מ"ג תהלים מה ג
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלהים לעולם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יׇפְיָפִ֡יתָ מִבְּנֵ֬י אָדָ֗ם
ה֣וּצַק חֵ֭ן בְּשִׂפְתוֹתֶ֑יךָ
עַל־כֵּ֤ן בֵּרַכְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים לְעוֹלָֽם׃
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
יפיפית - בתארו וצורתו.
הוצק חן - מגזרת ויצקו על העולה כאילו החן הוצק בפיו, והנה בגלוי יספר צורת גופו ודבורו שהוא נאה, ועל דרך משל יגיד נשמתו שהיא נכונה וחכמתו שהיא רחבה, כי הדבור הפנימי ימצא בנשמת האדם.מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"יפיפית" - מלשון יפה
"הוצק" - מלשון יציקה
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"יפיפת". תחלה ידבר אל הבעל, שהוא השכל שהוא המלך החכם אשר ימלוך עתה בבתי הנפש, ואמר "יפיפת מבני אדם" היופי שלך אינו דבר הנמצא בין כחות הנפש החיונית והצומחת שהם בהמה המה להם, רק יפיפית בסגולה המיוחדת אל האדם לבדו שנברא בצלם אלהים ובדמותו, והוא כי "הוצק חן בשפתותיך", במה שהיא נפש מדברת, כמו שתרגם ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא, והתבאר אצלי שהשפה היא המיוחדת אל הדעת שהוא שידע חקי החכמה בידיעה ברורה, שזה יושג על ידי רוח אלהים ועזר מקדש אשר ילוה אל הנפש השכליית להשכילה באמתו, "על כן ברכך אלהים לעולם", אחר כי היא ברכת אלהים ועוז משמים ישוה עליו, תקנה עי"ז ההשארה והנצחיית שתשאר לעולם: