פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | ריטב"א | רשב"א | רמב"ן
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש
על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


תוכן עניינים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן אעריכה

ראשית הגז נוהג בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין. חומר בזרוע לחיים וקיבה מראשית הגז שהן נוהגין בבקר וצאן במרובה ובמועט. וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים ואינו נוהג אלא במרובה:

גמ' אמר רב נחמן בר יצחק האידנא נהוג עלמא כתלת סבי. כרבי אלעאי בראשית הגז. דתניא ר' אלעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ. כר' יהודה בן בתירה בדברי תורה דתניא ר' יהודה בן בתירה אומר דברי תורה אין מקבלין טומאה. כרבי יאשיה בכלאי הכרם דתניא ר' יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. ופרש"י כיון דנהוג עלמא כרבי אילעאי בראשית הגז ה"ה נמי במתנות דחד טעמא נינהו משום דיליף נתינה נתינה מתרומה. ואע"ג דלעיל בפרק הזרוע סברי כולהו אמוראי דמתנות נוהגין בחו"ל גם בראשית הגז היו נוהגין בו באותן הדורות ושוב בדורות האחרונים חזרו לנהוג כרבי אילעאי בשניהם ולהכי קאמרי האידנא נהוג עלמא אע"פ שעד עתה לא נהגו כן. וכן לענין כלאים ברוב מקומות בש"ס סוברים האמוראים דלא כר' יאשיה. בשבת פרק תולין דף קלט. שלחו ליה בני בשכר ללוי כשותא בכרמא מהו. שלח להו כשותא בכרמא עירובא ולישלח להו כר' טרפון דאמר כשותא בכרם אינו כלאים ולא פריך ולישלח להו כרבי יאשיה. וכן קאמר התם בפרק תולין מכריז רב עמרם האי מאן דבעי למזרע כשותא בכרמא ליזרע כר' טרפון אבל כרבי יאשיה לא קאמר. וכן בפ' מי שמתו דף כב. רוב תנאים ואמוראים סברי דלא כר' יהודה בן בתירה ואפ"ה פסיק הכא הילכתא כרבי יאשיה וכרבי יהודה בן בתירה. ורב נחמן בר יצחק חבר אלו שלשה יחד לפי שנשתנה בהו המנהג. ואיהו גופיה קאמר לעילדף קלב: דקניס אטמא כי כן היו נוהגים בתחלת ימיו. ועל זה סמכו ונהגו כן בדורות אחרונים. והרמב"ם ז"ל כתב פ"א מהל' בכורים (פ"א מהל' בכורים) דנוהגין בזמן הזה וכן כתב רבי מאיר מרוטנבור"ג והעולם לא נהגו כן:

מתני' וכמה הוא מרובה. ב"ש אומר שתי רחלות שנאמר יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן. וב"ה אומר חמש שנאמר חמש צאן עשויות. רבי דוסא בן הרכינס אומר חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס חייבות בראשית הגז. וחכ"א חמש רחלות גוזזות כל שהוא:

גמ' תניא ר' ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו ארבע שנאמר וארבע צאן תחת השה. תניא אמר רבי אלמלי דבריהם דברי תורה ודברי בר רבי דברי קבלה דברי בר רבי אנו שומעין. כל שכן שדבריהם דברי קבלה ודברי בר רבי דברי תורה.והא אמר מר אין הכרעה שלישית מכרעת. אמר ר' יוחנן מפי השמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי. גוזזות כל שהו וכמה כל שהו. אמר רב מנה ופרם ובלבד שיהו מחומשין. ושמואל אמר ששים סלעים ונותן סלע אחד לכהן. רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שש. חמש לכהן ואחד לו. עולא אמר רבי אלעזר אמר כל שהו שנינו. רב ושמואל דאמרי תרווייהו ראשית הגז בששים. ואי קשיא לך הא תנן כמה הוא נותן משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר סלעים בגליל מלובן ולא צואי. הוא בישראל שיש לו גיזות הרבה ומבקש ליתנם לכהנים. דאמרינן ליה לכל חד וחד לא תבצר מה' סלעים: ומנה דקאמר רב מנה בן ארבעים סלע דהוה ליה מנה ופרס ששים סלעים כדאמר שמואל. ורבי יוחנן נמי בששים סבירא ליה. וההוא דקאמר שש חמש לכהן ואחד לו. משום רבי ינאי רביה אמרה. הילכך הילכתא ראשית הגז בששים דהוה ליה ר' ינאי יחיד אצל רבים וקי"ל הלכה כרבים וחזינן קמאי כגון בעל הלכות ומר חפץ דפסקו הילכתא כמתני' דקתני חמש רחלות. ודלא כרבי דפסק הלכה כרבי יוסי וכפשטא דמתניתין דקתני וכמה הוא נותן לו משקל חמשה סלעים וכו' ואתיא כר' יוחנן משום רביה וכן מסתבר דהלכה כר' ינאי כנגד רבי יוחנן תלמידו וכ"ש כנגד רב ושמואל דלית הילכתא כוותייהו כנגד רבי יוחנן:

מתני' לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור כיון שנתכוין לגוזלו מן הכהן ושינהו קנאו בשינוי וכמאן דליתנהו דמי. והוה ליה כמו מזיק מתנות כהונה או שאכלן דפטור ליבנו ולא צבעו חייב הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים פטור מראשית הגז. לקח גז צאנו של חבירו שייר המוכר המוכר חייב. דאמר ליה לוקח מתנה דכהן גבך הוא. לא שייר המוכר הלוקח חייב דאמר ליה המוכר מתנה דכהן גבך הוא. והני מילי כשמכר לו בסתם אבל אם פירש לו המוכר ואמר ליה אני מוכר לך הכל אין הלוקח חייב. ולא דמי ללוקח מתנות במשקל דהוי כמו פירש שהרי שקל לו חלקו של כהן ואפילו הכי נותנו לכהן. דהתם משנשחטה הבהמה זכה הכהן במתנות ואין מכירתו בהן כלום. אבל בראשית הגז שמכר לו הגיזה בעודה מחוברת לצאן אכתי לא זכה בה הכהן ובידו למכרה אלא במכר בסתם הוא דאמרי' מסתמא לא מכר חלקו של כהן:

סימן בעריכה

היו לו שני מינין שחופות ולבנות מכר לו שחופות ולא לבנות זכרים ולא נקיבות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו:

גמ' לאו משום דשני מינין הוו ונמצא שלא שייר המוכר מאותו המין הילכך לוקח חייב. דזכרים ונקבות ודאי חד מינא נינהו. אלא עצה טובה קמ"ל שיקנה המוכר מן הלוקח צמר של שחופות שאינו טוב כמו לבנות. וכן של זכרים. ויתן של זה לעצמו ושל זה לעצמו: תנא לא שילבננו ויחננו לו אלא כל שאילו ילבננו כהן יעמדו על חמשה סלעים כדי לעשות ממנו בגד קטן. אתמר גזז ומכר ראשון ראשון רב חסדא אמר חייב. רב נתן בר אושעיא אמר פטור. רב חסדא אמר חייב כל חדא וחדא צאנך קרינא ביה ורב נתן בר אושעיא אמר פטור בעידנא דמלי שיעורא בעינן צאנך וליכא. תנן הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים פטור הא צאנו ליגזז חייב. אמאי הא כל חדא וחדא בתר דגזזה נפקא ליה מרשותיה. תרגמא רב חסדא אליבא דרב נתן בר הושעיא כשהקנם לו כל שלשים יום ונראה דהלכה כרב חסדא דפשטא דמתניתין אתיא כוותיה . ואע"ג דאמר רב נחמן בר יצחק דהאידנא נהוג עלמא כרבי אילעאי בראשית הגז ופרישנא דהוא הדין במתנות הא האריכו רבנן בהלכותיהן משום דרב נחמן בר יצחק לא פסיק בהדיא הלכתא אלא אמר דנהוג עלמא הכי ואי איכא דוכתא דלא נהוג שידעו הלכותיהן:


הדרן עלך ראשית הגז