מ"ג תהלים מט ד


<< · מ"ג תהלים · מט · ד · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
פִּ֭י יְדַבֵּ֣ר חׇכְמ֑וֹת
  וְהָג֖וּת לִבִּ֣י תְבוּנֽוֹת׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והגות לבי" - מחשבות לבי - "תבונות" הם.

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

פי - בא ללמד על כל חכמה נעלמה מהם וחכמי הלב יזכירוה בדרך חידה. וטעם והגות והתבונות – שהגה לבי.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"והגות" - ומחשבות. 

מצודת דוד

"והגות" - מחשבות לבי המה דברי תבונה, ר"ל רוצה לומר, כלומר מלבד הדברים הנגלים שיש במה שאדבר, הנה יש בהם עוד דברים נסתרים מה שאחשוב בלבי.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"פי ידבר חכמות". המאמרים שיאמר בפיו הם דברי חכמה: "והגות לבי תבונות". ותוך מאמריו החיצונים רצוף היקש תבוניי. למשל, מה שיאמר שהכסף והעושר הם רק קניינים מדומים, זה לקוח מדברי החכמה; אבל מה שיסביר את הדבר הוא היקש הלקוח מדרכי הבינה, וזה צורתו: האדם צריך שימיר קנין חיצוני בעד קנין מתעצם אליו יותר, למשל הכסף בעבור גופו; הנפש היא עצמות האדם נגד הגוף; התולדה מזה, שצריך שימיר מחמדי הגוף בעד אושר הנפש. והיקש תבוניי הזה בנוי על היסוד הלקוח מדברי החכמה, ממהות הנפש ושהיא עצמות האדם:

ביאור המילות

"חכמות, תבונות". חכמה - דרכי ההנהגה שיש בהם טוב ורע; וחקי החכמה הם מקובלים. והתבונה - הם דברים שיוציא משכלו על ידי היקשים והתבוננות. ושם "פה" מיוחד אל החכמה. וכללים אלה התבארו ביחוד בספר משלי:
 

<< · מ"ג תהלים · מט · ד · >>