מ"ג דברים כב יז
<< · מ"ג דברים כב · יז · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והנה הוא שם עלילת דברים לאמר לא מצאתי לבתך בתולים ואלה בתולי בתי ופרשו השמלה לפני זקני העיר
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהִנֵּה־ה֡וּא שָׂם֩ עֲלִילֹ֨ת דְּבָרִ֜ים לֵאמֹ֗ר לֹֽא־מָצָ֤אתִי לְבִתְּךָ֙ בְּתוּלִ֔ים וְאֵ֖לֶּה בְּתוּלֵ֣י בִתִּ֑י וּפָֽרְשׂוּ֙ הַשִּׂמְלָ֔ה לִפְנֵ֖י זִקְנֵ֥י הָעִֽיר׃
תרגום
| אונקלוס: | וְהָא הוּא שַׁוִּי תַּסְקוּפֵּי מִלִּין לְמֵימַר לָא אַשְׁכַּחִית לִבְרַתָּךְ בְּתוּלִין וְאִלֵּין בְּתוּלֵי בְרַתִּי וְיִפְרְסוּן שׁוֹשִׁפָּא קֳדָם סָבֵי קַרְתָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְהָא הוּא שַׁוֵי עֲרַד דְּמִילִין לְמֵימָר לָא אַשְׁכָּחִית לִבְרַתָּךְ סְהִידַווֹן וְאִילֵין סְהִידוֹי בְּרַתִּי וְיִפְרְסוּן שׁוֹשִׁיפָא קֳדָם חַכִּימֵי קַרְתָּא: |
רש"י (כל הפרק)
"ופרשו השמלה" - (שם) הרי זה משל מחוורין הדברים כשמלה
רמב"ן (כל הפרק)
"ופרשו השמלה" - הרי זה משל מחוורין הדברים כשמלה לשון רש"י והוא מדרשו של רבי ישמעאל בספרי (תצא רלז) ובמכילתא (משפטים יג) ואין צורך כי זאת לפנים בישראל מכניסין החתן והכלה לחופה ובודקין אותן והעדים משמרים להם מבחוץ והם שהחכמים קורין להם שושבינין וכאשר יפרדו נכנסין העדים שם ולוקחין השמלה אשר שכב אותה עליה ויראו הדמים וזה ידוע בתלמוד (כתובות מו ירושלמי שם פ"א ה"א) ובספרי אגדה וקורין השמלה ההיא סודר ולכך יאמר הכתוב שיפרשו אביה ואמה השמלה אשר לקחו מיד העדים ויאמרו אלה בתולי בתי ובודאי שצריך לחוור הדברים בענינים הרבה שהכתוב יקצר בהם אבל לא אמר הרי זה משל אלא המחייב מוציא שם רע אע"פ שלא בעל ופשוטו של מקרא כדברי האומר עד שבעל וכך אמרו בגמרא (שם מו) רבי אלעזר בן יעקב אומר שמלה ממש והלכה כדבריו וכן טעם הפרשה כי אמר הכתוב תחלה ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו את בתולי הנערה ידבר בשניהם ואחר כן שב לאב לבדו ואמר אבי הנערה וגו' וחזר ואמר ופרשו השמלה בשניהם והטעם כי התביעה הזאת לאב לבדו הוא שהקנס שלו אבל שתף האם במעשה מפני שענין השמלה הנשים יתעסקו בה והן היודעות והבקיאות בדמים ולאם ראוי שתתפוש ותביא אותה לב"ד אבל טענת "את בתי נתתי לאיש הזה" לאב בלבד היא והאם לאו בעלת דברים דידיה היא או אחר שיסדר האב טענותיו בב"ד יתפוש בשמלה אשר הביאה אשתו תחת כנפות כסותה ויפרשו אותה שניהם בב"ד והנה לא הוזכרה האם בפרשה ולא באה לב"ד כלל אלא מפני ענין השמלה שהוא ממש כאשר פירשתי
צב.
והנה הוא שם עלילות דברים . ואלה בתולי בתי . (כתובות כב וש"נ) הרי עדים להזים עדיו של זה.
רבי יהודה אומר, אינו חייב לעולם, אלא אם כן בעל.
(מלמד שתובע מתחיל בדברים) (תחלה. והיא בעולת בעל ) רבי ישמעאל אומר, (בא הכתוב ללמד על היבמה, שהבא עליה אינו חייב עד שתבעל). ופרשו השמלה לפני זקני העיר . (שם) יחוורו הדברים כשמלה. וזה אחד מן הדברים, שהיה רבי ישמעאל דורש מן התורה כמשל. כיוצא בו (שמות כב) אם זרחה השמש עליו דמים לו . וכי עליו זורחת השמש בלבד! ומה תלמוד לומר אם זרחה השמש עליו ? מה שמש שלום בעולם, אף זה אם הוא יודע שהוא שלום (=הגנב) והרגו, הרי זה חייב. כיוצא בו (כתובות כא) אם יקום והתהתלך בחוץ על משענתו - על בוריו. וכן הוא אומר ופרשו את השמלה .
(רבי עקיבא אומר, הרי הוא אומר ופרשו את השמלה ) לפני זקני העיר , נמצאו עדי הבעל זוממים, (ד"א ופרשו השמלה ) יבואו עדיו של זה ועדיו של זה, ויאמרו דבריהם לפני זקני העיר.
רבי אליעזר [בן יעקב] אומר, דברים ככתבן.
מלבי"ם - התורה והמצוה
צב.
ואלה בתולי בתי . ת"ק סתמא דספרי כרבנן, שאפי' לא בעל.
ומ"ש ואלה בתולי בתי , ר"ל כשרי בתולי בתי, היינו שמביא עדים להזים עדים של בעל. וכן ס"ל לר' ישמעאל. וע"כ אומר שמ"ש ופרשו השמלה , אינו אלא משל, דהא כשלא בעל לא שייך פרישת שמלה, רק פי' יחוורו הדברים כשמלה. וע"כ אמר שג' דברים שדורש ר"י כמשל, ומובא עוד במכלתא משפטים עד ו משפטים קלב ובירושלמי (כתובות פ"ד וסנהדרין פ"ח).
ור' יהודה ס"ל דאינו חייב, אלא כשבעל כפשוטו של מקרא. וכן במ"ש ופרשו השמלה . וכן ס"ל לראב"י, שדברים ככתבן. וכבר בארתי זה למעלה ( תצא פו ).
והגהתי הספרי קרוב כהגהת הגר"א.