ויקיטקסט

רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/נדרים/פרק ז

< רבינו אשר על הש"ס | פסקי הרא"ש/נדרים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א

עריכה

הנודר מן הירק מותר בדילועין ור' עקיבא אוסר אמרו לו לרבי עקיבא והלא אומר אדם לשלוחו קח לי ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין אמר להם כן הדבר שמא אומר הוא לא מצאתי אלא קטנית אלא שהדילועין בכלל ירק ואין הקיטנית בכלל ירק ואסור בפול המצרי לח ומותר ביבש: גמ' והא מן ירק נדר אמר עולא באומר ירק המתבשל בקדירה עלי במאי קמיפלגי רבנן סברי כל מילי דצריך שליחא לאימלוכי עליה לאו מיניה הוא ור' עקיבא סבר כל מלתא דמימלך עליה שליחא מיניה הוא אמר אביי מודה ר' עקיבא לענין מלקות שאינו לוקה ומאן תנא דפליג עליה דר' עקיבא רשב"ג היא דתניא הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר בראש וברגלים ובקנה ובלב ובעופות ומותר בבשר דגים וחגבים ורשב"ג אומר הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ומותר בראש וברגלים ובקנה ובלב ובעופות ואין צ"ל בבשר דגים ובחגבים וכן היה רבי שמעון בן גמליאל אומר קרבים לאו בשר הוא ואוכליהון לאו בר נש. הך פיסקא כתבתי בריש כל הבשר סימן א:

סימן ב

עריכה

מתני' הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי יבש דברי ר"מ וחכמים אומרים אינו אסור אלא בחמשת המינין רבי מאיר אומר הנודר מן התבואה אינו אסור אלא בחמשת המינין אבל הנודר מן הדגן אסור בכל ומותר בפירות האילן ובירק: גמ' א"ר יוחנן הכל מודים בנודר מן התבואה שאינו אסור אלא בחמשת המינין תנ"ה ושוין בנודר מן התבואה שאינו אסור אלא בחמשת המינין בר מר שמואל פקיד דליתבון תריסר אלפא זוזי לרבא מן עללתא דנהר פניא שלחה רבא קמיה דרב יוסף עללתא היכי מיקריא אמר רב יוסף מתניתין היא ושוין בנודר מן התבואה שאינו אסור אלא בחמשת המינין בלבד אמר ליה אביי מי דמי תבואה לא משמע אלא חמשת המינין עללתא כל מילי משמע אהדרוה קמיה דרבא אמר הא לא מיבעיא לי דעללתא כל מילי משמע הדא הוא דמיבעי לי שכר בתים ושכר בהמות מאי מי אמרינן כיון דפחתי לאו עללתא היא או דלמא כיון דלא ידיע פחתייהו כי עללתא היא ומסתבר לי טעמיה דרב יוסף כיון דמתרגמינן תבואה עללתא והוא בלשון תרגום צוה הוי כאילו בלשון עברי צוה והזכיר תבואה ולמה א נשתנה הלשון לעשות משם העצם פעולה כדי להוציא ממון אבל הנודר מן הדגן אסור בכל תניא מותר באורז בחלקא בטרגיז ובטיסני הנודר מפירות השנה אסור בכל פירות השנה ומותר בגדיים ובטלאים בחלב ובביצים ובגוזלות ואם אמר גדולי שנה עלי אסור בכולן הנודר מן פירות הארץ אסור בכל פירות הארץ ומותר בכמהין ופטריות ואם אמר גידולי קרקע עלי אסור בכולן: תוספתא נדרים פ"ד הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין הנודר מן התבלין אסור בחיין ומותר במבושלים ואם אמר הרי הן ע"פ הרי הן עלי אסור בהן בין בחיין בין במבושלין:

סימן ג

עריכה

הנודר מן הפת אינו אסור אלא מן הפת הבא מחמשת המינין בלבד ותנן נמי בפ"א דחלה מ"ב הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהן הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי יבש דברי ר' מאיר וחכמים אומרים הנודר מן הדגן אינו אסור אלא בה' מינין עד כאן לא פליגי אלא בנודר מן הדגן אבל מן הפת ומן התבואה ד"ה אינו אסור אלא בהני חמשת המינין ואיתמר עלה בירושל' דמכלתין הל"ב וחלה פ"א מה אנן קיימין אם באומר פת סתם אינו קרוי פת סתם אלא חטים ושעורים בלבד א"ר יוסי קיימינן במקום שאוכלין פת כל דבר אין לך קרוי פת סתם אלא מה' המינין בלבד: תנן בפרק בכל מערבין דף ל. הנודר מן המזון מותר במים ומלח והוינן בה מים ומלח הוא דלא איקרי מזון הא כל מילי מיקרי מזון לימא תיהוי תיובתיה דרב ושמואל דאמרי אין מברכין בורא מיני מזונות אלא על חמשת המינין בלבד אמר רב נחמן באומר כל הזן עלי: מתני' הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה אמר קונם צמר עולה עלי מותר לכסות בגיזי צמר פשתן עולה עלי מותר לכסות באניצי פשתן ר' יהודה אומר הכל לפי הנודר. טען והזיע והיה ריחו קשה ואמר קונם צמר ופשתים עולה עלי מותר להתכסות ואסור להפשילן לאחוריו: גמ' תניא כיצד אמר רבי יהודה הכל לפי הנודר היה לבוש צמר והיצר ואמר קונם צמר עולה עלי אסור ללבוש ומותר לטעון היה טעון פשתן והזיע ואמר קונם פשתן עולה עלי מותר ללבוש ואסור לטעון הא דקתני ברישא דברייתא היה לבוש צמר והיצר לאו דוקא א ה"ה בנודר סתם שאין במשמע אלא ללבוש ומתני' נמי דייק דלא פליג רבי יהודה ארישא. כתב הרמב"ן ז"ל קא פסיק חד מרבוותא כרבי יהודה וכן מסתבר אע"ג דתני ליה כיחידאה לית לן ראייה דפליגי רבנן עליה ותנן נמי בכה"ג בפירקין דלעיל דף נג: ר' יהודה אומר קונם גריס וחטה שלא בא רבי יהודה אלא לפרש דברי חכמים ותנן נמי לעיל נג: אבא שאול אומר הנודר מן הגבינה אסור בה בין מלוחה בין טפלה ולאו פלוגתא היא ועוד הא סתם לן תנא הכל לפי הנודר דתנן באידך פירקין דף סג: שלא נתכוין זה אלא לשם אכילה ושתיה וה"נ אשכחן דאיתמר עלה בירושל' פ' קונם יין הלי"ב א"ר יסא דרבי יהודה היא דר' יהודה דאמר הכל לפי הנודר: מתני' הנודר מן הבית מותר בעלייה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים עלייה בכלל בית הנודר בעלייה מותר בבית: גמ' כמאן אזלא הא דאמר רב האומר בית בביתי אני מוכר לך מראהו עלייה לימא ר' מאיר היא אפילו תימא רבנן מאי עלייה מעולה שבבתים ודאי אי אמר ליה בית סתם מראהו עלייה אבל השתא דאמר ליה בית בביתי האי לישנא משמע לאפוקי עלייה דגריעא משום עלייה וירידה וצריך ליתן לו המעולה שבין שני בתים דהיינו בית ועלייה מיהו בית הגרוע שיש לו יכול ליתן לו והכי מסיק בשלהי מנחות דף קח: דיד בעל השטר על התחתונה:

סימן ד

עריכה

מתני' הנודר מן העיר מותר ליכנס לתחומה ואסור ליכנס לעבורה אבל הנודר מן הבית אינו אסור אלא מן האגף ולפנים: ירושלמי פרק השותפין הל"ד הנודר מן בני העיר ובא א' וישב שם ל' יום מותר בו מיושבי העיר ובא א' וישב שם שלשים יום אסור בו קונם הנייתי על בני עירי אינו נשאל לזקן שיש שם הניית בני עירי עלי נשאל לזקן שיש שם אית תנויי תני אפילו על קדמית נשאל שאין זה כמפר נדרי עצמו: הנודר הנייה מן חבירו בפניו לא ישאל לו אלא בפניו שלא בפניו נשאל לו בין בפניו בין שלא בפניו:

