פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען (משלי ג, ה)

שלמה המלך יזהיר בכתוב הזה (משלי ג) על מדת הבטחון, מפני שהוא מעקרי התורה והמצות. יאמר שיבטח אדם בהקב"ה בכל לבו ולא יבטח ולא ישען על בינתו, והכוונה בזה שאם יורהו שכלו ותלמדהו בינתו לבטוח בעשרו או בכחו וגבורתו, שלא ישען בזה כלל, רק שישים כל בטחונו בהקב"ה שהוא משיב חכמים אחור ודעתם יסכל, ואין כל מעשיו ומחשבותיו כלום בלתי אם יגזור ה' יתעלה, וזהו שכתוב (משלי יט) רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, כי אם אסף עושר לרוב אין לו להחזיק טובה לעצמו כי עשרו לא בא אליו בכחו וקלותו, וכן אמר שלמה ע"ה (קהלת ט) כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עשר וגם לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כלם. וכן אמר עוד (משלי טז) לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון, ודבורו אינו בידו כי אם ביד הקב"ה וכל שכן שאר כל המעשים, ולפיכך אין ראוי לו לבטוח ולהשען על בינתו ואין לו לתלות תקותו בהשתדלותו רק בהקב"ה, והוא שאמר דוד ע"ה (תהילים סב) אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי. כלומר לא בהשתדלותי.

וידוע כי בטחונו של אדם מתחלק על שמונה חלקים. האחד הוא בתחילת תולדתו בוטח על שדי אמו מפני שהחלב מזונו וחיותו, וכענין שכתוב (תהלים כב) מבטיחי על שדי אמי. והשני הוא שבוטח אחר כך על אמו להאכילו מה שיערב לו ולהטעימו המתוק לחכו, וכענין שאמר דוד ע"ה (תהלים קלא) אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו. יאמר דוד ע"ה שהיה משוה ומדמה נפשו בבטחון ה' יתברך כגמול הבוטח על אמו. השלישי הוא שבוטח על אביו כי אחר שיגדל ותפקחנה עיני שכלו מעט יראה כי הוא ואמו תלוים על אביו, ואביו הוא עיקר ואז יתלה בטחונו באביו. הרביעי הוא שיבטח על כחו כאשר יגדל יותר וילמד אי זו מלאכה שתהיה באשר יוכל להתפרנס אז יסיר בטחונו מאביו וישים בטחונו בכחו ותחבולותיו. החמישי הוא שיבטח בהקב"ה כאשר יגדל יותר ויתחזק שכלו, ומתוך שיראה שאין כחו ותחבולותיו כלום ויראה חסרון הבריות ופחיתותם וצרכם הגדול לחסדיו יתעלה, אז יסיר בטחונו אשר היה לו בכחו וישים בטחונו בהקב"ה בענינים שאין בידו כח ותחבולה להפיק אותם. כענין צורך גשמים בזמן הזריעה, או אם ילך בים והים הולך וסוער, או במדבר חיות ולסטים, או בישוב והדבר היה בארץ. וכל הענינים האלו וכיוצא בהן שאין לו כח ותחבולה להמלט ישים בטחונו בהקב"ה, ומדרגה זו במדת הבטחון היא טובה אבל אין לה שלמות מפני שהוא כענין שאמר הנביא ע"ה (ירמיה ב) ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו. הששי הוא שיבטח בהקב"ה אפילו בדברים שיש לו בהן כח וקצת תחבולה, כגון מי שאפשר לו להתפרנס בסבת מלאכה כבדה שהיא מיגעת הבשר ומחזיר בטחונו להקב"ה שיפרנסהו בענין שיהיה נקל יותר. השביעי הוא שיבטח בהקב"ה בכל הסבות כולם בין שתהיה הסבה קשה או קלה. השמיני הוא שיבטח בהקב"ה בכל לבו ולא יתלה מחשבתו לסבה מן הסבות רק שירצה במה שהוא רצון הקב"ה, כלומר במה שהוא בריא או חולה עשיר או עני חפשי או אסור בבית האסורים. וכיון שרצון הקב"ה שיהיה לו אחד מן המאורעות והיסורין ההם והוא חפץ לדכאו בהם יש לו לחפוץ בזה ואין לו לבקש סבה, כי אם הוא משתדל ומבקש סבה שינצל מן המאורע ההוא שהוא בו, משים חלק אחד מלבו בבטחון אותה סבה ואיננו בוטח בהקב"ה בטחון שלם בכל לבו, ומי שהוא שלם במדת הבטחון יש עליו לבטוח בהקב"ה בכל לבו שהוא יתעלה בעל הסבות כולן יזמין אליו הסבות כפי מה שיצטרך. כן כתב הרב הגדול החסיד ר' בחיי בן פקודה ז"ל בספר חובת הלבבות שחבר.

ויראה לי כי מפני זה אמר (משלי ג) בטח אל ה', ולא אמר בה', לבאר שהבטחון השלם בכל לבו הוא שיהיו כל מחשבותיו אל ה', כענין שכתוב (תהלים כה) עיני תמיד אל ה', ואין ראוי לו לצדיק השלם במדת הבטחון לבקש סבה, והעד על זה ענין אליהו, וכמו שהזכרתי בפרשה של מעלה (מ"א יז) והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר וגו', והקב"ה הזמין לו אותה סבה והוא לא בקש אותה, והנה זאת מדרגה עליונה מאד במדת הבטחון.

והנה יוסף הצדיק הבוטח בהקב"ה לפי שבקש משר המשקים שיהיה לו סבה שיצא מבית האסורים, לכך לא הגיע למדרגה זו של בטחון ונענש בזה שנשאר שתי שנים יותר בעונש שתי מלות שאמר לו והזכרתני והוצאתני. וזהו שכתוב.

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאור, מקץ שנתים ימים. לסוף שנתים שפתר יוסף חלום שר המשקים והאופים היה החלום הזה של פרעה. ודרשו רז"ל כי עכובו בבית האסורים שתי שנים אחרי זאת היה בעונש והזכרתני והוצאתני. וכבר בארתי למעלה כי יוסף הצדיק שם ה' מבטחו בלבד ולא פנה אל שר המשקים רק שיהיה לו סבה מאת ה' יתברך. ואחר שהזכיר שנתים למה הוצרך ימים והרי כתוב (בראשית מה) כי זה שנתים הרעב, ולא הזכיר שנתים ימים, אלא למדך כאן שהיו שתי שנים מלאים מיום ליום לכך הוסיף ימים.

ובמדרש מקץ שנתים ימים זהו שאמר הכתוב (איוב כח) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אופל וצלמות, כל דבר ודבר שיצא מפי הקב"ה בקצבה הוא יוצא אפילו הגשמים בקצבה הם יורדין, שהוא קוצב לבריות בראש השנה וכשישראל זוכים יורדין על הצמחים ועל האילנות וכשהם חוטאים הם יורדים על המדברות ועל הימים, זהו שאמר הכתוב קץ שם לחושך, קץ נתן ליציאת מצרים שנאמר (שמות יב) ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה וגו', קץ נתן ליוסף לצאת מבית האסורים שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים.




ופרעה חולם:    ראוי שיאמר ופרעה מלך מצרים, אבל מפני שהיה החלום הזה בענין היאור והוא היה תחלת מפלתו, גם יש בו רמז למה שעתיד שילקה במים ע"כ לא הזכיר בו הכ' מלכות כי אם השם לבדו, ומפני זה תמצא שיזכיר בכל הפרשה שם פרעה תמיד, ולא תמצא שם כלל מלך מצרים רק בהיות המעלה ליוסף שהזכיר בו הכ' מלכות לכבוד יוסף. הוא שכ' (בראשית מא, מו): "ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים" כי אז הזכיר בו השם והמלכות לבאר כי מעלת יוסף היא סבת מלכותו כי כל הארץ היתה אובדת לולי עצתו בחכמת פתרונו. ודע כי החלומות מפני ג' סבות, מפני מאכלים, מפני מחשבות, מפני חזוק הנפש, המאכלים מולידים גסות ומעלין עשן אל המוח והחלום הבא בסבת זה הכל עניני הבל ודברים בטלים, החלום הבא בסבת מחשבות הוא כשאדם מחשב בהם תדיר ומכח ציור המחשבה שהוא מחשב בהם ביום יראה אותם בלילה, הוא שכתוב בנבוכדנצר (דניאל ב, כט): "רעיונך על משכבך סליקו", והחלום הבא מפני חוזק הנפש הוא האמתי הראוי מכלם שהוא מכחות הנפש, שכח המדמה מצייר בעת השינה הדברים המורגשים שכבר חשב בהם והשיגם בהקיץ וחקקם בדמיונו ובשעת השינה שההרגשות בטלות הכח הזה מתחזק בו עד שיהיה הענין נדמה לא כאלו ראה אותו בהרגש והחלום הזה צודק כשהכח המדמה חזק באדם והוא שבא לאדם מבלי שיהרהר בו ושלא על דרך הרגילות כלל. וזו היא נבואה קטנה שארז"ל שנתנו לשוטים ותינוקות מפני שאין להם דעת ולא הטריחו חושיהן בהקיץ להשכיל בדברים המורגשים ולעצור אותם בדמיונם ולפיכך כל מה שהכח המדמה שלהם ישתלם להם בהקיץ ישתלם להם בעת השינה שהם מדמים דברים אמתיים ומתקיימים, והחלומות שהם מהמין הזה הם באים בין לצדיקים בין לרשעים מבלי שיהרהר אדם בענין זה כלל, ורצה הקב"ה להחלים את פרעה ולהפעים רוחו בחלום ולסכל עצת חרטומיו וחכמיו כדי להעלות את יוסף אל המעלה ההיא:

והנה עומד על היאור:    יאור ונהר הכל אחד, וכן תרגם אונקלוס נהרא ועקר שניהם מלשון אורה, וכן מצינו שהגשמים קראן הכתוב אור שנא' (איוב לו, לב): "על כפים כסה אור" וכתוב (איוב לז, יא): "יפיץ ענן אורו", וטעם הדבר כי הנהרות נעשין ממי גשמים והגשמים בסבת המאורות, וע"כ ראוי ליחס התולדות אל האבות, והיאור הזה נקרא נילוס שהיה עולה ומשקה את הארץ כי אין הגשמים יורדים במצרים תדיר, ומה שהזכיר על היאור היה ראוי לומר על שפת היאור כמו שאמר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאור, וכן פרעה בעצמו בספורו ליוסף הזכיר בחלומי הנני עומד על שפת היאור: אבל יתכן לפרש כי לפי שזה ספור התורה גלתה לנו התורה בזה מחשבתו הרעה כי היה חלומו מענין מחשבתו שהיה עושה עצמו אלוה והיה נילוס יאורו ומפני זה הזכיר על היאור, ראה בחלומו כי היה שליט על היאור ומושל עליו כענין שכתוב (יחזקאל כט, ג): "לי יארי ואני עשיתני", ופרעה בספורו שנה הענין ואמר על שפת היאור כי היה נבהל בענין החלום והוא שכתוב ותפעם רוחו ונתבייש לתת גדולה לעצמו שיאמר "על היאור" ואמר "על שפת היאור".

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

והנה מן היאר עלת שבע פרות:    מחית ארץ מצרים היתה מן היאור הוא שכתוב (ישעיהו יט, ז): "ערות על יאור על פי יאור וכל מזרע יאור ייבש נדף ואיננו" וכתוב (ישעיהו יט, ח): "ואנו הדיגים ואבלו כל משליכי ביאור חכה", וכתוב (ישעיהו יט, ט): "ובשו עבדי פשתים שריקות", וכתוב (ישעיהו יט, י): "והיו שתתיה מדכאים גו'".

ותרעינה באחו:    הב' נוספת כמו (משלי ט, ה): "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי", כי אחו הוא שם העשב עצמו כמו (איוב ח, יא): "ישגא אחו בלי מים", וטעמו ותרעינה אחו כי על שפת היאור היו רועות האחו:

וייקץ פרעה והנה חלום:    היה לו לומר והנה חלומות כי שני חלומות היו חלום הפרות וחלום השבלים, אבל אמר חלום שהוא בעצמו היה מכיר כי שניהם ענין אחד אבל לא היה יודע פתרונם.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותפעם רוחו. היתה מקשקשת בתוכו כפעמון. ובנבוכדנצר נאמר ותתפעם לפי שהיו ב' חלומות חלום הצלם וחלום האילן. חלום הצלם שנאמר (דניאל ב) הוא צלמא ראשיה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתיה די נחש. חלום האילן שנאמר (שם ד) חזי הוית ואלו אילן בגו ארעא ורומיה שגיא. ועוד נאמר בו ותתפעם מפני שנתעלם ממנו החלום והפתרון, הוא שכתוב (שם ב) מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדך ופשרה נחוא, ענה מלכא ואמר לכשדיא מלתא מני אזדא הן לא תהודעונני חלמא ופשרה הדמין תתעבדון ובתיכון נולי יתשמון, והן חלמא ופשריה תהחוון מתנן ונבזבה ויקר שגיא תקבלון מן קדמי להן חלמא ופשריה החוני, ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה, ענה מלכא ואמר מן יציב ידע אנא די עידנא אנתון זבנין כל קבל די חזיתון די אזדא מני מלתא, די הן חלמא לא תהודענני חדה היא דתכון וגו'. ענו כשדיא קדם מלכא ואמרין לא איתי אינש על יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל קבל די כל מלך רב ושליט מלה כדנא לא שאל לכל חרטם ואשף וכשדי, ומלתא די מלכא שאל יקירא ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלהין די מדרהון עם בישרא לא איתוהי.

