קטגוריה:דברים כג י

מלבי"ם - התורה והמצוה

קיט.

כי תצא מחנה . תיבת "מחנה" מיותר. ודריש בספרי, שר"ל שתצא בסדרים ובעם רב שנקרא מחנה, ולא תסמוך על הנס, לילך בלא סדרים ובעם מועט.

על אויביך . משמע שאם העם או העיר אינם אויביך, לא תלך כלל. ואף שכבר נאמר כי תצא למלחמה על אויביך ! אבל משם לא נלמוד, רק שאם אינם אויבים, לא יצא נגדם למלחמה. אבל להכריחם שיהיו למס מותר; כאשר מותר לעשות לאויב, אף שענה לשלום. לכן בא הכתוב להוסיף, שלא לצאת כלל נגד מי שאינו אויב.

ונשמרת מכל דבר רע . ז"ל הרמב"ן ז"ל "והנכון בעיני בענין המצוה הזאת, כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו. והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה, כי יאכלו כל תועבה ויגזלו ויחמסו, ולא יתבוששו בנאוף וכל נבלה; הישר בטבעו יתלבש אכזריות וחמה, כצאת מחנה על אויב. וע"כ הזהיר בו הכתוב ונשמרת מכל דבר רע . ועל דרך הפשט, הוא אזהרת כל דבר הנאסר. ובספרי, "שומע אני בטומאות כו'" - אף כל מעשה שגלו עליו כנענים, ומסלק את השכינה. כשהוא אומר " דבר " - אף על לשון הרע". ע"כ.

וגם זה מן הטעם שפירשנו, כי מלבד האזהרות שבאו באלה העבירות החמורות, יוסיף לאו במחנה, שישמרו שם מכל אלו העבירות, שלא תסתלק השכינה אשר היא שם; כאשר אמר, כי ה' א-להיך מתהלך בקרב מחניך . והנה העושה העבירות הגדולות במחנה, כאותם שכתוב בהם שמו שקוציהם בבית אשר נקרא שמי עליו לטמאו . ועוד שלא יגברו האויבים עלינו, אם נעשה כמעשים הגורמים להם שיגלו מפנינו. וזהו ולתת אויביך לפניך . והוסיפו בו לשון הרע, כדי שלא ירבו ביניהם מחלוקת, ויכו בהם מכה רבה מאד יותר מן האויבים.