פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שיר חנוכת הבית", המזמור כולו יוסד לתת הודאה בחלותו ויחי מחליו, ולא נמצא בו שום ענין מחנוכת הבית? ומבואר שהבית המוזכר פה הוא הבית המשלי, הוא הגוף שהוא מעון לנפש ובית להאדם הפנימי השוכן ודר בקרבו, כי הנפש הוא האדם באמת, והגוף החמרי הוא רק בית חומר לשבתה כל ימי היותה במצודה, (כמ"ש אף כי שוכני בתי חומר, ביום שיזועו שומרי הבית), ועת חלה אז רופפו עמודי הבית ומכונותיו, ואחר שנתרפא נבנה הבית על תילו וישב לימי עלומיו, לכן ציין שם השיר בשם "חנוכת הבית לדוד", ר"ל בית דוד העצמי, מעון נפשו שנתחנך בהרפאותו:


 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ארוממך", תחלה אמר בדרך כלל, שע"י חליו שמחו אויביו וחשבו שלא יחיה אחרי נפלו, (כמ"ש בסי' ל"ח ובסי' מ"א), ואתה "דליתני" מן החולי "ולא שמחת אויבי לי":


ביאור המילות

"דליתני". רוממתני מן החולי, כמו מרוממי משערי מות (למעלה ט'):

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה' אלהי", יאמר,

  • א) רפואתי לא היתה ע"י הטבע, רק "שועתי אליך" ואתה "תרפאני", לא ע"י צרי ורופאים:


 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה'", (זאת שנית), סבת חליי היה ע"י העונות ותחלואי הנפש, שע"י שחלתה הנפש ונטתה למות מות נפשי ע"י עונותי עי"ז חלה גם הגוף, וע"י "שהעלית מן שאול נפשי", שע"י כפרת עוני לא תרד נפשי הרוחנית לשאול ואבדון, עי"כ "חייתני מירדי בור", עי"כ השגתי גם חיים הגופנים, כמ"ש לקמן ק"ג הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי:


ביאור המילות

"נפשי". הרוחנית (כנ"ל ג'), וכן אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול (לקמן מ"ט):

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"זמרו". עפ"ז יאמר "שחסידי ה' יזמרו לה'" לספר שבחו מצד עצמו, וגם "הודו" (שההודאה הוא על הטובות שעשה שזה מיוחס) "לזכר קדשו", שע"י הטובות זוכרים מעשי ה' ונותנים הודאה לשמו:


 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי רגע באפו", שזמן האף לא נמשך הרבה רק רגע, וזאת שנית שגם בעת האף "חיים ברצונו", היה רצונו שאחיה, שלא היה האף כדי להמיתני רק כדי שע"י ימחול עונותי ע"י היסורים וישוב יחייני, עד שקצב את הזמן שרק "בערב ילין בכי, ולבקר" יבא "רנה", שהיה זמנם רק מערב עד בקר:


 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואני", אני חשבתי שהחיים והבריאות הם טבעיים, עד שכל עוד שהגוף בריא הטבע נותנת שלא אחלה, וז"ש "אני אמרתי בשלוי", ר"ל שכל עוד שאהיה שלו בגופי ולא ימצא בקרבי איזה הירוס ע"י ריב היסודות ומזגי הגוף ופרודם, "בל אמוט לעולם", אבל עתה נודע לי שהחיים הם השגחיים תלוים בחפץ ה' ורצונו, כי רק.


 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ברצונך העמדת להררי עז", העז שעליו עמד ההר שלי (היינו חיי גופי) על מכונו היה רצונך, על רצונך עמד ההר הנשגב, ובעת כי "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי התחיל ההר להתמוטט, כי מטו יסודותיו ואשיותיו, עד שהחולי לא היתה ע"י עונש השגחיי פעליי, רק ע"י הסתרת פנים וסור ההשגחה:


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אליך ה' אקרא", תפלתי היא רק אליך לא לאחר, וגם "אל ה' אתחנן", התפלה היתה בעבור ה' וכבוד שמו, ר"ל שלא התפללתי על החיים בעבורי, רק כדי שאוכל להודות לך ולעבדך, וזה היה אצלי התכלית שהתאויתי לחיות, כי כן היה נוסח תפלתי.


ביאור המילות

"אל ה'". בעבור ה' וכבודו אליך אתחנן:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מה בצע בדמי", הנה בחיי יש לך בצע ותועלת ממני במה שאני מודה ומשבח לך, אבל בדמי, דהיינו בשתיקתי והפסק תנועתי, מה בצע יהיה לך, וכן "מה בצע" יהיה לך "ברדתי אל שחת", כי

  • א) כ"ז שאני חי אני נותן הודאה על טובותיך אבל "היודך עפר",
  • ב) כ"ז שאני חי אודיע האמתיות מכבוד ה' והשגחתו ונפלאותיו, אבל במותי "היגיד אמתך", ולכן.


ביאור המילות

"בדמי". כמו ורשעים בחשך ידמו וכן ידמו לשאול (לקמן ל"א) ענין כריתה או שתיקה, כמו יזמרך כבוד ולא ידום, ועז"א מה בצע כשאדום:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמע ה' וחנני" להקימני מחליי "וה' היה עוזר לי" שאוכל להודות לך:


 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הפכת", והנה ראיתי שגם אתה שמעת תפלתי בעבור תכלית זה, כי מה "שהפכת מספדי למחול לי" היה על הכונה "למען יזמרך כבוד", ומצייר שכבר נתאספו כל העם להספידו כי חשבו שמת, ופתאום חזרה בו נשמה עד שהקבוץ שבאו להספידו ועמדו סביב מטתו התחילו לחול במחול ובמחולות, ולא זאת לבד כי "גם פתחת שקי", שעד עתה היה לבוש שק מפני עונו ועתה הסיר את שקו כי ידע שנמחל לו העון, "ותאזרני שמחה" תחת השק, וכ"ז עשית.


 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"למען יזמרך כבוד", כדי שהנפש שבי שנקראת בשם כבוד יוכל לזמרך, "ולא ידום" ויפסק ע"י המיתה מן נעים זמירות ישראל, וא"כ אחר שעקר התכלית שבעבורו החיית אותי, היה כדי שאזמר לך לכן גם אני אעשה כן "וה' אלהי לעולם אודך":