פתיחת התפריט הראשי

מלבי"ם על תהלים מה


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"למנצח", שיר זה יסדוהו בני קרח לכבוד המלך והמלכה ביום חתונתו וביום שמחת לבו, עם בת מלך צור שנתגיירה, ויכול להיות שנתיסד בימי שלמה שלקח בת מלך צור וגיירה, וע"ז קראו בשם "שיר ידידות":

"למנצח", אחר ששיר זה בא בין תהלות דוד ותפלותיו לצורך הנהגת המתבודד, בהכרח כי תחת לבוש החיצוני נצפן בו גם כן ענין פנימי, ומדבר בשני פנים נגלה ונסתר משל ומליצה, ועל זה רמז שנאמר השיר הזה לנצח על שושנים, שהשושנה מלבד יפיה החיצוני יש לה גם כן ריח טוב ועונג, וכן תחת יופי השיר בחיצוניותו יריחו המשכילים רוח חכמה ודעת. ועז"א "משכיל שיר ידידות" שהוא שיר ידידות אל המשכיל בשכל טוב, שזה מליצה על התגברות השכל ברוח ה' להשכיל באמתתו ולדבר כל כחות יצרי מעללי הגויה תחת רגליו, ובא במשל כאלו הנפש השכליית וכחותיה הם ימשל בעיר הקטנה שהיא הגויה, והנפשות האחרות יכנעו תחת ידו כאשה כשרה העושה רצון בעלה וכבר המשילו הנביאים והחכמים את השכל וכל כחתיו כבעל האשה שהיא הנפש המתוקנת לקבל חקי החכמה ולהתנהג על פי השכל ועצתו, שאז ימלוך מלך השכל בגויה והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ ובית הגויה, ובת מלך זקן שהיא בת הכח המתאוה והמתעורר תכנע תחתיו ויארשה לו באמונה באהבת כלולות להנהיגה כפי עצתו וחכמתו, וע"ז לקח למשל את השיר אשר הוסד לשלמה ביום חתונתו את בת מלכי ארץ, כמו שיתבאר:


ביאור המילות

"שושנים". שם כלי זמר:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"רחש לבי", מעלת השיר יבחן בשלשה ענינים,

  • א) מצד דברי שכל וחכמה הרצופים בו, עז"א "רחש לבי דבר טוב", שתחת מכסה המליצה ודבור החיצוני של השיר רוחש דבר חי משכיל חכמה ושכל טוב,
  • ב) בהשקף על איזה נושא נתיסד השיר כי יגדל מעלת השיר לפי מעלת הנושא אשר נכבדות מדובר בו, עז"א "אומר אני מעשי למלך", שנתיסד לכבוד המלך,
  • ג) בהשקף על המליצה ודבור השיר עצמו, אם המשורר יש לו לשון למודים להלביש משכיות לבבו בדבורים רמים ונשגבים, עז"א "לשוני עט סופר מהיר", כמו שהסופר המהיר במלאכת הכתיבה (שטענעגראף) יעתיק בעט כל דברי המדבר ולא ישמיט מלה אחת מדברים אשר שמע, כן לשוני שהוא עט סופר של הלב, תעתיק כל מחשבת הלב, ותוכל לדבר כל אשר דבר הלב בדבור ההגיוני, -- מעתה מתחיל את השיר:

"רחש לבי דבר טוב", הגם שהנגלה מן השיר הוא שיר של חול על אהבת כלולות עם בת נכר, בלבי ומחשבתי רוחש דבר טוב וסגולה יקרה מאד, הגם "שאומר אני" בפה "שמעשי למלך" בכ"ז "לשוני" (הלשון מרמז תמיד על התבונה), דבר התבונה הנעלם בשיר, דומה "כעט סופר מהיר" היודע להלביש דברי התבונה בעדי המליצה ובמכסה המשל והחדה עד שצריך חכם לב אשר יביט ויבין משכיות לב:


ביאור המילות

"רחש". דבר חי מתנענע בדברי חכמינו ז"ל, "עט". קולמוס:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יפיפת מבני אדם", דרך המליצים בספור המעלות והתהלות להשאיל להם תוארים ומשלים מצאצאי הטבע, כמו שיאמר על גבוה הקומה, כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים, עז כנמר, ורץ כצבי, וגבור כארי, וקל כנשר, וכדומה, אולם זה רק במעלות חומריות, אבל אם בא להלל במעלות נפשיות שלא נמצא כמוהו בין ילדי הטבע, כמו במעלת הדבור והחכמה, צריך לקחת משלים מבני אדם, כמו שיאמר ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל, הנה חכם אתה מדניאל, עז"א אם ארצה לתת ציור ודמיון אל מעלתך, לא אוכל לומר שאתה נעלה מא' מילדי הטבע רק אצטרך לקחת ציור מן המעולים בבני אדם, ואומר אליך שאתה "יפיפית מבני אדם", כי לא אשבח אותך במעלה חומרית כמו בגבורה וכדומה, שאומר עליך שאתה גבור מן הארי, רק מה שאהללך הוא כי "הוצק חן בשפתותיך", שהוא במעלת הדבור והשכל שבך, שע"ז לא אוכל לקחת ציור ודמיון מבע"ח רק מבני אדם שהיו חכמים גדולים ואתה יפיפית ונעלית עליהם, "על כן ברכך אלהים לעולם", שהמעלות החומריות ששרשם בכח החיוני הם נפסדים עם הגויה ואין קיימים לעולם, אבל אחר שמעלתך היא מעלה אנושיית נפשיית, שהיא נצחית ואינה נפסדת, א"כ ברכתיך היא לעולם, נצחיית:

"יפיפת". תחלה ידבר אל הבעל, שהוא השכל שהוא המלך החכם אשר ימלוך עתה בבתי הנפש, ואמר "יפיפת מבני אדם" היופי שלך אינו דבר הנמצא בין כחות הנפש החיונית והצומחת שהם בהמה המה להם, רק יפיפית בסגולה המיוחדת אל האדם לבדו שנברא בצלם אלהים ובדמותו, והוא כי "הוצק חן בשפתותיך", במה שהיא נפש מדברת, כמו שתרגם ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא, והתבאר אצלי שהשפה היא המיוחדת אל הדעת שהוא שידע חקי החכמה בידיעה ברורה, שזה יושג על ידי רוח אלהים ועזר מקדש אשר ילוה אל הנפש השכליית להשכילה באמתו, "על כן ברכך אלהים לעולם", אחר כי היא ברכת אלהים ועוז משמים ישוה עליו, תקנה עי"ז ההשארה והנצחיית שתשאר לעולם:


 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חגור", והגם שעם מעלת השכל והדבור יש לך גם יתר המעלות הצריכות למלך, שבראשם היא הגבורה והחרב למלחמה נגד אויביו, אולם אני אומר, שהגם שאצוך לאמר "חגור חרבך על ירך" אתה "הגבור", כי גם לך זרוע עם גבורה, אבל לא למלחמה תחגור חרב, רק יען שהוא "הודך והדרך", שהוא מהדר מלכות שיהיה לו גבורי חיל וכלי נשק, אבל בכל זאת.

"חגור", הנה ההשכלה הזאת שידובר בה עתה שהיא ע"י דעת אלהים ושכל טוב, שהיא ההשגה ברוה"ק, כמו שהשיג שלמה את החכמה וכל נתיבותיה ואמתיותיה ברוח אלהים, זה א"צ להשתמש בכח הבינה שענינה הוא עשות ההיקשים והמופתים ע"י החקירה והעיון, שזה יצוייר בכתובים כענין מלחמה, שהוא העורך מערכה ומתוכח עפ"י מופתי התבונה להפיל הדעות הכוזבות בחצים ואבני קלע שהוא בראיות ובהיקשים, ובכל זאת היה לשלמה גם תבונה הרבה כמבואר בכתוב, וידע לנצח במופתים ולהוכיח הכל בראיות, ועז"א "חגור חרבך על ירך גבור", הנה יכולת ג"כ ללחום בחרב הוכוח ובאותות ובראיות, וזה "הודך והדרך", כי תדע לברר את יסודות האמת גם על פי דרכי הפילוסופיא וראיותיה, ובכ"ז.