ודרשו רז"ל אמרו לו כשהיה ב"ה קיים היה אדם הולך אצל הנביא או אצל בני אהרן הכהנים ושואל באורים ותומים ומגלה לו את הדבר. וזהו רמז הכתוב, שאמר ואחרן, כאלו אמר ואהרן לא איתי די יחוינה, שאותיות אחה"ע מתחלפות. אמר להם נתתם לי עצה להחריבו, מיד כעס ואמר להובדה לכל חכימי בבל, ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה. בא דניאל לפני נבוכדנצר אמר לו האיתך כהל להודעתני חלמא די חזית פשרה. אמר לו אין, אמר לו אימתי, אמר לו לא לאחר שלשים יום ולא לעשרים יום, אלא המתן עד הלילה ולבקר אני אומר לך. אדין דניאל לביתה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע, ורחמין למבעא מן דקדם אלה שמיא על רזא דנה די לא יהובדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל, אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי אדין דניאל ברך לאלה שמיא.

ואין פותר אותם לפרעה. דרשו רז"ל פרעה ראה החלום ופתרונו עמו וזכר החלום ושכח הפתרון שראה, והיו אומרים לו שבע בנות אתה מוליד, שבע בנות אתה קובר. ויש לתמוה איך אפשר שלא יוכלו חכמיו הגדולים וחרטומיו להודיע לו פתרון החלום, והדברים מוכיחים שהם מורים שבע שני שבע ושבע שני רעב, שהרי הפרות היו סימן לחרישה כענין שכתוב (משלי יד) ורב תבואות בכח שור. והשבלים גם כן סימן הקצירה. אבל הכל היה סבה מבעל הסבות יתעלה שסכל עצתם והשיב אחור חכמתם כענין שכתוב (ישעיה מד) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל. ומנע מהם הפתרון לבעבור סבב את פני הדבר ולתת גדולה ליוסף, והוא דבר הנביא ע"ה שאמר(ישעיה יט) אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה עצה נבערה. יבאר כי הקב"ה סכל עצתם, זהו שאמר עצה נבערה. וכתיב (שם) איה אפוא חכמיך ויגידו נא לך. הכונה שהיה להם להבין לולא שהקב"ה מנע מהם זאת. ועל זה דרשו רז"ל (משלי יד) בקש לץ חכמה ואין ודעת לנבון נקל. בקש לץ חכמה ואין זה חכמי פרעה, ודעת לנבון נקל זה יוסף.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויריצהו מן הבור. דרשו רז"ל מתוך צרה רוחה מתוך אפלה אורה מתוך נבולן של צדיקים נשיאות, שנאמר (משלי ל) אם נבלת בהתנשא, שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שנתרוממו מתוך נבולן, שנאמר (דניאל ג) כפתו בסרבליהון פטישיהון וכרבלתהון ולבושיהון ורמיו לגוא אתון נורא יקידתא. וכתיב באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגו. דניאל הושלך לבור אריות ונצל ונתרומם, שנאמר (דניאל ו) ודניאל דנא הצלח במלכות דריוש. מרדכי כתיב ביה (אסתר ד) וילבש שק ואפר, ונתרומם שנאמר (אסתר ח) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וג'ו, אף כאן ביוסף ויריצוהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיו, וכתיב (קהלת ד) כי מבית הסורים יצא למלוך. וכן דרשו רז"ל בפסוק (שמות א) ועלה מן הארץ מתוך ירידה עליה.

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו. תבין, מלשון (דברים ו) שמע ישראל שהוא ענין התבוננות, כלומר יש בך כח החכמה והבינה לפתור החלום. וכן אמר בלשאצר לדניאל (דניאל ה) ואנה שמעת עליך די תוכל פשרין למפשר וקטרין למשרא.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

בלעדי השיב יוסף אין כח החכמה והבינה בי אלא חוץ ממני, זהו שאמר בלעדי כלומר זולתי. אלהים יענה את שלום פרעה. הכל בא מכח אלהים שהוא בעל הכחות כולן והוא יעזור אותך מצער החלום ופתרונו. והזכיר אלהים כי מאתו המענה בחלומות והיא הה"א האחרונה שבשם. וכן אמר דניאל (דניאל ב) ופשרה נאמר קדם מלכא, רמ"ז לוא"ו ה"א, כי במה ידע פשר דבר כי אם בשתי אותיות האחרונות והבן זה. כי ע"כ אמר הוא גלי עמיקתא, כי כן בודאי ה"א וא"ו שבשם גלי עמיקתא מהמשכת שפע הראשית. וכשם שהזכיר יוסף לפרעה בלעדי כך מצינו בדניאל שאמר לנבוכדנצר (דניאל ב) ואנה לא בחכמה די איתי בי מכל חייא וגו'.


ודע שאני חושב ענין בחלום פרעה שהוא הולך בשבע על שבע. ידוע כי פרעה ועמו רשעים מאמינים הקדמות כופרים בידיעה ובהשגחה ובחדוש, והיתה דעתם בכל המעשים הנעשים בשפלים שכולם מסורים למקרים ותחת ממשלת כוכבי לכת המנהיגים את העולם, ומתוך שהיה נמשך אחר הטבע והחומר ויסוד העפר כנרמז בשמו הראו לו מן השמים שתי חלומות אלו מתוך שני היסודות הכבדים שהם המים והעפר, שבע פרות עולות מיסוד המים, ושבע שבלים צומחות מיסוד העפר. והרמז בהן לענין שובע ורעב שהוא מופת על ההשגחה בשפלים כמו שנזכר עליהם בראש השנה. ומזה תקנו בתפלה ועל המדינות בו יאמר איזו לרעב ואיזו לשובע. והענין הזה היה מופת לפרעה מאתו יתברך בענין ההשגחה להודיע כי הוא יתברך המשגיח בעולם היסודות והנותן בו שובע ורעב, והוא השליט המושל על שבעה כוכבי לכת ובידו להגבירם ולהחלישם על פי השכר והעונש. והוצרך להודיע לו זאת לפי שהיה עושה עצמו אלוה והיה אומר כי נילוס הנהר שלו כענין שכתוב (יחזקאל כט) לי יארי ואני עשיתני. ומה שהיה החלום מתוך היאור, יגיד מראשית אחרית לרמוז על מפלתו בתחילת עשר מכות שלקה היאור בדם, ועל אחריתו שעתיד ללקות ולהאבד במים אם לא יחזור בו מדרך האמונה הזאת, וכאשר לא שב מרשעו ועמד במרדו באומרו (שמות ה) מי ה' אשר אשמע בקולו, לקה במים מדה כנגד מדה. ומפני שהיה יוסף יודע אמונתו הרעה הזאת קפץ בתחלת דברו להזכיר לו שם אלהים ואמר בלעדי אלהים, כלומר אין חכמת הפתרון מכחי כי אם מכח אלהים, הוא המחדש והמשגיח והיכול, והוא יענה את שלום פרעה כלומר יתן עזר וסיוע, כי מענה שלום האדם ממנו יתברך לא מצד הכוכבים והמזלות, וראוי לאדם לשום דברתו אליו לא אליהם, כענין שכתוב (איוב ה) ואל אלהים אשים דברתי. ומזה אמר הכתוב (הושע ב) אענה נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ, והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר. יגיד לך הכתוב כי כשם שאין מענה לארץ כלום בלתי מענה השמים כן אין מענה השמים כלום בלתי מענה השם יתעלה, ומזה הזכיר בכאן אלהים יענה. ועל הכוונה הזאת יזכיר יוסף שם אלהים תמיד בכל דבריו, אמר את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה. ואמר עוד אשר האלהים עושה הראה את פרעה. ואחר כך אמר כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשותו. ייחס המעשים לאלהים לבאר כי אין מעשה האדם מסורין לכחות העליונות כמו שהוא סבור כי אם לשם אלהים, ולכך פתח בתחלת דבריו בלעדי אלהים, וסיים בסוף דבורו וממהר האלהים לעשותו, כי היה מדבר עם פרעה הכופר בחדוש העולם במעשה בראשית, וע"כ אחז דרך מעשה בראשית שפתח בראשית ברא אלהים וסיים אשר ברא אלהים לעשות.


ותמצא בפרשה זו ספור שבע פרות ושבע שבלים ג"פ. האחד ספור התורה, והשני ספור פרעה ליוסף, והשלישי ספור יוסף לפרעה, ושלשה פעמים י"ד הם מ"ב, ולא ישאר הספור לבטלה כי נתקיים הכל במצרים, ממה שאמר הנביא (יחזקאל כט) מצרים תהיה שממה ולא תשב ארבעים שנה. כי שתי שנים התחילו במצרים, שנאמר (בראשית מה) כי זה שנתים הרעב, ואחר כך השלימו לארבעים ושנים כחשבון שלשה ספורים שבתורה.

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

בריאות בשר ויפות תואר. ולמעלה הזכיר יפות מראה ובריאות בשר, וכן הלשון מתחלף במקצת תיבות, כי אין פרעה מספר חלומו ליוסף כמו שראה ממש וכמו שהעידה התורה בספור של מעלה, וע"כ דרשו רז"ל אמר לו יוסף לא ראית בריאות בשר ויפות תואר אלא יפות מראה ובריאות בשר. לא ראית דלות ורעות תואר אלא רעות מראה ודקות בשר. לא ראית מלאות וטובות אלא בריאות וטובות. לא ראית צנומות אלא דקות ושדופות קדים. תמה פרעה ואמר אחרי היית בחלומי, שנאמר אחרי הודיע אלהים וגו'. הוא שאביו מברכו (בראשית מט) בן פרת יוסף בן פרת עלי עין, בין הפרות.

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועל השנות החלום אל פרעה פעמים:    שנשנה שני פעמים בלילה אחד שני חלומות ולא היה אלא חלום אחד

כי נכון הדבר וגו' וממהר האלהים לעשותו:    והחכם רבי אברהם פירש כי השנות החלום בפרות ושבלים לעד כי הדבר נכון וקיים, אבל בעבור כי היה פעמים בלילה אחד לעד כי ממהר האלהים לעשותו, ורבינו חננאל ז"ל כתב, פעמים מלמד כי הראשון והשני ענין אחד הם, ולמה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים זה השובע וממהר האלהים לעשותו הרעב אחרי השבע מיד:

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם:    יאמר יצטרך לאיש נבון וחכם שיהיה ממונה על הארץ וזהו וישיתיהו על ארץ מצרים כלומר ישיתיהו עליון על כל בני ארץ מצרים, ואמר נבון שידע לנהל עם ארץ מצרים בלחם לפי הטף בידו ולתת להם לחם כדי חיותם למכור המותר לארצות לאסוף ממון לפרעה, ואמר חכם שידע לקיים התבואה שלא תרקב שיערב בכל מין דבר המקיים אותו בטבעו, ואמר כן בעבור שיבחר בו המלך כי החכם עיניו בראשו, כן פירש הרמב"ן ז"ל:

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

יעשה פרעה:    אחד שליט עליהם ואותו השליט יפקד פקידים כי לא יוכל עשוהו לבדו:

וחמש את ארץ מצרים:    שיטול מכל בעלי הבית תבואות חלק אחד מחמישה, או פירושו יזרזם מלשון (שמות יג, יח): "וחמשים עלו בני ישראל וגו'":

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויקבצו את כל אכל:    הוא החמישית ואמר את כל אוכל שיטלו אותו מן החטים ומן השעורים והכוסמין ושבולת שועל ושיפון ואורז ודוחן וכיוצא בהם:

ויצברו בר:    לשון צבירה הוא תחת הקרקע שנאמר (איוב כז, טז): "אם יצבור כעפר כסף", נתן לו עצה לטמון תחת הקרקע וגם לעצור בחדרים על הקרקע כי לשון צבירה כולל את הכל מלשון (שמות ח, י): "ויצברו אותם חמרים חמרים":

תחת יד פרעה:    ברשותו ובאוצרותיו:

אוכל בערים:    כל מאכל הנצבר יהיה מצניעו באותה העיר:

ושמרו:    כלומר והוא שיהיה דבר המשתמר לאכילה זמן מרובה:

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)

והיה האכל לפקדון:    כשם שהפקדון הוא לבעליו בכל מקום כך יהיה זה פקדון שמור לאכילת בעליו לצורך הארץ לשבע שני הרעב אשר תהיינה בארץ מצרים כדי שלא תכרת הארץ ברעב כאשר לא מתו הפרות בכחישותן:

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)

וייטב הדבר בעיני פרעה:    ראו כי עצה טובה היתה ותועלת רב למלך ולגדולי המלכות ולדלת הארץ ע"כ מצא חן והודו לדבריו ועליו אמר שלמה (משלי כב, יא): "אוהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך":

פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)

הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו:    כן מצינו בנבוכדנצר שאמר לדניאל (דניאל ד, ו): "די אנה ידעת די רוח אלהין קדישין בך":

פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)

אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת:    את כל החכמה הזאת אתה אמרת ירא פרעה איש נבון וחכם:

