מ"ג תהלים מט ד


<< · מ"ג תהלים · מט · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
פִּ֭י יְדַבֵּ֣ר חׇכְמ֑וֹת
  וְהָג֖וּת לִבִּ֣י תְבוּנֽוֹת׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והגות לבי" - מחשבות לבי - "תבונות" הם.

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

פי - בא ללמד על כל חכמה נעלמה מהם וחכמי הלב יזכירוה בדרך חידה. וטעם והגות והתבונות – שהגה לבי.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"והגות" - מחשבות לבי המה דברי תבונה, ר"ל רוצה לומר, כלומר מלבד הדברים הנגלים שיש במה שאדבר, הנה יש בהם עוד דברים נסתרים מה שאחשוב בלבי. 

מצודת ציון

"והגות" - ומחשבות.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"פי ידבר חכמות". המאמרים שיאמר בפיו הם דברי חכמה: "והגות לבי תבונות". ותוך מאמריו החיצונים רצוף היקש תבוניי. למשל, מה שיאמר שהכסף והעושר הם רק קניינים מדומים, זה לקוח מדברי החכמה; אבל מה שיסביר את הדבר הוא היקש הלקוח מדרכי הבינה, וזה צורתו: האדם צריך שימיר קנין חיצוני בעד קנין מתעצם אליו יותר, למשל הכסף בעבור גופו; הנפש היא עצמות האדם נגד הגוף; התולדה מזה, שצריך שימיר מחמדי הגוף בעד אושר הנפש. והיקש תבוניי הזה בנוי על היסוד הלקוח מדברי החכמה, ממהות הנפש ושהיא עצמות האדם:

ביאור המילות

"חכמות, תבונות". חכמה - דרכי ההנהגה שיש בהם טוב ורע; וחקי החכמה הם מקובלים. והתבונה - הם דברים שיוציא משכלו על ידי היקשים והתבוננות. ושם "פה" מיוחד אל החכמה. וכללים אלה התבארו ביחוד בספר משלי:
 

<< · מ"ג תהלים · מט · ד · >>