סימן ה

עריכה

קונם פירות האלו עלי קונם הן לפי קונם הן על פי אסור בחילופיהן ובגדוליהן ובחלופי חילופיהן שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגדוליהן בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו כל הגידולי גידולין אסורין. האומר לאשתו קונם מעשה ידיך עלי קונם הן לפי קונם הן על פי אסור בחילופיהן ובגידוליהן שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גדולין אסורין: גמ' לעיל דף מז. בעי רמי בר חמא קונם פירות האלו על פלוני מהו בחילופיהן מי אמרינן גבי דידיה הואיל ואדם אוסר פירות חבירו עליו אוסר דבר שלא בא לעולם גבי חבירו הואיל ואין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו אין אדם אוסר נמי דבר שלא בא לעולם על חבירו או דלמא משום דחלופין כגידולין דמי לא שנא הוא לא שנא חבירו ובכל איסורי הנאה נמי מספקא ליה מדמייתי מתני' דערלה למיפשט בעיין. ולא מיבעיא ליה באיסורי הנאה אם מוכרים לכתחלה דפשיטא דאסור כדמוכח בפרק כל שעה דף כא: דלמאן דאמר לא תאכלו איסור הנאה משמע איצטריך קרא להתיר מכירת נבילה לעובד כוכבים אלמא דאסור למכור איסורי הנאה דמכירתן היינו הנאה כיון שמקבל דמיהם והוה ליה כנהנה מגופן ואם נמכרו בדיעבד פשיטא דמותרין מן התורה כדאמרינן ספ"ב דקידושין דף נח. ובפ"ב דמסכת ע"ז דשביעית ועבודת כוכבים תופסין דמיהם והוו להו שני כתובים הבאים כאחד ואין שאר איסורין למדין מהן ומיבעיא ליה אי חליפין אסירי מדרבנן מידי דהוה אגידולין והוא הדין בכל איסורי הנאה דלא פלוג ודוקא לאותו שהחליפן קא מיבעיא ליה אי קנסינן ליה אבל לאדם אחר פשיטא דשרי כדתניא חולין דף ד. חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח מותר מיד מפני שמחליפין אמר רב אחא בר מניומי תא שמע האומר לאשה קונם שאת נהנית לי לוה ובעלי חובין באין ונפרעין ממנו מאי טעמא לאו משום דחליפין לאו כגידולין דמו דלמא לכתחלה הוא דלא ואי עבד עבד ההיא שעתא דמיתהנית לאו בחליפין נינהו והשתא דבאין ונפרעין לא שקלא מינייהו מידי ובעיא לא איפשיטא: מתני' שאת עושה איני אוכל עד הפסח שאת עושה איני מתכסה עד הפסח עשתה לפני הפסח מותר לאכול ולהתכסות לאחר הפסח שאת עושה לפני עד הפסח איני אוכל שאתעושה עד הפסח איני מתכסה עשתה לפני הפסח אסור לאכול ולהתכסות לאחר הפסח שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת את לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנייתו עד הפסח לאחר הפסח בבל יחל דברו שאת נהנית לי עד החג אם הולכת את לבית אביך עד הפסח הלכה לפני הפסח אסורה בהנייתו עד החג ומותרת לילך לאחר הפסח. תריצנן לרישא דמתניתין לעיל בפרק שני דף טו: הלכה אסורה בהנייתה ולוקה לא הלכה אסורה חוששין שמא תלך והא דקתני לאחר הפסח בבל יחל אי מיתהניא קודם הפסח קאמר:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רבינו_אשר_על_הש%22ס/פסקי_הרא%22ש/נדרים/פרק_ז"