה ונעשה בהק וכ"ש בשאר הגוף ורבנן דמטהרי לאו דוקא פחות מכעדשה דאפי' טובא טהור דבהק בסוף אינו מעכב:
תניא בתוספתא [שם] שתי בהרות אחת טמאה ואחת טהורה פרחה מזו לזו בעור הבשר ולא מעור הבשר לתוכן טהור רבי נחמיה אומר אי מתחלה פרחה מטמאה לטהורה טהור ואם מטהורה לטמאה טמא. פי' ולא מעור הבשר לתוכן כלומר אע"פ שלא חזר ופרח מעור הבשר לתוכן טהור דכולו פרח קרינא ביה:
תניא בתורת כהנים (שם) ואם פרח תפרח אין לי אלא בזמן שפרחה כולו כאחת מניין פורחת וחוזרת ופורחת וחוזרת ת"ל תפרח אין לי אלא מלמעלן למטן מלמטן למעלן מניין ת"ל תפרח ואם פרח תפרח אין לי אלא מטמאה לטהורה מטהורה לטמאה מניין ת"ל תפרח ואם פרח תפרח רבי נחמיה אומר אם מתחלה פרח מטמאה לטהורה טהור מטהורה לטמאה טמא. עוד תניא בת"כ (שם) וכסתה הצרעת ולא הבהק שהייתי אומר הואיל והוא סי' טהרה בסוף תהא סי' טהרה בתחלה ת"ל וכסתה הצרעת ולא הבהק. עוד תניא בתורת כהנים בשר חי (שם) בשר חי החוזר טמא ואין בהק החוזר טמא והלא דין הוא בהק מעכב ומחיה מעכבת מה מחיה חוזרת ומטמאה אף בהק יחזור ויטמא ת"ל בשר חי בשר חי החוזר טמא ואין בהק החוזר טמא:
הבא בכולו לבן יסגיר. מתחלה בא כולו מכוסה בנגע יסגיר כדין בהרת כגריס שמא יוליד לה שער לבן או מחיה ואין פריחה מטהרת בתחלה כדתניא בתורת כהנים ובריש פירקין הבאתיה:
נולד לו שער לבן. בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני יחליט. ואם לא בא סימני טומאה יפטור:
השחירו שתיהן. כל הני דחשיב סימני טהרה נינהו:
נולד לו מחיה. בתורת כהנים דרשינן באדם להביא את הבא בכולו לבן שתהא המחיה מטמאתו והלא דין הוא ומה בהרת קטנה מחיה מטמאתה בהרת גדולה לא תהא מחיה מטמאה לא אם אמרת בבהרת קטנה שהיא סימן טומאה תאמר בבהרת גדולה שאינה סימן טומאה הואיל ואינה סימן טומאה לא תהא מחיה מטמאתה ת"ל באדם להביא את הבא בכולו לבן שתהא מחיה מטמאתו בכולו הבא בכולו לבן מתחלה שהוזקק להסגיר או לפטור או להחליט:
הרי הן כמו שהיו. וטהורין דלא חשיבי מחיה:
פרחה במקצתו. במקצת ראשי אברים שנתגלו טמא משום דפשה וה"ה בכולו בבת אחת טמא משום פסיון וכן מוכח בסמוך והא דנקט מקצתו משום דבעי למיתני פרחה בכולו טהור דהיינו אחר שפרחה במקצתו דה"ל פורח מן הטמא. תניא בת"כ יכול הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי אברים מתוך הפטור יהא טמא ת"ל הוא אוציא את הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי אברי' מתוך הפטור ולא אוציא את הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי אברי' בין מתוך החלט בין מתוך הסגר ת"ל (שם) טמא הוא צרעת הוא הוא טמא ואין הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי איברי' בין מתוך החלט בין מתוך הסגר בין מתוך הפטור טמא אלא טהור. פי' הבא כולו לבן מתחלה והסגירו שני שבועות ולא נולדו בו סימני טומאה ופטרו ואח"כ נתגלו בו ראשי איברים היינו חזרו בו ראשי אברים מתוך הפטור ואם החליטו בשער לבן והשחירו ואח"כ נתגלו ראשי איברים היינו חזרו בו ראשי איברים מתוך החלט טהור ואם בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני נתגלו ראשי איברים היינו (הוא) בו ראשי איברים מתוך הסגר ובכולן טהור:
אם פרחה בכולו כאחת מתוך טהרה טמא. כגון הני דפרישית שבא כולו לבן מתחלה ולאחר הסגר או החלט נטהר כדפרישית דאם חזרו בו ראשי איברים טהור אח"כ נתגלו ראשי איברים טהור ושוב נתכסו כאחד היינו מתוך טהרה דטמא והיינו דפרישית דפרחה במקצתו לאו דוקא:
מן הפריעה ומן הפרימה. בטהור מתוך החלט נמי לא שייכא פריעה ופרימה מכיון שטהור והכי איבעיא ליה למתני מצורע מוסגר פטור מן הפריעה ומן הפרימה ומוחלט חייב ומשום תגלחת וצפרים נקט כי האי לישנא טהור מתוך הסגר וטהור מתוך החלט ובפ"ק דמגילה (דף ח:) הלשון מכוון דתנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפורים אבל לענין שילוח וטומאה זה וזה שוין כדדרשינן התם בגמרא מקראי:
פרחה בכולו. אי בשהחליטו ואחר כך פרחה בכולו כולי עלמא לא פליגי דטהור וכי חזרו ראשי איברים ונתגלו טמא אלא הכא מיירי שלא הספיק להחליטו עד שפרחה בכולו ונתגלו ראשי איברים דר' ישמעאל מדמי לה לכתחלה בכולו לבן בלא ראשי איברים דבעי הסגר ור"א בן עזריה סבר דכיון דאילו לא פרחה היה מחליטו דינו כבהרת קטנה ובה מחיה וכי פרחה בכולו ואח"כ נתגלו ראשי איברים טמא ועוד יש לפרש דאפילו החליטו במחיה (בחזרת ראשי איברים דכי מיטמו) ופרחה בכולו וטהרו קסבר ר' ישמעאל דאין מיטמא בחזרת ראשי איברים שאחר פריחה היינו היכא דטהור בתורת פריחה אבל הכא לא בתורת פריחה טהור דהא אילו נתמעטה מחיה מכעדשה טהור. תניא בתוספתא (פ"ג) הבא כולו לבן ובו מחיה עגולה או ארוכה הרי זה יסגיר חזרו בו ראשי איברים הרי אלו כמות שהיו וחכמים אומרים פרחה במקצתו טמא בכולו ובמחיה טהור. פי' הרי זה יסגיר דאין מחליט במחיה אא"כ יש בה כשיעור עדשה מרובעת כמות שהיה להסגיר:
וחכ"א לא גרסי' דבהא כולי עלמא מודו ושיבוש הוא:
פרחה במקצתו טמא משום פסיון:
בכלו. כלומר בכל ראשי אברים:
ובמחיה העגולה או ארוכה. טהור משום פריחה:
מי שהיה מוחלט. בשער לבן או במחיה או בפסיון:
שאילו הראה לכהן. כשהלכו סימני טומאה היה מטהרו ואם אחרי כי היה פורח היה טמא דהוה ליה פורח מן הטהור אבל השתא הוה ליה פורח מן הטמא וטהור:
עד שפרחה בכולו טמא. כלומר טעון הסגר כבא כולו לבן בתחלה ואם מתחלה קודם שפרחה הראה לכהן היה מסגיר ובסוף שבוע כשפרחה הוה ליה פורח מתוך הסגר דטהור: