קטגוריה:יונה ד ב
נוסח המקרא
ויתפלל אל יהוה ויאמר אנה יהוה הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה
וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר אָנָּה יְהוָה הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה.
וַיִּתְפַּלֵּ֨ל אֶל־יְהֹוָ֜ה וַיֹּאמַ֗ר אָנָּ֤ה יְהֹוָה֙ הֲלוֹא־זֶ֣ה דְבָרִ֗י עַד־הֱיוֹתִי֙ עַל־אַדְמָתִ֔י עַל־כֵּ֥ן קִדַּ֖מְתִּי לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֑ישָׁה כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י אַתָּה֙ אֵֽל־חַנּ֣וּן וְרַח֔וּם אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה׃
וַ/יִּתְפַּלֵּ֨ל אֶל־יְהוָ֜ה וַ/יֹּאמַ֗ר אָנָּ֤ה יְהוָה֙ הֲ/לוֹא־זֶ֣ה דְבָרִ֗/י עַד־הֱיוֹתִ/י֙ עַל־אַדְמָתִ֔/י עַל־כֵּ֥ן קִדַּ֖מְתִּי לִ/בְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֑ישָׁ/ה כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י אַתָּה֙ אֵֽל־חַנּ֣וּן וְ/רַח֔וּם אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְ/רַב־חֶ֔סֶד וְ/נִחָ֖ם עַל־הָ/רָעָֽה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רד"ק
הלא זה דברי – מה שהייתי חושב ומדבר עם ליבי, כי הייתי מפחד שישובו, ותינחם על הרעה, ותהיה תשובתם גורמת רעה לישראל:
אנה – כתיב בה"א:
עד היותי – בעוד היותי, וכן: "עוד זה מדבר" (ראה איוב א, טז-יח):
קדמתי לברוח – קודם שתבוא אלי נבואתך בזה פעם שנית:
ונחם – קמץ, כי הוא בינוני מבנין נפעל:מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
עד – בעוד, וכן: "עד זה מדבר" ( איוב א יח):
"קדמתי" - מלשון הקדמה וזרוז
מצודת דוד
ויתפלל – התפילה היא מה שאמר במקרא שלאחריו: "קח נא את נפשי".
הלוא זה דברי – התנחומין הזה היה עם מחשבותיי בעוד שהייתי על אדמתי, עד לא ירדתי אל הים, ובעבור זה הקדמתי לברוח תרשישה, טרם בוא לי הנבואה פעם שנית.
כי ידעתי – מאז ידעתי שאתה אל חנון וכו', ומקבל השבים ומתנחם על הרעה, ולזה היה קשה עלי הנבואה הזאת, כי היה טוב בעיניי שלא ישובו ויאבדו בעוונם, ולא יהיו רצועה מרדות על ישראל.
ולפי דברי רז"ל יאמר: הנה בזה תוסיף כעסך על ישראל, בראותם כוח התשובה ואינם לוקחים מוסר, ועל זה חשבתי מתחילה, ולכן היה קשה עלי הנבואה:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
תולדות אהרן
• לפירוש "תולדות אהרן" על כל הפרק •
מנחת שי
• לפירוש "מנחת שי" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
מדוע לא רצה יונה לנבא לאנשי נינוה?
יונה אמר בפירוש מדוע לא רצה ללכת בשליחות ה' (יונה ד ב-ג): "אנה ה'! הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי, על כן קידמתי לברוח תרשישה; כי ידעתי, כי אתה אל חנון ורחום, ארך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה. ועתה ה', קח נא את נפשי ממני; כי טוב מותי מחיי!" אבל למרות שהוא אמר בפירוש - הסיבה המדוייקת לא כל כך ברורה. הנה כמה הסברים אפשריים:
1. יונה דאג לעם ישראל / ע"פ מפרשים שונים
[ראו, למשל, רש"י, ראב"ע, רד"ק, אברבנאל ומלבי"ם; ראו גם ב יומן שכתבה חגית מוריה]
יונה פעל בתקופת ירבעם בן יואש מלך ישראל, שעליו נאמר (מלכים ב יד כה): "הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה, כדבר ה' אלוהי ישראל, אשר דיבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא, אשר מגת החפר". לאחר כיבושיו של ירבעם, הגיע גבולה הצפוני של ממלכת ישראל קרוב מאד לממלכת אשור. באותו זמן ממלכה זו התחילה לגדול ולהתחזק, ויונה כנראה צפה שבעתיד היא תסכן את בטחונה של ממלכתו האהובה.
כששמע יונה שנינוה רעה בעיני ה' - הוא מאד שמח, כי קיווה שה' יהפוך את נינוה וממלכת ישראל תרוויח. אבל אז הוא נזכר שה' הוא "אל חנון ורחום, ארך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה": אם יונה יילך לנבא לנינוה - הם עלולים לחזור בתשובה, ה' יינחם על הרעה, והם ימשיכו להתחזק ויכו את ישראל!
יונה לא היה מוכן בשום-אופן לעזור לאויביה של ממלכת ישראל להינצל מרעתם; מרוב אהבה לממלכת ישראל - הוא היה מוכן לעבור על מצוות ה', והיה מוכן אפילו לטבוע בים.
ואלכס כתב (7.11.2005): " אנסה לענות בקצרה על מה שהמדרש רצה להגיד.
יונה לא רצה ללכת לננוה מפני שהוא ידע שאם הוא ילך ויודיע להם על כך שעירם עומדת להחרב - הם מיד יחזרו בתשובה וה' ימחל ויסלח להם.
אבל הבעיה כאן היא כזו - יונה יודע שלאחר שננוה יחזרו בתשובה יהיה קטרוג בשמים (קטרוג=העברת בקורת שלילית) על עם ישראל - הרי בישראל יש כבר מאות שנים עשרות נביאים שמוכיחים את העם על פשעיהם והעם אינו חוזר בתשובה, ולעומת עם ישראל ננוה לאחר משפט אחד בלבד של נביא "עוד 40 יום וננוה נהפכת" מיד חוזרים בתשובה. אז הקטרוג הוא : מה כל כך מיוחד בעם ישראל?
אז יונה כאן הוא בצד של ישראל הוא לא רוצה שיעברו ביקורת שלילית על ישראל - בסופו של דבר אנחנו רואים שכנראה כן היה קטרוג על ישראל, ואותה ננוה (בירת אשור) החריבה את ישראל והגלתה את עשרת השבטים "
- אולם, לפי ההסבר הזה, לא ברורה המשמעות של משל הקיקיון.
2. יונה חשב שאסור לסלוח לעובדי עבודה זרה / ע"פ אברבנאל
[ראו גם במאמר שלוש בריחותיו של יונה ]
אנשי נינוה חזרו בתשובה רק מהעבירות שבין אדם לחבירו: "וישובו איש מדרכו הרעה, ומן החמס אשר בכפיהם" . אבל הם נשארו עובדי אלילים כמו קודם.
- יונה ידע מראש שה' יסלח להם, וכאב לו הלב על כך. ה' מעניש את בני ישראל על עבודת-אלילים, אך אינו מעניש את הגויים על עבודת-אלילים - אלא סולח להם ברגע שהם שבים מהחמס אשר בכפיהם!
-
- על כך ענה לו ה', שאי אפשר לדרוש מאנשי נינוה דרישות מוגזמות: הם לא זכו להתגלות ה', ולכן כל אחד מהם "לא ידע בין ימינו לשמאלו" , וכולם דומים ל "בהמה רבה" מבחינה זו - ולכן מספיק שיתנהגו טוב בדברים שבין אדם לחבירו.
אולם,
- בכל הספר אין זכר לעבודת אלילים, ולכן נראה שהויכוח הוא על נושא אחר.
3. יונה דאג לשמו הטוב / ע"פ מפרשים שונים
[ראו בפירוש אברבנאל]
יונה חשש, שאם אנשי נינוה יחזרו בתשובה והגזירה תתבטל - אנשים (בנינוה או מחוץ לה) יזלזלו בו ויקראו לו נביא שקר.
- אולם, לפי זה יונה לא היה צריך לברוח - הוא יכל פשוט להגיד "אם לא תחזרו בתשובה - עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת", ואז לא היו קוראים לו נביא שקר. למעשה, נראה שלא היה צורך להגיד את זה בפירוש: אנשי נינוה הבינו מעצמם שהגזירה היא על תנאי - עובדה שהם חזרו בתשובה (מה הטעם לחזור בתשובה אם הגזירה תתקיים בכל מקרה?!). להפך: העובדה שעיר גדולה וחזקה חזרה בתשובה בעקבות דבריו של הנביא יכולה דווקא להוסיף לשמו הטוב!
4. יונה פחד מאנשי נינוה / אור פרג
יונה לא רצה לנבא לאנשי נינווה מכיוון שפחד שירדפו אחריו וישנאו אותו על זה שהוא מנבא דברים רעים.
- אולם לפי זה לא ברור, מדוע יונה הצטער שה' סלח להם?
5. יונה התנגד למידת החסד / ע"פ יוסף צמודי
[ע"פ המאמר הקיקיון של יונה ]
- התנהגותו של יונה, לאורך כל הספר, נבעה מהתנגדותו למידת החסד האלהי. יונה חשב שהעולם צריך להתקיים על-פי דין מוחלט, בלי שום חסד. הוא היה מוכן גם למסור את נפשו על העיקרון הזה.
-
- כדי להמחיש ליונה את חשיבותה של מידת החסד, עשה ה' עם יונה מעשה של חסד: הצמיח מעל ראשו קיקיון, ללא שום מאמץ מצדו. כשהקיקיון יבש - הצטער יונה צער גדול. על כך אמר לו ה': "אתה חסת על הקיקיון, אשר לא עמלת בו ולא גידלתו, שבן לילה היה ובן לילה אבד" : על-פי מידת הדין אין לך שום זכות לקבל את הקיקיון, כי לא עמלת בו ולא גידלתו; וגם לקיקיון אין שום זכות קיום, כי הוא לא צמח באופן טבעי אלא נברא מראש לזמן קצר ומוגבל. ובכל-זאת אתה חסת על הקיקיון! כשזה נוגע לך - אתה לא הולך על-פי מידת הדין אלא רוצה חסד! אם צריך לעשות חסד עם אדם אחד - קל-וחומר שצריך לעשות חסד עם "נינוה, העיר הגדולה, אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם, אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו, ובהמה רבה" .
יונה התנגד לעיקרון החזרה בתשובה / ע"פ עמוס
[מתוך המאמר 'מוזר' יונה ע"פ הפשט ]
יונה היה נביא אמת, והוא האמין בעיקרון היסודי של הנבואה: "הנפש החוטאת - היא תמות!": אין מקום למחילה או לחזרה בתשובה.
גם כשראה שהים סוער בגלל חטאו - הוא נשאר נאמן לעקרון שלו ולא ניסה לחזור בתשובה; הוא העדיף למות.
אבל כשהיה במעמקי הים הוא נשבר, כמו שהוא אומר "מבטן שאול שיוועתי - שמעת קולי". ה' שמע את קולו, קיבל את תשובתו והציל אותו.
- אולם, אם הוא עשה תשובה ושינה את דעתו, מדוע הוא שוב הצטער כשה' סלח לנינוה?
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "יונה ד ב"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.