כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
פִּ֭י יְדַבֵּ֣ר חׇכְמ֑וֹת
וְהָג֖וּת לִבִּ֣י תְבוּנֽוֹת׃
רש"י
• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
והגות לבי" - מחשבות לבי - "
תבונות" הם.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •
פי - בא ללמד על כל חכמה נעלמה מהם וחכמי הלב יזכירוה בדרך חידה.
וטעם והגות והתבונות – שהגה לבי.
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
מצודת ציון
"והגות" - ומחשבות.
מצודת דוד
"
והגות" - מחשבות לבי המה דברי תבונה,
ר"ל רוצה לומר, כלומר מלבד הדברים הנגלים שיש במה שאדבר, הנה יש בהם עוד דברים נסתרים מה שאחשוב בלבי.
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
פי ידבר חכמות". המאמרים שיאמר בפיו הם דברי חכמה: "
והגות לבי תבונות". ותוך מאמריו החיצונים רצוף היקש תבוניי. למשל, מה שיאמר שהכסף והעושר הם רק קניינים מדומים, זה לקוח מדברי החכמה; אבל מה שיסביר את הדבר הוא היקש הלקוח מדרכי הבינה, וזה צורתו: האדם צריך שימיר קנין חיצוני בעד קנין מתעצם אליו יותר, למשל הכסף בעבור גופו; הנפש היא עצמות האדם נגד הגוף; התולדה מזה, שצריך שימיר מחמדי הגוף בעד אושר הנפש. והיקש תבוניי הזה בנוי על היסוד הלקוח מדברי החכמה, ממהות הנפש ושהיא עצמות האדם:
ביאור המילות
"
חכמות, תבונות". חכמה - דרכי ההנהגה שיש בהם טוב ורע; וחקי החכמה הם מקובלים. והתבונה - הם דברים שיוציא משכלו על ידי היקשים והתבוננות. ושם "
פה" מיוחד אל החכמה. וכללים אלה התבארו ביחוד בספר משלי: