המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
חגור - גם יספר גבורותיו כי ככה ראוי להיות הגבור התמים.
וטעם גבור – אתה הגבור או יחסר כ"ף כדרך: ויקרא אריה שהוא כאריה, או יהיה חסר כ"ף בראיה גמורה וזה הוא הודך.
"חגור", והגם שעם מעלת השכל והדבור יש לך גם יתר המעלות הצריכות למלך, שבראשם היא הגבורה והחרב למלחמה נגד אויביו, אולם אני אומר, שהגם שאצוך לאמר "חגור חרבך על ירך" אתה "הגבור", כי גם לך זרוע עם גבורה, אבל לא למלחמה תחגור חרב, רק יען שהוא "הודך והדרך", שהוא מהדר מלכות שיהיה לו גבורי חיל וכלי נשק, אבל בכל זאת.
"חגור", הנה ההשכלה הזאת שידובר בה עתה שהיא ע"י דעת אלהים ושכל טוב, שהיא ההשגה ברוה"ק, כמו שהשיג שלמה את החכמה וכל נתיבותיה ואמתיותיה ברוח אלהים, זה א"צ להשתמש בכח הבינה שענינה הוא עשות ההיקשים והמופתים ע"י החקירה והעיון, שזה יצוייר בכתובים כענין מלחמה, שהוא העורך מערכה ומתוכח עפ"י מופתי התבונה להפיל הדעות הכוזבות בחצים ואבני קלע שהוא בראיות ובהיקשים, ובכל זאת היה לשלמה גם תבונה הרבה כמבואר בכתוב, וידע לנצח במופתים ולהוכיח הכל בראיות, ועז"א "חגור חרבך על ירך גבור", הנה יכולת ג"כ ללחום בחרב הוכוח ובאותות ובראיות, וזה "הודך והדרך", כי תדע לברר את יסודות האמת גם על פי דרכי הפילוסופיא וראיותיה, ובכ"ז.