ביאור המילות

"הודך והדרך". עי' הבדלם לקמן סי' ק"ד:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והדרך" העיקרי אם "תצלח" לא בחרב ולא במלחמה, רק ע"י "שתרכב על דבר אמת", כאלו הסוס שאתה רוכב עליו לא יהיה סוס מוכן ליום מלחמה רק האמת יהיה הסוס שתרכב עליו ובו תצלח, ולא תרכב על הסוס המתגאה, רק תרכב על "הענוה של צדק", (ר"ל דבר אמת בעיון, וצדק במעשה), "ותורך נוראות ימינך", ר"ל והענוה צדק שהוא הסוס ההגיוני שתרכב עליו ותצליח, היא תורך את נוראות ימינך, כאילו הנוראות שהיית יכול לעשות ע"י ימינך, ע"י מלחמה וקרב תראך הסוס הזה שהוא הענוה בלא מלחמה, ר"ל שע"י האמת והצדק שעליהם תרכב ותנהיג אותם תנצח את אויביך ותעשה נוראות, כי.

"הדרך" העקרית יהיה במה "שתצלח ותרכב על דבר אמת", כי ההשגה ע"פ דרכי הראיות מן המאוחר אל הקודם יעביר תחלה לפני בקורת עיוני כל השקרים ויחקור ויעיין וילחם ויערך מערכה עד יברר האמת , ואתה שהשגתך העקרית היא מן הקודם אל המאוחר תרכב תכף על דבר אמת בעיון, "וענוה צדק", במה שנוגע אל השכל המעשי, זה ישיג ע"י ענוה שיכניע כל מדות הגוף אל הצדק, "ותורך נוראות ימינך" שמה שתשיג ביגיעה רבה ע"י העיון והחקירה והיקשי התבונה תשיג בהשגה פתאומית ע"י רוח ה' בלא יגיעה ועמל:

"אהבת צדק", וע"י היושר הטבוע בלבך "אהבת צדק ותשנא רשע", כי הקבע טבע הלב אל הצדק עד שישנא את הפכו, "על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחברך", שכחות המתחברים לך שהם הכחות הנלוים אל נפש השכליית כמו כח הערמה העצה והמזמה ודומיהם וכן הכחות הטובות במדות כמו הענוה והרחמים והנדיבות ודומיה, להם תהיה משוח בשמן ששון, שהשמן מרמז על ההשפעה האלהית ועל החכמה אשר יאציל על קדושיו, שאל השמן הזה יתחברו האבנים ויהיו למצבת קדש ויצוק שמן הדעת האמתי והרוח הנאצל ממרום על ראשה:


ביאור המילות

"וענוה". כמו וענות, "ותורך". מוסב על הענוה היא תורך נוראות של ימינך:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חציך", שיעור הכתוב "בלב אויבי המלך, חציך שנונים עמים תחתיך יפלו", שאויבי המלך, ר"ל אויביך, יחשבו בלבם, כי חציך שנונים באופן אשר עמים תחתיך יפלו, וכן יחשבו בלבבם ויתיראו מלמרוד ומהלחם בך:

"חציך", וגם אויבי הנפש המשכלת, שהם כח הדמיון והמתעורר והמתאוה, שצריך ללחום עמהם בחצים וכלי קרב להכניעם תחת משמעת השכל, הם יחשבו בלבם כי "חציך שנונים עד שעמים תחתיך יפלו", כי באשר ישיג הכל בהשגה ברורה יהיו חקי החכמה חרותים תמיד על לוח לבו, עד שתקבל הנפש טבע שניה שלא תצייר רק ציורים טובים ויראת ה', וכן רק השגות אמתיות ונכונות בדעות, ולא יוכלו אויבי הנפש להתקומם נגדה כלל ולהרים ראשם כי חצי השכל שנונים תמיד לנצחם, כמ"ש טובה חכמה מכלי קרב:


 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כסאך", אחר "שכסאך" הוא "כסא אלהים", כי תשב על הכסא לעשות משפט אמת וצדק כאלהים, ולכן יעמוד הכסא "עולם ועד", כי הדברים האלהיים לא יבלם הזמן ולא יהרסם.

"שבט מישור שבט מלכותך", במליצתו, ידמה את המישור כעצם חי מנהיג בשבטו את המלוכה, וכאלו שבט הזה שאחז המישור בידו ונוהג בו, הוא עצמו שבט מלכותך, ר"ל שהנהגתך הוא הנהגת היושר בעצמו.

"כסאך", ובזה ישב השכל על "כסא אלהים" למשול בבתי הנפש ממשל רב, ועיר גבורים עלה חכם ומשל והצליח, וכסא זה הוא כסא אלהים כי בא בעזר הרוח האלהי הנלוה אליו ממרומים, וע"כ ישב על הכסא "לעולם" ולא ימוט מצדקתו, "שבט מישור שבט מלכותך", כי היושר בעצמו מה שנקבע בלבו טבע היושר, בין בדעות ואמונות להשיג הכל בדרך ישר בהשגה אמתיית, בין במעשים לעשות הטוב והישר בעיני אלהים ואדם, והא השבט שבו תנהיג מלכותך על כל כחות הנפש:


ביאור המילות

"כסאך". עומד במקום שנים, כסאך כסא אלהים:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אהבת צדק", ר"ל מה שאתה נוהג מלכות ביושר וצדק שב להיות קנין בנפשך עד "שאהבת צדק ותשנא רשע", שלכן א"א כלל שתטה מן הצדק והיושר, "על כן משחך אלהים אלהיך" באופן אשר תשיג "שמן ששון מחברך", שהאוהבים אותך ימשחו אותך בשמן ששון כי ישמחו על הצלחתך:


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מור ואהלות קציעות מכל בגדותיך", וגם אלה שבגדו בך ולא רצו במלכותך ישליכו עליך מור ואהלות וכל ראשי בשמים בעת שתלך "מן היכלי שן", שאז הלך לקראת כלתו, "מני שמחוך", בעת שתלך ממקום השמחה לשמחת חתונים ביום שמחת לבך, אז גם הבוגדים השליכו לפניך כל מיני בשמים לכבודך:

"מור", וגם הכחות הבוגדים בך ומתנגדים אל הנפש השכליית, כמו כח העקשות והסכלות העומדים לשטנה אל השכלת השכל, כח הקנאה והגאוה והתאוה וכדומה הנלחמים נגדו במעשים, גם הם יכנעו לרגליך וישליכו לך "מור" שהוא המובחר העולה מכחות נפש החיונית, "ואהלות וקציעות" שהם דברים הנותנים ריח טוב בנפש הצומחת, ר"ל שגם המדות והתאוה ששרשם מנפשות הנמוכות החי והצומח, יבררו טוב המדות להכנע לפני השכל, "מן היכלי שן מני שמחוך", עת תצא מן היכליך ששם הייתי שמח בהשכלה להנהיג את הגויה, יכנעו גם המדות והתכונות הנוטות לרעה, ויתהפכו להיות עבדים נאמנים לשרת את הנפש השכליית ולעשות הכל כפי פקודתו בעבודת הקדש, כמו להשתמש במדות העזות נגד המלעיגים עליו בעבודת ה' ובגבהות הלב בדרכי ה', ובאכזריות וקנאה נגד מנאצי ה' ואויביו, וכדומה:


ביאור המילות

"כל בגדותיך". מ"ם מחבריך נמשך לשתים, ובגדותיך מענין בגידה:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בנות מלכים", הנה לשמחת כלולות הלזו, התאספו כמה בנות מלכים שבאו לכבודו, ועז"א "בנות מלכים" באו עתה "ביקרותיך", בין הבנות שבאו לכבודך אולם "נצבה שגל לימינך בכתם אופיר", השגל העומדת לימינך, היא נצבה על כולם ומתרוממת עליהם, בכתם אופיר, ימליץ שכמו שהכתם אופיר יקר מן הזהב, כן היא נצבה על כולם בפאר והוד, ואמר "לימינך", כי דרך המלכים שהאשה המיועדת לו לפי ערכו תעמוד בשעת הקדושין לצד ימינו, והאשה אשר אינה לפי ערכו וכבודו תעמוד אז לצד שמאלו, ועז"א נצבה שגל לימינך הראויה לכבודך:

