יש אנשים, שכאשר הם מתנגדים למישהו (למשל מנהיג פוליטי מסויים), הם לא מסוגלים להגיד עליו שום מילה טובה. גם כאשר הוא עושה דברים טובים, שהם עצמם תמיד אמרו שצריך לעשות, הם לא מסוגלים לשבח אותו על כך, אלא הם טוענים שהוא עושה את זה מתוך אינטרסים אישיים, או שזה רק זמני ועוד מעט הוא יחזור לסורו, וכו'...

אנשים אלה מסתמכים, כנראה, על דבריו של רבינו יונה על הפסוק "עוזבי תורה יהללו רשע" ( פירוט ): " "וכבר הקדמנו להודיעך המכשולות והשחיתות הנמצאות בכבוד הרשעים. על כן, לא נכון להזכיר צדקתם, בלתי אם יזכיר רשעם וכסלם, כמו שנאמר (משלי י ז) ושם רשעים ירקב." ". הכוונה שלהם טובה, אולם הגישה שלהם יוצרת בעיות אחרות:

• בעיה עקרונית (ישעיהו ה כ): "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר"- כמו שצריך להימנע מלהגיד על מעשים רעים שהם טובים, כך צריך להימנע מלהגיד על מעשים טובים שהם רעים; שני הדברים יוצרים עיוות מחשבתי ופוגעים בהבחנה שבין רע לטוב.
• בעיה מעשית: כששומעים שמישהו יודע רק למתוח ביקורת על אדם מסויים, הביקורת שלו מאבדת מערכה, אנשים מתחילים להבין שהביקורת שלו לא נובעת מהעובדות, אלא מכך שהוא החליט מראש למתוח ביקורת על אותו אדם (ראו איש תוכחות מקשה עורף ).

הפתרון לבעיות אלו נמצא בפסוק אחר (ישעיהו נז יב): "אֲנִי אַגִּיד צִדְקָתֵךְ, וְאֶת מַעֲשַׂיִךְ וְלֹא יוֹעִילוּךְ". לאחר כמה פסוקים שבהם הנביא מתאר חטאים של כנסת ישראל שלא כאן המקום לפרטם, הוא אומר:

• "אני אגיד צדקתך" : למרות כל פשעייך, אני אגיד ואגלה את המעשים הצודקים והטובים שעשית, אבל -
• "ואת מעשיך - ולא יועילוך" : אני אגיד, יחד איתם, את מעשיך הרעים, ולכן המעשים הטובים שעשית לא יועילו לך.

וכך פירש ר' יונה עצמו בהמשך הקטע (שערי תשובה ג קפט): " "לא נכון להזכיר צדקתם, בלתי אם יזכיר רשעתם וכסלם... פירוש:" "לא יועילוך מעשייך הטובים להצילך מרעתך בקומי למשפט, בערכי לעומתם רוב פשעייך ומעשה תעתועייך, כי דברי עוונותייך גברו מהם. וכמו שאמרו רבותינו (ראש השנה טז:) כי מי שעוונותיו מרובים מזכויותיו, נכתב ונחתם לאלתר למיתה" ".

כלומר, צריך להגיד את המעשים הטובים שעושים הרשעים, אבל יחד איתם, להזכיר את המעשים הרעים.