מלבי"ם על תהלים מה
<< · מלבי"ם על תהלים · מה · >>
פסוק א
"למנצח", אחר ששיר זה בא בין תהלות דוד ותפלותיו לצורך הנהגת המתבודד, בהכרח כי תחת לבוש החיצוני נצפן בו גם כן ענין פנימי, ומדבר בשני פנים נגלה ונסתר משל ומליצה, ועל זה רמז שנאמר השיר הזה לנצח על שושנים, שהשושנה מלבד יפיה החיצוני יש לה גם כן ריח טוב ועונג, וכן תחת יופי השיר בחיצוניותו יריחו המשכילים רוח חכמה ודעת. ועז"א "משכיל שיר ידידות" שהוא שיר ידידות אל המשכיל בשכל טוב, שזה מליצה על התגברות השכל ברוח ה' להשכיל באמתתו ולדבר כל כחות יצרי מעללי הגויה תחת רגליו, ובא במשל כאלו הנפש השכליית וכחותיה הם ימשל בעיר הקטנה שהיא הגויה, והנפשות האחרות יכנעו תחת ידו כאשה כשרה העושה רצון בעלה וכבר המשילו הנביאים והחכמים את השכל וכל כחתיו כבעל האשה שהיא הנפש המתוקנת לקבל חקי החכמה ולהתנהג על פי השכל ועצתו, שאז ימלוך מלך השכל בגויה והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ ובית הגויה, ובת מלך זקן שהיא בת הכח המתאוה והמתעורר תכנע תחתיו ויארשה לו באמונה באהבת כלולות להנהיגה כפי עצתו וחכמתו, וע"ז לקח למשל את השיר אשר הוסד לשלמה ביום חתונתו את בת מלכי ארץ, כמו שיתבאר:
ביאור המילות
"שושנים". שם כלי זמר:פסוק ב
- א) מצד דברי שכל וחכמה הרצופים בו, עז"א "רחש לבי דבר טוב", שתחת מכסה המליצה ודבור החיצוני של השיר רוחש דבר חי משכיל חכמה ושכל טוב,
- ב) בהשקף על איזה נושא נתיסד השיר כי יגדל מעלת השיר לפי מעלת הנושא אשר נכבדות מדובר בו, עז"א "אומר אני מעשי למלך", שנתיסד לכבוד המלך,
- ג) בהשקף על המליצה ודבור השיר עצמו, אם המשורר יש לו לשון למודים להלביש משכיות לבבו בדבורים רמים ונשגבים, עז"א "לשוני עט סופר מהיר", כמו שהסופר המהיר במלאכת הכתיבה (שטענעגראף) יעתיק בעט כל דברי המדבר ולא ישמיט מלה אחת מדברים אשר שמע, כן לשוני שהוא עט סופר של הלב, תעתיק כל מחשבת הלב, ותוכל לדבר כל אשר דבר הלב בדבור ההגיוני, -- מעתה מתחיל את השיר:
"רחש לבי דבר טוב", הגם שהנגלה מן השיר הוא שיר של חול על אהבת כלולות עם בת נכר, בלבי ומחשבתי רוחש דבר טוב וסגולה יקרה מאד, הגם "שאומר אני" בפה "שמעשי למלך" בכ"ז "לשוני" (הלשון מרמז תמיד על התבונה), דבר התבונה הנעלם בשיר, דומה "כעט סופר מהיר" היודע להלביש דברי התבונה בעדי המליצה ובמכסה המשל והחדה עד שצריך חכם לב אשר יביט ויבין משכיות לב:
ביאור המילות
"רחש". דבר חי מתנענע בדברי חכמינו ז"ל, "עט". קולמוס:פסוק ג
"יפיפת". תחלה ידבר אל הבעל, שהוא השכל שהוא המלך החכם אשר ימלוך עתה בבתי הנפש, ואמר "יפיפת מבני אדם" היופי שלך אינו דבר הנמצא בין כחות הנפש החיונית והצומחת שהם בהמה המה להם, רק יפיפית בסגולה המיוחדת אל האדם לבדו שנברא בצלם אלהים ובדמותו, והוא כי "הוצק חן בשפתותיך", במה שהיא נפש מדברת, כמו שתרגם ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא, והתבאר אצלי שהשפה היא המיוחדת אל הדעת שהוא שידע חקי החכמה בידיעה ברורה, שזה יושג על ידי רוח אלהים ועזר מקדש אשר ילוה אל הנפש השכליית להשכילה באמתו, "על כן ברכך אלהים לעולם", אחר כי היא ברכת אלהים ועוז משמים ישוה עליו, תקנה עי"ז ההשארה והנצחיית שתשאר לעולם:
פסוק ד
"חגור", הנה ההשכלה הזאת שידובר בה עתה שהיא ע"י דעת אלהים ושכל טוב, שהיא ההשגה ברוה"ק, כמו שהשיג שלמה את החכמה וכל נתיבותיה ואמתיותיה ברוח אלהים, זה א"צ להשתמש בכח הבינה שענינה הוא עשות ההיקשים והמופתים ע"י החקירה והעיון, שזה יצוייר בכתובים כענין מלחמה, שהוא העורך מערכה ומתוכח עפ"י מופתי התבונה להפיל הדעות הכוזבות בחצים ואבני קלע שהוא בראיות ובהיקשים, ובכל זאת היה לשלמה גם תבונה הרבה כמבואר בכתוב, וידע לנצח במופתים ולהוכיח הכל בראיות, ועז"א "חגור חרבך על ירך גבור", הנה יכולת ג"כ ללחום בחרב הוכוח ובאותות ובראיות, וזה "הודך והדרך", כי תדע לברר את יסודות האמת גם על פי דרכי הפילוסופיא וראיותיה, ובכ"ז.
ביאור המילות
"הודך והדרך". עי' הבדלם לקמן סי' ק"ד:פסוק ה
"הדרך" העקרית יהיה במה "שתצלח ותרכב על דבר אמת", כי ההשגה ע"פ דרכי הראיות מן המאוחר אל הקודם יעביר תחלה לפני בקורת עיוני כל השקרים ויחקור ויעיין וילחם ויערך מערכה עד יברר האמת , ואתה שהשגתך העקרית היא מן הקודם אל המאוחר תרכב תכף על דבר אמת בעיון, "וענוה צדק", במה שנוגע אל השכל המעשי, זה ישיג ע"י ענוה שיכניע כל מדות הגוף אל הצדק, "ותורך נוראות ימינך" שמה שתשיג ביגיעה רבה ע"י העיון והחקירה והיקשי התבונה תשיג בהשגה פתאומית ע"י רוח ה' בלא יגיעה ועמל:
"אהבת צדק", וע"י היושר הטבוע בלבך "אהבת צדק ותשנא רשע", כי הקבע טבע הלב אל הצדק עד שישנא את הפכו, "על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחברך", שכחות המתחברים לך שהם הכחות הנלוים אל נפש השכליית כמו כח הערמה העצה והמזמה ודומיהם וכן הכחות הטובות במדות כמו הענוה והרחמים והנדיבות ודומיה, להם תהיה משוח בשמן ששון, שהשמן מרמז על ההשפעה האלהית ועל החכמה אשר יאציל על קדושיו, שאל השמן הזה יתחברו האבנים ויהיו למצבת קדש ויצוק שמן הדעת האמתי והרוח הנאצל ממרום על ראשה:
ביאור המילות
"וענוה". כמו וענות, "ותורך". מוסב על הענוה היא תורך נוראות של ימינך:פסוק ו
"חציך", וגם אויבי הנפש המשכלת, שהם כח הדמיון והמתעורר והמתאוה, שצריך ללחום עמהם בחצים וכלי קרב להכניעם תחת משמעת השכל, הם יחשבו בלבם כי "חציך שנונים עד שעמים תחתיך יפלו", כי באשר ישיג הכל בהשגה ברורה יהיו חקי החכמה חרותים תמיד על לוח לבו, עד שתקבל הנפש טבע שניה שלא תצייר רק ציורים טובים ויראת ה', וכן רק השגות אמתיות ונכונות בדעות, ולא יוכלו אויבי הנפש להתקומם נגדה כלל ולהרים ראשם כי חצי השכל שנונים תמיד לנצחם, כמ"ש טובה חכמה מכלי קרב:
פסוק ז
"שבט מישור שבט מלכותך", במליצתו, ידמה את המישור כעצם חי מנהיג בשבטו את המלוכה, וכאלו שבט הזה שאחז המישור בידו ונוהג בו, הוא עצמו שבט מלכותך, ר"ל שהנהגתך הוא הנהגת היושר בעצמו.
"כסאך", ובזה ישב השכל על "כסא אלהים" למשול בבתי הנפש ממשל רב, ועיר גבורים עלה חכם ומשל והצליח, וכסא זה הוא כסא אלהים כי בא בעזר הרוח האלהי הנלוה אליו ממרומים, וע"כ ישב על הכסא "לעולם" ולא ימוט מצדקתו, "שבט מישור שבט מלכותך", כי היושר בעצמו מה שנקבע בלבו טבע היושר, בין בדעות ואמונות להשיג הכל בדרך ישר בהשגה אמתיית, בין במעשים לעשות הטוב והישר בעיני אלהים ואדם, והא השבט שבו תנהיג מלכותך על כל כחות הנפש:
ביאור המילות
"כסאך". עומד במקום שנים, כסאך כסא אלהים:פסוק ח
פסוק ט
"מור", וגם הכחות הבוגדים בך ומתנגדים אל הנפש השכליית, כמו כח העקשות והסכלות העומדים לשטנה אל השכלת השכל, כח הקנאה והגאוה והתאוה וכדומה הנלחמים נגדו במעשים, גם הם יכנעו לרגליך וישליכו לך "מור" שהוא המובחר העולה מכחות נפש החיונית, "ואהלות וקציעות" שהם דברים הנותנים ריח טוב בנפש הצומחת, ר"ל שגם המדות והתאוה ששרשם מנפשות הנמוכות החי והצומח, יבררו טוב המדות להכנע לפני השכל, "מן היכלי שן מני שמחוך", עת תצא מן היכליך ששם הייתי שמח בהשכלה להנהיג את הגויה, יכנעו גם המדות והתכונות הנוטות לרעה, ויתהפכו להיות עבדים נאמנים לשרת את הנפש השכליית ולעשות הכל כפי פקודתו בעבודת הקדש, כמו להשתמש במדות העזות נגד המלעיגים עליו בעבודת ה' ובגבהות הלב בדרכי ה', ובאכזריות וקנאה נגד מנאצי ה' ואויביו, וכדומה:
ביאור המילות
"כל בגדותיך". מ"ם מחבריך נמשך לשתים, ובגדותיך מענין בגידה:פסוק י
"בנות מלכים", עתה יצייר עת יצא החתן הנשגב הזה מהיכלו לארוס את בת מלך צור ולקחתה לו לאשה, והוא שהשכל יקח את הנפש להיות לו לאשהה הסרה למשמעתו והוא ימשול בה להנהיגה כפי עצתו, והיא תהיה לו כאשה כשרה העושה רצון בעלה, ובאשר שורש הנפש החיונית וכחתיה הם נולדו על אדמת נכר, ע"י החומר והגויה, היא א"כ בת מלך צור, שהוא בן נכר, ובצד אחר יקרא החומר וראשי כחותיו שהוא הכח המתעורר בשם מלכים, שהם המולכים בגויה וכמו שהמליץ זה במשל הנאמר בשיר השירים, ובספר קהלת כנהו בשם מלך זקן וכסיל, וכל כחות המסתעפות מהם בנות החומר הם "בנות מלכים", ובאים עתה "ביקרותיך", לתת יקר למלך החכם אשר יתפוס מלכות להנהיג ע"פ עצת החכמה, ואז "נצבה שגל לימינך" שהנפש לא תהיה כנגדך רק תתיצב לימינך, לסייע לך בכל עניניך, כמ"ש זכה עזר לא זכה מנגדתו, והיא נצבת "בכתם אופיר" מקושטת בתכשיטין יקרים שהם מדות טובות ותכונות ישרות:
ביאור המילות
"ביקרותיך". משפטו ביקרותיך:פסוק יא
"שמעי בת", עתה ידבר אל הכלה שתשים לב להבין ועין לראות ואזן לשמוע לעצת השכל והחכמה, "ושכחי עמך ובית אביך", שתעזב התאוות והתכונות הרעות והציורים הרעים שהם עמה ומשפחתה, כי הם מטבע מילדתה, ומכח בית אביה שהיא החומר וכחותיו שהוא אביה ומולידה:
ביאור המילות
"שמעי, והטי אזנך". מוסיף שגם תטי אזנך מרחוק לשמוע, כמ"ש הטה אזנך ושמע, שהטיית אזן קודם אל השמיעה (עמ"ש ירמיה ל"ה ט"ו):פסוק יב
"ויתאו המלך יפיך", והשכל שהוא ימלוך עתה בעיר הקטנה הלזו הוא יציין את יפיך, במה "שהוא יהיה אדוניך", ובמה שתשמעי לעצת השכל והחכמה ותשל נעלי החומר מעל רגליך, "והשתחוי לו" להכנע לעצת החכמה והדעת:
ביאור המילות
"ויתאו". בנינו קל והתי"ו שורש, כמו תתאו לכם לבא חמת, עד תאות גבעות עולם, המלך יצייר ויגביל ויסמן את יפייך:פסוק יג
(יג-יד) "ובת צור" מעתה יתעצמו בה המדות אל דרך הטוב, והנפש תתלבש מחלצות שהם המדות הטובות שהם ימשלו לבגדים, כי כל כח וכח כשימשול בלב ויצטייר בו יכסה את הנפש כולה ותתלבש בו כאדם הלובש ומתעטף בבגדיו, ואם תתעטף בציורי החכמה והמוסר והמדות המשובחות נאמר שהתעטפה בבגדים יקרים ולבושי מלכות, ויצייר שהבגדים האלה הביאו לה מנחה עשירי עם מצור, כי זאת תשיג מכחות המשובחות של נפש היוהלאנית הנתלית בגויה שהם עם צור, והם יתקנו כחותיה ויארגו מהם בגדים יקרים, ועז"א "שעשירי עם יחלו פניך במנחה", ומה היא המנחה "כל כבודה בת מלך", דברים מכובדים וענינים נפשיים הראוים לבת מלך, שבתוך הארגז של המנחה נמצא "לבושה ממשבצות זהב", לבוש מלכות שבו תלביש הנפש שהם מדות יקרות מאד מזהב ומפז:
ביאור המילות
"ובת צור". שם הקריאה, את בת צור:פסוק יד
ביאור המילות
"כבודה". כמו ואת הכבודה לפניהם (שופטים י"ח). "פנימה". בתוך דבר. רצונו לומר בפנים של הארגז נמצא כל כבודה של בת מלך:פסוק טו
"לרקמות", אחר שקנתה הנפש בגדים היקרים בגדי מלכות, שהם המדות המשובחות ותכונות טובות, אז תובל אל האפריון המרוקם אשר עשה לה המלך, ר"ל תוכן לקבל חקי החכמה וציורי דעת ולקח טוב, וגם "בתולות אחריה רעותיה" שהם כל כחות הנפשיות, כולם יהיו נמסרים אל משמעת השכל לעבוד עבודתו, הגם שהן בתולות שלא נכבשו עד הנה:
ביאור המילות
"לרקמות", למקום המרוקם:פסוק טז
"תובלנה בשמחות וגיל", שלא יהיו במדרגת כובש, כי יסולק יצר הלב ויתגברו ציורי השכל והמוסר עד שיקבל חקי החכמה בשמחה וגיל, "ויבואו בהיכלי מלך פנימה" להשכיל סודות השכל וצפונותיו:
פסוק יז
"תחת אבותיך", יהיו בניך ותלמידיך, שהתלמידים הם בני השכל אשר יוליד, תלמדם חקי החכמה שקבלת מאבותיך ומוריך, "תשיתמו לשרים בכל הארץ" גם הם יהיו מושלים על הארץ והחומר, ויכניעו את הארץ תחת ממשלת שכלם:
פסוק יח
@96[פרק מ"ה על דרך המושכל]"אזכירה שמך בכל דור ודור", כי תהיה ממצדיקי הרבים שהם ככוכבים המאירים לעולם, "וכל העמים יהודוך" והוד והדר ישוו עליך ויאכלו פרי מעשיך ולמודיך:
<< · מלבי"ם על תהלים · מה · >>