"בנות מלכים", עתה יצייר עת יצא החתן הנשגב הזה מהיכלו לארוס את בת מלך צור ולקחתה לו לאשה, והוא שהשכל יקח את הנפש להיות לו לאשהה הסרה למשמעתו והוא ימשול בה להנהיגה כפי עצתו, והיא תהיה לו כאשה כשרה העושה רצון בעלה, ובאשר שורש הנפש החיונית וכחתיה הם נולדו על אדמת נכר, ע"י החומר והגויה, היא א"כ בת מלך צור, שהוא בן נכר, ובצד אחר יקרא החומר וראשי כחותיו שהוא הכח המתעורר בשם מלכים, שהם המולכים בגויה וכמו שהמליץ זה במשל הנאמר בשיר השירים, ובספר קהלת כנהו בשם מלך זקן וכסיל, וכל כחות המסתעפות מהם בנות החומר הם "בנות מלכים", ובאים עתה "ביקרותיך", לתת יקר למלך החכם אשר יתפוס מלכות להנהיג ע"פ עצת החכמה, ואז "נצבה שגל לימינך" שהנפש לא תהיה כנגדך רק תתיצב לימינך, לסייע לך בכל עניניך, כמ"ש זכה עזר לא זכה מנגדתו, והיא נצבת "בכתם אופיר" מקושטת בתכשיטין יקרים שהם מדות טובות ותכונות ישרות:


ביאור המילות

"ביקרותיך". משפטו ביקרותיך:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמעי בת", עתה יסב המשורר פניו אל הכלה, שמעי מה שאומר לך "ושכחי עמך", היינו שתתגייר ותהיה מעם ישראל, "ושכחי בית אביך" כי תשאר אצל אישה:

"שמעי בת", עתה ידבר אל הכלה שתשים לב להבין ועין לראות ואזן לשמוע לעצת השכל והחכמה, "ושכחי עמך ובית אביך", שתעזב התאוות והתכונות הרעות והציורים הרעים שהם עמה ומשפחתה, כי הם מטבע מילדתה, ומכח בית אביה שהיא החומר וכחותיו שהוא אביה ומולידה:


ביאור המילות

"שמעי, והטי אזנך". מוסיף שגם תטי אזנך מרחוק לשמוע, כמ"ש הטה אזנך ושמע, שהטיית אזן קודם אל השמיעה (עמ"ש ירמיה ל"ה ט"ו):

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויתאו המלך יפייך", המלך הוא יתו ויתאר את יפיך "במה שהוא אדוניך", עקר יפיך יהיה מה שהמלך הוא אדוניך, ולכן "שמעי בת וראי ושכחי עמך ובית אביך והשתחוי לו":

"ויתאו המלך יפיך", והשכל שהוא ימלוך עתה בעיר הקטנה הלזו הוא יציין את יפיך, במה "שהוא יהיה אדוניך", ובמה שתשמעי לעצת השכל והחכמה ותשל נעלי החומר מעל רגליך, "והשתחוי לו" להכנע לעצת החכמה והדעת:


ביאור המילות

"ויתאו". בנינו קל והתי"ו שורש, כמו תתאו לכם לבא חמת, עד תאות גבעות עולם, המלך יצייר ויגביל ויסמן את יפייך:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ובת צור", המשורר מצייר הענינים כסדר, שאחר שדבר מכבוד המלך, מצייר איך המלך הולך מהיכלי שן שלו אל אכסניא של רעיתו, ושם נצבה עם בנות מלכים והיא עומדת לימין המלך, והמשורר מדבר אליה שתקבל דת ישראל, ותשתחוה למלך אדוניה. -- עתה הגיעו גדולי צור ועשיריה והביאו לה מנחה יקרה לכבודה, המשורר אומר, את בת צור! הנה "עשירי עם מצור יחלו פניך במנחה", ומספר מה היה המנחה.

(יג-יד) "ובת צור" מעתה יתעצמו בה המדות אל דרך הטוב, והנפש תתלבש מחלצות שהם המדות הטובות שהם ימשלו לבגדים, כי כל כח וכח כשימשול בלב ויצטייר בו יכסה את הנפש כולה ותתלבש בו כאדם הלובש ומתעטף בבגדיו, ואם תתעטף בציורי החכמה והמוסר והמדות המשובחות נאמר שהתעטפה בבגדים יקרים ולבושי מלכות, ויצייר שהבגדים האלה הביאו לה מנחה עשירי עם מצור, כי זאת תשיג מכחות המשובחות של נפש היוהלאנית הנתלית בגויה שהם עם צור, והם יתקנו כחותיה ויארגו מהם בגדים יקרים, ועז"א "שעשירי עם יחלו פניך במנחה", ומה היא המנחה "כל כבודה בת מלך", דברים מכובדים וענינים נפשיים הראוים לבת מלך, שבתוך הארגז של המנחה נמצא "לבושה ממשבצות זהב", לבוש מלכות שבו תלביש הנפש שהם מדות יקרות מאד מזהב ומפז:


ביאור המילות

"ובת צור". שם הקריאה, את בת צור:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כל כבודה בת מלך פנימה", בארגז שהביא למנחה הונח פנימה כל כבודה של בת מלך, כל דברים היקרים ונכבדים הראוים לבת מלך, תכשיטין יקרים וכדומה, וגם הונח שם "לבושה ממשבצות זהב", לבוש יקר הנעשה ממשבצות זהב, זה המנחה שהביאו עשירי עם:


ביאור המילות

"כבודה". כמו ואת הכבודה לפניהם (שופטים י"ח). "פנימה". בתוך דבר. רצונו לומר בפנים של הארגז נמצא כל כבודה של בת מלך:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לרקמות", מן האכסניה של הכלה שהיא מבית אביה ששם בא המלך לקראתה וארשה בקדושין אחר שקבלה דת ישראל, ולשם באו שלוחי צור במנחה, משם הובילו הכלה, אל חופה מרוקמת העשויה ממשי ורקמה, ושם באה עם נערותיה, ומשם הובלה אחרי זה להיכלי מלך, על זה אמר "לרקמות", רצה לומר, עתה תובל לרקמות, להחופות המרוקמות, הובילו הכלה לחופתה, ומשם "תובל למלך", גם "יובלו בתולות אחריה" אשר הם "רעותיה. -" מסב פניו אל המלך ואומר אליו ""מובאות לך"" הכלה עם רעותיה כולן מובאות לך, כי גם הבתולות האלה רעיות המלכה היו לפלגשים אל המלך:

"לרקמות", אחר שקנתה הנפש בגדים היקרים בגדי מלכות, שהם המדות המשובחות ותכונות טובות, אז תובל אל האפריון המרוקם אשר עשה לה המלך, ר"ל תוכן לקבל חקי החכמה וציורי דעת ולקח טוב, וגם "בתולות אחריה רעותיה" שהם כל כחות הנפשיות, כולם יהיו נמסרים אל משמעת השכל לעבוד עבודתו, הגם שהן בתולות שלא נכבשו עד הנה:


ביאור המילות

"לרקמות", למקום המרוקם:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תובלנה", מצוה שכולן תובלנה "בשמחות וגיל", בכל מיני כלי זמר ושמחות, ומשם "תבואינה בהיכל מלך" להשאר שם בארמונו:

"תובלנה בשמחות וגיל", שלא יהיו במדרגת כובש, כי יסולק יצר הלב ויתגברו ציורי השכל והמוסר עד שיקבל חקי החכמה בשמחה וגיל, "ויבואו בהיכלי מלך פנימה" להשכיל סודות השכל וצפונותיו:


 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תחת", עתה יברך פרי בטן אשר יולדו מהם, בניך יהיו תחת אבותיך, כי המלך יורש כבוד אבותיו, אבל אחר שגדולתו גדול מכבוד אבותיו, יניח לבניו את הכבוד אשר ירש מאבותיו למשל אביו היה במדרגת אדון, והוא במדרגת מלך גדול, יהיו בניו שרים כפי התואר שירש מאביו, ועל זה אמר "שתשיתמו לשרים בכל הארץ":

"תחת אבותיך", יהיו בניך ותלמידיך, שהתלמידים הם בני השכל אשר יוליד, תלמדם חקי החכמה שקבלת מאבותיך ומוריך, "תשיתמו לשרים בכל הארץ" גם הם יהיו מושלים על הארץ והחומר, ויכניעו את הארץ תחת ממשלת שכלם:


 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אזכירה", וגם אחרי מותך "אזכירה שמך בכל דור ודור", כי השם טוב שלך ישאר לדור דורים "על כן עמים יהודוך" לעולם ועד:

@96[פרק מ"ה על דרך המושכל]"אזכירה שמך בכל דור ודור", כי תהיה ממצדיקי הרבים שהם ככוכבים המאירים לעולם, "וכל העמים יהודוך" והוד והדר ישוו עליך ויאכלו פרי מעשיך ולמודיך: