קטגוריה:דברים כב יז
נוסח המקרא
והנה הוא שם עלילת דברים לאמר לא מצאתי לבתך בתולים ואלה בתולי בתי ופרשו השמלה לפני זקני העיר
וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר.
וְהִנֵּה־ה֡וּא שָׂם֩ עֲלִילֹ֨ת דְּבָרִ֜ים לֵאמֹ֗ר לֹֽא־מָצָ֤אתִי לְבִתְּךָ֙ בְּתוּלִ֔ים וְאֵ֖לֶּה בְּתוּלֵ֣י בִתִּ֑י וּפָֽרְשׂוּ֙ הַשִּׂמְלָ֔ה לִפְנֵ֖י זִקְנֵ֥י הָעִֽיר׃
וְ/הִנֵּה־ה֡וּא שָׂם֩ עֲלִילֹ֨ת דְּבָרִ֜ים לֵ/אמֹ֗ר לֹֽא־מָצָ֤אתִי לְ/בִתְּ/ךָ֙ בְּתוּלִ֔ים וְ/אֵ֖לֶּה בְּתוּלֵ֣י בִתִּ֑/י וּ/פָֽרְשׂוּ֙ הַ/שִּׂמְלָ֔ה לִ/פְנֵ֖י זִקְנֵ֥י הָ/עִֽיר׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וְהָא הוּא שַׁוִּי תַּסְקוּפֵּי מִלִּין לְמֵימַר לָא אַשְׁכַּחִית לִבְרַתָּךְ בְּתוּלִין וְאִלֵּין בְּתוּלֵי בְרַתִּי וְיִפְרְסוּן שׁוֹשִׁפָּא קֳדָם סָבֵי קַרְתָּא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְהָא הוּא שַׁוֵי עֲרַד דְּמִילִין לְמֵימָר לָא אַשְׁכָּחִית לִבְרַתָּךְ סְהִידַווֹן וְאִילֵין סְהִידוֹי בְּרַתִּי וְיִפְרְסוּן שׁוֹשִׁיפָא קֳדָם חַכִּימֵי קַרְתָּא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
והנה הוא שם עלילות דברים . ואלה בתולי בתי . (כתובות כב וש"נ) הרי עדים להזים עדיו של זה.
רבי יהודה אומר, אינו חייב לעולם, אלא אם כן בעל.
(מלמד שתובע מתחיל בדברים) (תחלה. והיא בעולת בעל ) רבי ישמעאל אומר, (בא הכתוב ללמד על היבמה, שהבא עליה אינו חייב עד שתבעל). ופרשו השמלה לפני זקני העיר . (שם) יחוורו הדברים כשמלה. וזה אחד מן הדברים, שהיה רבי ישמעאל דורש מן התורה כמשל. כיוצא בו (שמות כב) אם זרחה השמש עליו דמים לו . וכי עליו זורחת השמש בלבד! ומה תלמוד לומר אם זרחה השמש עליו ? מה שמש שלום בעולם, אף זה אם הוא יודע שהוא שלום (=הגנב) והרגו, הרי זה חייב. כיוצא בו (כתובות כא) אם יקום והתהתלך בחוץ על משענתו - על בוריו. וכן הוא אומר ופרשו את השמלה .
(רבי עקיבא אומר, הרי הוא אומר ופרשו את השמלה ) לפני זקני העיר , נמצאו עדי הבעל זוממים, (ד"א ופרשו השמלה ) יבואו עדיו של זה ועדיו של זה, ויאמרו דבריהם לפני זקני העיר.
רבי אליעזר [בן יעקב] אומר, דברים ככתבן.
מלבי"ם - התורה והמצוה
צב.
ואלה בתולי בתי . ת"ק סתמא דספרי כרבנן, שאפי' לא בעל.
ומ"ש ואלה בתולי בתי , ר"ל כשרי בתולי בתי, היינו שמביא עדים להזים עדים של בעל. וכן ס"ל לר' ישמעאל. וע"כ אומר שמ"ש ופרשו השמלה , אינו אלא משל, דהא כשלא בעל לא שייך פרישת שמלה, רק פי' יחוורו הדברים כשמלה. וע"כ אמר שג' דברים שדורש ר"י כמשל, ומובא עוד במכלתא משפטים עד ו משפטים קלב ובירושלמי (כתובות פ"ד וסנהדרין פ"ח).
ור' יהודה ס"ל דאינו חייב, אלא כשבעל כפשוטו של מקרא. וכן במ"ש ופרשו השמלה . וכן ס"ל לראב"י, שדברים ככתבן. וכבר בארתי זה למעלה ( תצא פו ).
והגהתי הספרי קרוב כהגהת הגר"א.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים כב יז.
ופרשו השמלה
(דברים כב יז): "וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר 'לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים', וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי; וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר"
הפסוק מתאר אדם שנשא נערה שטענה שהיא בתולה, ואחרי הלילה הראשון, האשים אותה שלא היתה בתולה. לבתולים היתה חשיבות רבה מסיבות מכמה סיבות - משפחתית, רפואית ונפשית - ולכן זו היתה האשמה חמורה ופגיעה חמורה בכבודה של הנערה.
כדי להגן על כבוד הנערה, נאמר שהוריה צריכים לבוא אל זקני העיר - מועצת העיר שהיתה גם הרשות השופטת שלה , ולפרוש לפניהם את "השמלה" המעידה על כך שהנערה כן היתה בתולה.
1. לפי הפשט, הכוונה לשמלה ממש: " "כי זאת לפנים בישראל: מכניסין החתן והכלה לחופה, ובודקין אותן, והעדים משמרים להם מבחוץ, והם שהחכמים קורין להם שושבינין. וכאשר יפרדו, נכנסין העדים שם, ולוקחין השמלה אשר שכב אותה עליה, ויראו הדמים. וזה ידוע בתלמוד (כתובות מו ירושלמי שם פ"א ה"א) ובספרי אגדה, וקורין השמלה ההיא 'סודר'. ולכך יאמר הכתוב, שיפרשו אביה ואמה השמלה אשר לקחו מיד העדים, ויאמרו 'אלה בתולי בתי'." " ( רמב"ן , ע"פ רבי אליעזר בן יעקב ב ספרי ובתלמוד בבלי כתובות מו) .
- אולם, קשה להבין מדוע השמלה מהווה ראיה. וכי אי-אפשר להביא שמלה אחרת ולשים עליה כתם של דם? ועוד, גם אם אין דם על השמלה, יכולות להיות לכך סיבות רבות. בתלמוד, במסכת כתובות, מתוארים הרבה מקרים אפשריים, כגון שהאישה היא "מוכת עץ" (עברה תאונה שגרמה לנשירת הבתולים), ועוד הרבה.
2. לכן, יש שפירשו "ופרשו השמלה - הרי זה משל: מחוורין הדברים כשמלה" ( רש"י , ע"פ רבי ישמעאל ב ספרי ) . חיוור = לבן, מחוורין = מלבנים. ופרשו השמלה הכוונה שצריך לפרוש את כל העובדות ו'ללבן' אותן ביסודיות כמו שמכבסים שמלה, כדי לפסוק דין אמת.
3. ולענ"ד, יש להבין את הפרשה לפי העקרון של העברת השיפוט מיד הפרט ליד הציבור . לפני מתן תורה, אישה שזינתה היתה ברשות אביה בעלה או חותנה, שיכלו להוציא אותה להורג על-פי שיקול דעתם, כמו ב (בראשית לח כד): "וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר 'זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים'; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה 'הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף'"( פירוט ). כך מקובל עד היום אצל חלק משכנינו.
החידוש העיקרי בפרשה הוא, שבני-המשפחה צריכים להביא את הדין אל הזקנים , ולא לשפוט בעצמם.
הם צריכים להביא את כל הראיות שיש בידם, ובפרט את השמלה. אולם, מובן שהשמלה אינה ראיה מכרעת, וכן מובן שלא כל אישה שאיבדה את בתוליה דינה מוות. הפרשה לא באה ללמד את השופטים איך לשפוט, לשם כך יש תורה שבעל-פה. התורה שבכתב נועדה לכלל הציבור, ומטרתה ללמד שיש להביא את הדין אל הזקנים: הבעל לא צריך להרוג את אשתו אם הוא מגלה שאינה בתולה, וגם האב לא צריך להרוג את הבעל אם הוא מגלה שהוציא שם רע על בתו, אלא הם צריכים להביא את הפרשה לפני הזקנים, והזקנים יחליטו לפי הכללים שקיבלו במסורת.
פירוש זה משלב את שני הפירושים הקודמים: השמלה היא אכן שמלה כפשוטה, אבל היא מהווה רק דוגמה לראיה שיש להביא בפני הזקנים, ולא הראיה היחידה.
מצוה זו דומה למצוות אחרות שהרעיון העיקרי מאחריהן הוא העברת השיפוט מיד הפרט ליד הציבור .
תגובות
1. לפי הפשט שמלה מגוללת בדם
ככתוב:------------------------------- וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים
ישעיהו ט ד: "כִּי כָל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ"
2.לפי הפשט פרישת הַשִּׂמְלָה --וַיִּפְרְשׂוּ אֶת הַשִּׂמְלָה
שופטים ח כה: "וַיֹּאמְרוּ נָתוֹן נִתֵּן וַיִּפְרְשׂוּ אֶת הַשִּׂמְלָה וַיַּשְׁלִיכוּ שָׁמָּה אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ"
3. לפי הפשט הַשִּׂמְלָה היא אכן בגד ככתוב: ---------- לֶחֶם וְשִׂמְלָה [לאמור לחם ומלבוש בגדים]
דברים י יח: "עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה"
.פרוש נוסף לשמלה שהיא כפי שכתבתי בסעיף 3 שהשמלה היא אמנם בגד אך בפסוק הבא השמלה היא בגד לנשמה = הגוף כמשכן
משלי ל ד: "מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד מִי אָסַף רוּחַ בְּחָפְנָיו מִי צָרַר מַיִם בַּשִּׂמְלָה מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע"
מִי צָרַר מַיִם בַּשִּׂמְלָה = לאמור מי נתן רוח אלהים חיים המרחפת על המים בַּשִּׂמְלָה [בגוף של האדם במשכן האדם]
ועל כן שִּׂמְ-לָה = שמ-לה לאמור שם-לה הוא השם לאותה נערה אשה בתולה אשר זקני העיר החכמים בחכמת השמות פרשו את שמה
סוף דבר משמעות כפולה לפרוש השמלה
1. לפרוש השמלה כבגד כבד מלבוש [במקרה זה שמלה המגוללת בדמים]
2. לפרוש השמלה כבגד הנשמה לאמור משכן צלם האדם הוא שמו של האדם על פי פרוש הקודש
ופרשו את השמ-לה = לאמור פרוש השם-לה פרוש שם האדם על פי חכמת השמות כפי שידוע היום בנומרולוגיה מאז ימי קדם
- -- DAIAN SHEM, 2019-08-05 23:56:03
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2019-08-06.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דברים כב יז"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.