מ"ג דברים יב ו
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והבאתם שמה עלתיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַהֲבֵאתֶ֣ם שָׁ֗מָּה עֹלֹֽתֵיכֶם֙ וְזִבְחֵיכֶ֔ם וְאֵת֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יֶדְכֶ֑ם וְנִדְרֵיכֶם֙ וְנִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְכֹרֹ֥ת בְּקַרְכֶ֖ם וְצֹאנְכֶֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתַיְתוֹן לְתַמָּן עֲלָוָתְכוֹן וְנִכְסַת קוּדְשֵׁיכוֹן וְיָת מַעְשְׂרֵיכוֹן וְיָת אַפְרָשׁוּת יַדְכוֹן וְנִדְרֵיכוֹן וְנִדְבָתְכוֹן וּבְכוֹרֵי תוֹרֵיכוֹן וְעָנְכוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתַיְיתוּן תַּמָּן עַלְוַותְכוֹן וְנִכְסַת קוּדְשֵׁיכוֹן וְיַת מַעֲשַרְתֵּיכוֹן וְיַת אַפְרָשׁוּת יְדֵיכוֹן וְנִדְרֵיכוֹן וְנִיסְבָתֵיכוֹן וּבְכוֹרֵי תוֹרֵיכוֹן וְעָנֵיכוֹן: |
רש"י
"מעשרתיכם" - מעשר בהמה ומעשר שני לאכול לפנים מן החומה
"תרומת ידכם" - אלו הבכורים שנאמר בהם (דברים כו) ולקח הכהן הטנא מידך
"ובכורות בקרכם" - לתתם לכהן ויקריבום שם
[ח] לאכול לפנים מן החומה. דאם לא כן, למה צריך להביאם לירושלים:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מַעְשְׂרֹתֵיכֶם – מַעְשַׂר בְּהֵמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי (ספרי סג), לֶאֱכֹל לִפְנִים מִן הַחוֹמָה.
תְּרוּמַת יֶדְכֶם – אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם: "וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ" (להלן כו,ד; ספרי שם).
וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם – לְתִתָּם לַכֹּהֲנִים, וְיַקְרִיבֵם שָׁם.
רמב"ן
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
יכול אין לי שקרב ברגל אלא קרבנות הרגל בלבד. מנין לקרבנות צבור ולקרבנות יחיד שהוקדשו לפני הרגל (שיבואו לפני הרגל וקרבנות יחיד) ושהוקדשו ברגל שיבואו ברגל - ת"ל ( אלה תעשו לה' במועדיכם ) [ מלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם אשר תתנו לה' ] לרבות עופות ומנחות, לרבות שכולם יבואו ברגל.
יכול רשות - ת"ל אלה תעשו לה' במועדיכם. אם להתיר (הבאתם ברגל) כבר התיר, אם כן למה נאמר אלה תעשו לה' במועדיכם - לקבעם חובה, שכולם יבואו ברגל.
יכול באיזה רגל שירצו ת"ל ובאת שמה והבאתם שמה. אם להתיר כבר התיר, ואם לקבוע (כחובה) כבר קבע. אם כן למה נאמר ובאת שמה , והבאתם שמה - לקבעם חובה, שלא יהא אלא ברגל ראשון (שקבע) [שפגע] בו.
יכול אם עבר רגל (אבד) [אחד] ולא הביא יהא עובר עליו משום בל תאחר - ת"ל אלה תעשו לה' במועדיכם , הא אינו עובר עליו משום בל תאחר, עד שיעברו עליו רגלי שנה כולה.
עולותיכם, עולת יחיד ועולת צבור.
וזבחיכם, זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור.
מעשרותיכם, (בכורות נג) ר' עקיבא אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר - אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה.
ותרומת ידכם, (יבמות כב) אלו בכורים, שנאמר (דברים כו) ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' א-להיך .
ובכורות, (תמורה כא) זה הבכור.
בקרכם וצאנכם, אלו חטאות ואשמות.
מלבי"ם - התורה והמצוה
יא.
ובאת שמה והבאתם שמה . מ"ש ובאת שמה מיותר. ופי' שר"ל שבפעם הראשון שתבא לרגל, צריך אתה להביא עולותיכם וזבחיכם, שכולל של יחיד ושל צבור. כי ממ"ש בסוף אמור אלה מועדי ה' וכו' למדך שמותר להקריבם ברגל, וממ"ש בפ' פינחס אלה תעשו לה' במועדיכם למדינן שהוא חובה.
ועדיין לא ידענו שחובה להביא ברגל ראשון, ועז"א ובאת שמה והבאתם שמה.
ודברי הספרי נמצאים בספרא ( אמור קצ ) ומשם הוגה הגי' בכאן כי גי' הספרים משובשת כמ"ש הגר"א, וכן בא בקיצור בספרי ( פנחס נו ) עיי"ש בפרושי שם ושם.
יב.
עולותיכם , כל מה שחשב (=שאמר) הם דברים שאין נאכלים רק בירושלים [עי מ"ל פי"ד מה' מעה"ק שתמה עמ"ש דשייך עשה ובאת שמה ביתר דברים]. וע"כ חשב שני מיני מעשרות שהם ג"כ נאכלים בירושלים.
וכן בכורים למד מן תרומת ידכם, שא"א לומר על תרומה שנאכלת בכ"מ.
אולם לא חשב פה חטאות ואשמות. וי"ל דגמרינן להו מבכור שאינו בא בנדבה, וכן חטאות ואשמות שהן חובה. וז"ש ובכורות בקרך אלו חטאות ואשמות, ר"ל דגמרינן מינה חטאות ואשמות.