רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/כב

(א) וְהִתְעַלַּמְתָּ – כּוֹבֵשׁ עַיִן כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹאֵהוּ. לֹא תִרְאֶה וְהִתְעַלַּמְתָּ, לֹא תִרְאֶה אוֹתוֹ שֶׁתִּתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וְכוּלֵּהּ‏[1] (ספרי רכב; ב"מ ל' ע"א).

(ב) עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ – וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיִּתְּנֵהוּ לוֹ קֹדֶם שֶׁיִּדְרְשֵׁהוּ? אֶלָּא דָּרְשֵׁהוּ שֶׁלֹּא יְהֵא רַמַּאי (ספרי רכג; ב"מ כ"ז ע"ב; כ"ח ע"ב).
וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ – שֶׁתְּהֵא בּוֹ הֲשָׁבָה, שֶׁלֹּא יֹאכַל בְּבֵיתְךָ כְּדֵי דָּמָיו וְתִתְבְּעֵם מִמֶּנּוּ. מִכָּאן אָמְרוּ: כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, יַעֲשֶׂה וְיֹאכַל; וְשֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, יִמָּכֵר (ב"מ כ"ח ע"ב).

(ג) לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם – לִכְבֹּשׁ עֵינְךָ כְּאִלּוּ אֵינְךָ רוֹאֶה אוֹתוֹ.

(ד) הָקֵם תָּקִים – זוֹ טְעִינָה, לְהַטְעִין מַשּׂאוּי שֶׁנָּפַל מֵעָלָיו (ב"מ ל"ב ע"א).
עִמּוֹ – עִם בְּעָלָיו; אֲבָל אִם הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ וְאָמַר לוֹ, הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה, אִם רָצִיתָ לִטְעֹן – טְעֹן, פָּטוּר (שם).

(ה) לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה – שֶׁתְּהֵא דּוֹמָה לְאִישׁ כְּדֵי שֶׁתֵּלֵךְ בֵּין הָאֲנָשִׁים, שֶׁאֵין זוֹ אֶלָּא לְשֵׁם נִאוּף (ספרי רכו; נזיר נ"ט ע"א).
וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה – לֵילֵךְ לֵישֵׁב בֵּין הַנָּשִׁים (שם ושם). דָּבָר אַחֵר, שֶׁלֹּא יָסִיר שְׂעַר הָעֶרְוָה וְשֵׂעָר שֶׁל בֵּית הַשֶּׁחִי (נזיר שם).
כִּי תוֹעֲבַת – לֹא אָסְרָה תוֹרָה אֶלָּא לְבוּשׁ הַמֵּבִיא לִידֵי תּוֹעֵבָה (שם ושם).

(ו) כִּי יִקָּרֵא – פְּרָט לִמְזֻמָּן (ספרי רכז; חולין קל"ט ע"א).
לֹא תִקַּח הָאֵם – בְּעוֹדָהּ עַל בָּנֶיהָ.

(ז) לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְגוֹמֵר – אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁאֵין בָּהּ חֶסְרוֹן כִּיס אָמְרָה תּוֹרָה: לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים, קַל וָחֹמֶר לְמַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת חֲמוּרוֹת (ספרי רכח; חולין קמ"ב ע"א).

(ח) כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָש – אִם קִיַּמְתָּ מִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן, סוֹפְךָ לִבְנוֹת בַּיִת חָדָשׁ וּתְקַיֵּם מִצְוַת מַעֲקֶה, שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה (משנה אבות ד ב), וְתַגִּיעַ לְכֶרֶם וְשָׂדֶה וְלִבְגָדִים נָאִים. לְכָךְ נִסְמְכוּ פָּרָשִׁיּוֹת הַלָּלוּ (תנחומא א).
מַעֲקֶה – גָּדֵר סָבִיב לַגָּג. וְאוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "תְּיָקָא", כְּגוֹן תִּיק, שֶׁמְּשַׁמֵּר מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ.
כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל – רָאוּי זֶה לִפֹּל; וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא תִּתְגַּלְגֵּל מִיתָתוֹ עַל יָדְךָ, שֶׁמְּגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי, וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב (ספרי רכט; שבת צ"ב ע"א).

(ט) כִּלְאָיִם – חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְחַרְצָן בְּמַפֹּלֶת יָד (ברכות כ"ב ע"א).
פֶּן תִּקְדַּשׁ – כְּתַרְגוּמוֹ: "תִּסְתָּאַב". כָּל דָּבָר הַנִּתְעָב עַל הָאָדָם, בֵּין לְשֶׁבַח, כְּגוֹן הֶקְדֵּשׁ, בֵּין לִגְנַאי, כְּגוֹן אִסּוּר, נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן קִדּוּשׁ, כְּמוֹ: "אַל תִּגַּשׁ בִּי כִּי קִדַּשְׁתִּיךָ" (ישעיהו סה,ה).
הַמְלֵאָה – זֶה מִלּוּי וְתוֹסֶפֶת שֶׁהַזֶּרַע מוֹסִיף.

(י) לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר – הוּא הַדִּין לְכָל שְׁנֵי מִינִים שֶׁבָּעוֹלָם (ספרי רלא; משנה כלאים ח ב; ב"ק נ"ד ע"ב); וְהוּא הַדִּין לְהַנְהִיגָם יַחַד קְשׁוּרִים זוּגִים בְּהוֹלָכַת שׁוּם מַשָּׂא (ספרי שם; כלאים שם).

(יא) שַׁעַטְנֵז – לְשׁוֹן עֵרוּב. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ, שׁוּעַ טָוּוּי וְנוּז (ספרי רלב; משנה כלאים ט ח; נדה ס"א ע"ב).

(יב) גְּדִילִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ – אַף מִן הַכִּלְאַיִם, לְכָךְ סְמָכָן הַכָּתוּב (יבמות ד' ע"א).

(יג-יד) וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ – סוֹפוֹ וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים. עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה (משנה אבות ד ב): עָבַר עַל "לֹא תִשְׂנָא" (ויקרא יט,יז), סוֹפוֹ לָבֹא לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע (ספרי רלה).
אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת – מִכָּאן שֶׁאֵין אוֹמֵר דָּבָר אֶלָּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּין (שם).

(טו) אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ – מִי שֶׁגִּדְּלוּ גִּדּוּלִים הָרָעִים יִתְבַּזּוּ עָלֶיהָ (שם).

(טז) וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה – מְלַמֵּד שֶׁאֵין רְשׁוּת לְאִשָּׁה לְדַבֵּר בִּפְנֵי הָאִישׁ (שם).

(יז) וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה – הֲרֵי זֶה מָשָׁל, מִתְחַוְּרִין הַדְּבָרִים כַּשִּׂמְלָה (ספרי רלז; כתובות מ"ו ע"א).

(יח) וְיִסְּרוּ אוֹתוֹ – מַלְקוֹת (ספרי רלח; כתובות מ"ו ע"א).

(כ) וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר – בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה, שֶׁזִּנְּתָה לְאַחַר אֵרוּסִין (כתובות מ"ד ע"ב).

(כא) אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ – רְאוּ גִּדּוּלִים שֶׁגִּדַּלְתֶּם (כתובות מ"ה ע"א).
אַנְשֵׁי עִירָהּ – בְּמַעֲמַד כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ (ספרי רמז).
לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ – כְּמוֹ "בְּבֵית אָבִיהָ".

(כב) וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם – לְהוֹצִיא מַעֲשֵׂה חִדּוּדִים (ספרי רמא), שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נֶהֱנֵית מֵהֶם.
גַּם – לְרַבּוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר: גַּם שְׁנֵיהֶם, לְרַבּוֹת אֶת הַוָּלָד; שֶׁאִם הָיְתָה מְעֻבֶּרֶת, אֵין מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד (ערכין ז' ע"א).

(כג) וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר – לְפִיכָךְ שָׁכַב עִמָּהּ; פִּרְצָה קוֹרְאָה לַגַּנָּב. הָא אִלּוּ יָשְׁבָה בְּבֵיתָהּ, לֹא אֵרַע לָהּ (ספרי רמב).

(כו) כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם וְגוֹמֵר – לְפִי פְּשׁוּטוֹ זֶהוּ מַשְׁמָעוֹ, כִּי אֲנוּסָה הִיא וּבְחָזְקָה עָמַד עָלֶיהָ, כְּאָדָם הָעוֹמֵד עַל חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ בוֹ: הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד וְכוּלֵּהּ‏[2] (סנהדרין ע"ג ע"א).

הערותעריכה

  1. ^ פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם, וּפְעָמִים שֶׁאִי אַתָּה מִתְעַלֵּם. הָא כֵּיצַד? הָיָה כֹּהֵן, וְהִיא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אוֹ שֶׁהָיָה זָקֵן וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה מְלָאכָה שֶׁלּוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ – לְכָךְ נֶאֱמַר: וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם.
  2. ^ דְּבֵי רַבִּי תָּנָא, הֶקֵּישָׁא הוּא: כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ. וְכִי מַה לָּמַדְנוּ מֵרוֹצֵחַ? מֵעַתָּה, הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד; מַקִּישׁ רוֹצֵחַ לְנַעֲרָה הַמְּאֹרָסָה: מַה נַּעֲרָה הַמְּאֹרָסָה נִתָּן לְהַצִּילָהּ בְּנַפְשׁוֹ, אַף רוֹצֵחַ נִתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ. וְנַעֲרָה מְאֹרָסָה גּוּפָהּ מִנָּלַן? כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ; הָא יֵשׁ מוֹשִׁיעַ לָהּ, בְּכָל דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לְהוֹשִׁיעַ.