ביאור:דברים כב כט
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים כב כט.
עונשם של אנסים בתורה
עריכהדברים כב כט: "וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הנער[הַנַּעֲרָה] חֲמִשִּׁים כָּסֶף; וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ, לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו"
הפסוק מדבר על עונשו של אדם האונס נערה בתולה. העונש כולל שני חלקים:
- א. עונש על הפגיעה בבתולים;
- ב. עונש על העינוי והאונס.
א. העונש על הפגיעה בבתולים חל גם על אנס וגם על מפתה, כמו שנאמר ב (שמות כב טז): "כֶּסֶף יִשְׁקֹל - כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת"( פירוט ). המנהג בימים ההם היה, שמי שרוצה לשאת לאישה נערה בתולה, צריך לשלם לאביה סכום שנקרא "מוהר הבתולות" וערכו חמישים שקל כסף (בערך 50 אלף ש"ח של ימינו - סכום של מחיה לשנה). לכן, מי שפגע בבתולי הנערה - בין ברצונה ובין שלא ברצונה - צריך לפצות את האב בסכום זה.
ב. אולם במקרה של אונס, יש עונש נוסף שמטרתו לפצות את הנאנסת על העינוי והסבל שנגרם לה: אם הנערה רוצה להתחתן עם האנס - הוא חייב להסכים לכך, ואסור לו לשלח (לגרש) אותה כל ימיו; משמעות העונש היא מחוייבות לכל החיים. האנס חייב, מעכשיו ועד יום מותו, לדאוג לכל צרכי הנאנסת וילדיה, כולל מזונות, לבוש, מגורים, ריפוי, וכל שאר חובות האיש כלפי אשתו, (שמות כא י): "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע". עונש זה אינו תלוי בבתולים, ומסתבר שהוא חל גם על אדם שאנס אישה פנויה לא בתולה (העונש אינו רלבנטי למי שאנס אישה נשואה, שדינו מוות) .
במונחים של ימינו, הפסוק מציע עונש הולם לאנס: לא רק מאסר של שבע שנים שאחריו ישתחרר וימשיך לאנוס, אלא מחוייבות לכל החיים שיש בה גם פיצוי לנאנסת: האנס יצטרך כל ימיו לעבוד ולשלם מזונות לאנוסתו (כמובן, בנוסף לעונש מאסר שנועד להגן על החברה מפניו).
למעשה, ה"עונש" הזה כבר קיים בימינו, רק שהוא מוטל לא על אנסים אלא על גברים גרושים. כדי לראות עד כמה העונש הזה מרתיע, מספיק לקרוא את הסטטיסטיקה על מספר הגברים הגרושים המתאבדים כיוון שאינם עומדים בלחץ של תשלום המזונות. זה עונש הרבה יותר כבד ומרתיע ממאסר.
האם הפסוק מחייב את הנאנסת להתחתן עם האנס?
עריכה1. ודאי שלא. לפי ההלכה, הנישואין תקפים רק אם שני הצדדים מסכימים, ולכן ודאי שאין תוקף לנישואין אם האישה לא מסכימה. החידוש בפסוק הוא, שהאנס חייב לשאת את האישה אם היא רוצה, גם אם הוא עצמו לא רוצה.
2. בנוסף, גם אם האישה הסכימה להינשא, היא לא חייבת לחיות עם האנס באותו בית, אלא היא נחשבת לאשתו באופן פורמלי, והוא חייב לפרנס אותה כמו שכל איש חייב לפרנס את אשתו (וכמו שגבר גרוש משלם מזונות לגרושתו).
איך ייתכן שהנאנסת תרצה להתחתן עם אדם שאנס אותה?
עריכה1. בחברה של ימינו, שבה לנשים יש אפשרות לפרנס את עצמן, כנראה שהיא לא תרצה. אולם בחברה שבה מעמד האישה נמוך, והיא לא מוצאת אדם אחר שיסכים לשאת אותה לאישה, ייתכן שהנישואין לאנס הם בבחינת "הרע במיעוטו" - הם מאפשרים לה לפחות לפרנס את עצמה ואת ילדיה.
2. ועוד: ייתכן שהאונס לא נעשה ע"י אדם זר בסמטה אפלה, אלא ע"י אדם מוכר, אולי אפילו ידיד קרוב של הנערה, שלא הצליח להתאפק ולחכות עד החתונה, ואנס אותה בביתה. כמובן, אין לכך שום הצדקה וזה עדיין אונס, אבל - במקרה כזה ייתכן שהנערה עדיין אוהבת את האנס למרות שהוא פגע בה, והיא מוכנה לסלוח לו ולהינשא לו - אם יהיה יותר אחראי ויקיים את חובותיו כבעל. גם תמר רצתה להינשא לאמנון לאחר שאנס אותה, וגם שם ייתכן שההסבר דומה - הם היו ידידים עוד קודם, והיא הייתה מוכנה לסלוח לו על האונס אם רק היה מוכן לקיים את חובותיו כבעל (ראו האם תמר אהבה את אמנון? ).
הקבלות
עריכה1. עוד על ההבדל בין פיתוי לבין אונס, ראו פיתוי ואונס בספר שמות ובספר דברים.
2. הנימוק לעונש בפסוקנו הוא תחת אשר ענה. ביטוי דומה מופיע ב (דברים כא יד): "וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ, וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ"( פירוט ). בפסוק שלנו, האנס היה אדם חופשי ועכשיו הוא משועבד לאישה; בדברים כא, השבויה היתה משועבדת לאנס ועכשיו היא חופשיה.
3. האנס רצה "לחסוך" - הוא רצה לנצל את גופה של האישה וליהנות ממנה מבלי להיות אחראי כלפיה, ולכן עונשו יהיה, שהוא יצטרך להיות אחראי לפרנסתה ולכל צרכיה, כל ימיו. עונשים נוספים מסוג זה ראו במאמר מין ואחריות .
תגובות
עריכהמאת: שרית דבורקין
לאו דוקא, יש מחקר שטוען שרוב מעשי אונס היום מבוצעים על ידי אדם המוכר לנפגעת
ולהפך, נראה לי שבתנ"ך אונס היה הרבה יותר שכיח והרבה יותר מקובל מהיום, כדברי בועז לרות "הלא ציויתי לנערים לבלתי נגעך..."
ובכלל, היכן מצאת בכל חקי התורה, שום התחשבות של רצונות האשה בנישואיה, שאתה מניח את זה במקרה הזה?
עכשו לגופא של הצעה:
מלבד הבעיה הרעיונית בהתיחסות לפגיעת גוף כפגיעה ברכוש, מבחינה מעשית היא מסכנת את הנפגעת בהתקפות נוספות מאותו אנס (כמובן במדה פחותה מדין תורה, המוסר לו את הטרף בין כתלי ביתו!)על ידי שהיא נשארת במודעות שלו כל פעם שהוא חותם על הצ'ק, והוא מרגיש שמגיע לו כי משלם על כך.
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:עונשם של אנסים בתורה
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2020-08-26.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-22-29