אין נבון וחכם כמוך:    מאשר נתישב בליבם הפתרון והיה בכל דבריו אלה נותן עצת חכמה היה הדבר בעיניהם כאלו בא הכל כבר, וע"כ אמר אחרי הודיע בלשון עבר:

פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועל פיך ישק כל עמי:    יתפרנס:

רק הכסא:    שיהיו קורין לי מלך, כסא לשון מלך וכן (מלכים א א, מ): "ויגדל את כסאו", ואמר "ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים". וכן מצינו בדניאל (דניאל ב, מח): "אדין מלכא לדניאל רבי ומתנן רברבן שגיאן יהב לה והשלטה על כל מדינת בבל":

פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויסר פרעה את טבעתו:    מסר לו חותמו שהוא חותם בו למנות שרים ולהוריד שרים משררותם כענין שכתוב (אסתר ח, ח): "וחתמו בטבעת המלך", ובגדי שש הוא מלבוש המלכים במצרים, ורביד הזהב הוא המניכא דדהבא, ומרכבת המשנה היא מרכבה שרוכב בה המשנה של מלך:

פסוק מג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויקראו לפניו אברך:    משפטו הברך אותיות אחה"ע מתחלפות, ודרז"ל אברך אב בחכמה רך בשנים וכתוב בדוד (שמואל ב ג, לט): "ואנכי היום רך ומשוח מלך", והוא שתי מלות אב ורך כמו פרחח פרי חח, עבטיט עב טיט, ויש שפירשו עוד אברך שתי מלות מלשון אב ואדון, מלשון האמור בהורדוס "לא ריכא ולא בר ריכא" לפי שהיה תחילתו עבד ועלה למלכות, גם מלשון התרגום יודע ציד נחשירכן, כלומר נחש רכן מנחש אדון כי רוב אנשי הציד מנחשים הם, אע"פ שהתרגום המדוקדק נחשידכן מלשון רז"ל הכא במאי עסקינן בגברא שדכא כלומר אדם בטל שיש לו מנוחה מכל אומנות, ותרגום (יהושע יא, כג): "והארץ שקטה ממלחמה" שדכה:

ונתון אותו על כל ארץ מצרים:    כך היו מכריזין לפניו זהו שנתנו מלך על כל ארץ מצרים:

פסוק מד (כל הפרק)(כל הפסוק)

אני פרעה:    אני לבדי מוצא מתחת רשותך כמו שאמרתי "רק הכסא אגדל ממך", אבל הכל תחת רשותך ובלעדיך לא יהא רשות לשום אדם להרים ידו להחזיק בכלי זיין או להרים רגלו לרכוב על סוס בלא רשותך בכל ארץ מצרים, והוא דעת אונקלוס:

פסוק מה (כל הפרק)(כל הפסוק)

צפנת פענח:    מגלה צפונות, ואין לו חבר במקרא אבל מצינו בתפילת יוצר המפענח נעלמים, ולפי זה היה המלך יודע שפת ארץ כנען הקרובה אליו, וכן בתו קראו שם למשה רבינו בלשון הקודש על שם "כי מן המים משיתיהו":

בת פוטי פרע כהן און:    דרז"ל פוטיפרע הוא פוטיפר ונקרא פוטיפר על שם שפיטם פרים ועגלים לעבודה זרה, וזה לשון פוטיפר מפטם פר, והוא נקרא פוטיפר ונקרא פוטיפרע על שם שנסתרס מאליו לפי שלקח את יוסף למשכב זכר: ודעתי לומר כי פוטיפרע היה שר משרי פרעה וכאשר נסתרס ושנו את שמו פוטיפרע נתבייש בדבר ונעשה כומר בבית עבודה זרה וזה שכתוב בו "כהן און" האלוה שלו הוא און, וכן מצינו ביתרו שכתוב כהן מדין ופירושו כומר לפי שהיה מפטם עגלים לעבודה זרה, ואמרו במדרש כי אסנת בת דינה היתה משכם בן חמור ולפי שגרשה יעקב מביתו והושיבה בתוך סנה אחד לכך נקראת אסנת מה עשה יעקב קשר לה כתב בצוארה וכתוב בו כל המדבק ביך מדבק בזרעו של יעקב, ויוסף שנשאה ראה הכתב ההוא והצניעו והוא שאמר לאביו (בראשית מח, ט): "בני הם אשר נתן לי אלהים בזה" הראה לו הכתב הזה, ומה שכתוב בת פוטיפרע מפני שגדלה בביתו שכן דרז"ל כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו:

פסוק מז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותעש הארץ:    תבואה בשבע שני השבע, לשון עשיה בכאן לשון רבוי הוא ובא ללמד שהקב"ה צוה את הברכה בתבואה שכן מצינו לשון עשיה בענין התבואה שנאמר (ויקרא כה, כא): "וצויתי את ברכתי לכם וגו' ועשת את התבואה":

לקמצים:    כמו לגמצים מלשון (קהלת י, ח): "חופר גומץ" כי החפירות העשויות בארץ יקראו קמצים כי הקו"ף מתחלפת בגימ"ל באותיות גיכ"ק, וכן (שמואל ב טו, כד): "ויציקו את ארון האלהים" כמו ויציגו מלשון (בראשית מג, ט): "והצגתיו לפניך":

פסוק מח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויקבוץ את כל אכל:    זה החומש שהיה מקבץ מן השדות, ויתן אכל בערים, זה שהזכיר כל אוכל יורה שקבצו כל הנאכל לאדם בר ולחם ומזון אפילו תאנים וצימוקים וכיוצא בהם:

אכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה:    מכאן למדו רז"ל שכל עפר המקום שומר התבואה של אותו המקום:

פסוק מט (כל הפרק)(כל הפסוק)

עד כי חדל לספר:    מדידת האיפה והוצרך לספור המקומות בלבד לפי שאין מספר לתבואות שנה אחרי שנה:

פסוק נ (כל הפרק)(כל הפסוק)

בטרם תבוא שנת הרעב:    מכאן למדו רז"ל שאסור לשמש מטתו בשני רעבון אבל חשוכי בנים מותרין, והנה יוסף קרא שמות לבניו על שם המאורע:

פסוק נא (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי:    מזה קורין ז"ל בית אביה של אשה בי נשא כלומר בית השכחה על שם הכתוב (בראשית ב, כד): "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" וכן האשה בבעלה:

פסוק נד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי רעב בכל הארצות:    אבל בני ארץ מצרים שידעו שהרעב עתיד לבא אצרו מפירותיהן מה שיאכלו שנה ראשונה שנאמר "ובכל ארץ מצרים היה לחם":

פסוק נה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותרעב כל ארץ מצרים:    בשנה השנית, למד שקרא הקב"ה לרעב כענין שכתוב (מלכים ב ח, א): "כי קרא ה' לרעב", וכתוב (תהלים קה, טז): "ויקרא רעב על הארץ כל מטה לחם שבר", ומפני הרעב "ויצעק העם אל פרעה ללחם" כן דרך הרעבים לקרוא ולצעוק אל מי שבידו להשביעם, כענין שכתוב (תהלים קז, ה): "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף", וכתיב "ויצעקו אל ה' בצר להם":

לכו אל יוסף:    שהרי הוא במקומי לכל דבר ואין לי רק הכסא ועל כן יש לכם לעשות כל מה שיאמר: ובמדרש לכו אל יוסף הלכו המצריים אצל יוסף אמרו לו תנה לנו לחם אמר להם לכו ומולו עצמכם ואתן לכם לחם. הלכו אצל פרעה ובכו לפניו אמרו לו הלכנו אל יוסף והוא מדבר לנו דברים ריקים ואומר לנו מולו עצמכם, אמר להם פרעה שוטים מה תצעקו אלי מפני מה לא הנחתם תבואה של ג' שנים ושל ד' שנים, אמרו לו כל תבואה שבבתינו הרקיבה, אמר להם לא נשתייר פת לכם פת מאתמול, אמרו לו אף פת שהיתה מונחת בסל הרקיבה, אמר להם "לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו", זהו שאומר הכתוב (משלי יא, כו): "מונע בר יקבוהו לאם וברכה לראש משביר", מונע בר זה פרעה וברכה לראש משביר זה יוסף שנאמר (בראשית מט, כו): "ברכות אביך גברו על ברכת הורי וגו' תבואתה לראש יוסף":

פסוק נו (כל הפרק)(כל הפסוק)

והרעב היה על כל פני הארץ:    אלו העשירים ונקראו פני הארץ שהכל פונין להם, ומכאן שלא התחיל הרעב אלא בעשירים, ואמר "את כל אשר בהם" פירוש את כל האוצרות אשר בהם בר, וכן אמר התרגום אוצריא די בהון עבורא:

וישבר למצרים:    מכר להם:

ויחזק הרעב בארץ מצרים:    שהיו אוכלים ולא היו שבעים כענין שכתוב (מלכים א יח, ב): "והרעב חזק בשומרון":

פסוק נז (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי חזק הרעב בכל הארץ:    שהיתה בממשלת פרעה: