מצודות על יונה ד ב
<< | מצודות על יונה • פרק ד' • פסוק ב' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיִּתְפַּלֵּ֨ל אֶל־יְהֹוָ֜ה וַיֹּאמַ֗ר אָנָּ֤ה יְהֹוָה֙ הֲלוֹא־זֶ֣ה דְבָרִ֗י עַד־הֱיוֹתִי֙ עַל־אַדְמָתִ֔י עַל־כֵּ֥ן קִדַּ֖מְתִּי לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֑ישָׁה כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י אַתָּה֙ אֵֽל־חַנּ֣וּן וְרַח֔וּם אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה׃
מצודת ציון
עד – בעוד, וכן: "עד זה מדבר" ( איוב א יח):
"קדמתי" - מלשון הקדמה וזרוז
מצודת דוד
ויתפלל – התפילה היא מה שאמר במקרא שלאחריו: "קח נא את נפשי".
הלוא זה דברי – התנחומין הזה היה עם מחשבותיי בעוד שהייתי על אדמתי, עד לא ירדתי אל הים, ובעבור זה הקדמתי לברוח תרשישה, טרם בוא לי הנבואה פעם שנית.
כי ידעתי – מאז ידעתי שאתה אל חנון וכו', ומקבל השבים ומתנחם על הרעה, ולזה היה קשה עלי הנבואה הזאת, כי היה טוב בעיניי שלא ישובו ויאבדו בעוונם, ולא יהיו רצועה מרדות על ישראל.
ולפי דברי רז"ל יאמר: הנה בזה תוסיף כעסך על ישראל, בראותם כוח התשובה ואינם לוקחים מוסר, ועל זה חשבתי מתחילה, ולכן היה קשה עלי הנבואה: