דוד מודה לה' על כך שהציל אותו, כנראה, ממחלה קשה:

תהלים ל ד: "ה'! הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי, חִיִּיתַנִי מיורדי[מִיָּרְדִי] בוֹר"

שאוֹל הוא משל למוות;  נפש היא משל לחיים ;   בור = חפירה, וגם משל למוות, כלא, צרה ויצירה . מה ההבדל, בפסוק זה, בין שאול לבין בור? ואיך אפשר לעלות מהמוות?

1. על-דרך הפשט, השאול הוא המוות, והבור הוא הקבר; כשאדם מת (מוות קליני), עדיין יש סיכוי שיחזור לחיים, כמו שקורה לפעמים בימינו, וכמו שקרה בתנ"ך עם הילדים שהחיו אליהו ואלישע. אולם כשאדם נקבר, כבר אין כל סיכוי שיצא מהקבר (לפני תחיית המתים). ייתכן שהמשורר מת מוות קליני וכמעט נקבר, וברגע האחרון לפני שנקבר - חזר לחיים, ועל כך הוא מודה.

2. על-דרך הרמז, המושגים מסמלים רגשות של האדם הנמצא בצרה: השאול רומז לפחד, והבור רומז לייאוש - המקום שממנו כבר אי אפשר לעלות. המשורר מודה לה' שהציל אותו משני רגשות אלו.

3. על-דרך הדרש, המושגים מסמלים מצבים שכליים מסויימים:  שאוֹל מזכיר שאלה או משאלה, ובור מזכיר בוּרוּת: השאול מסמל מצב שבו יש רק שאלות, אבל אין תשובות; הבור מסמל מצב שבו האדם בכלל "אינו יודע לשאול" מרוב בוּרוּת.   השאול מסמל צרה גדולה, שבה אין לנו כל דרך למלא את משאלותינו; הבור מסמל צרה גדולה יותר, שבה אנחנו אפילו לא יודעים מה הן המשאלות שלנו (ע"פ הראי"ה קוק, עולת ראי"ה על מזמור שיר חנוכת הבית לדוד) . 

4. ועל-דרך הסוד, שאול מציין את המוות הרוחני, ובור - את המוות החומרי: " "סבת חליי היה ע"י העונות ותחלואי הנפש, שע"י שחלתה הנפש ונטתה למות מות נפשי ע"י עונותי - עי"ז חלה גם הגוף, וע"י שהעלית מן שאול נפשי, שע"י כפרת עוני לא תרד נפשי הרוחנית לשאול ואבדון, על-ידי כך חייתני מירדי בור, על-ידי כך השגתי גם חיים הגופנים, כמו שכתוב לקמן ק"ג "הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי", וכן (לקמן מ"ט) "אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול "" " ( מלבי"ם ) .

5. ואחד מחכמי המדרש פירש את הפסוק באופן מילולי - דוד אכן קם לתחיה, כאשר שלמה חנך את בית המקדש. שלמה " "עשה ארון של עשר אמות, כיון שהגיע לפתח בית המקדש - היה הפתח של עשר אמות, והארון של עשר אמות, ואין עשר אמות יכולין להכנס בתוך עשר אמות; ועוד, שהיו טעונין בו. כיון שבא להכניסו, לא היה יכול. עמד שלמה והיה מתבייש, ולא היה יודע מה לעשות. התחיל להתפלל לפני הקדוש ברוך הוא. מה עשה שלמה? אמרו רבותינו זכרונם לברכה: הלך והביא ארונו של דוד, ואמר (דה"ב ו, מב) ה' אלהים אל תשב פני משיחך. אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו: באותה שעה חיה דוד, והכל ממך לדרוש, שכן דוד אומר ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור" " ( שמות רבה ח א ) . ויש שדרשו, שהפסוק הזה נאמר ע"י מרדכי כשעלה על הסוס - כשהרגיש שניצל ממוות ודאי ( ויקרא רבה כח ו ) .