"קומי, רביה, דלא צריך ליה". וכן חלה פ"א סה"ד אמר ר' אימי בשם רב יוחנן על דבר זה הלכתי אצל ר' הושעיא רבה לקיסרין וא"ל וכו'. ובתרומות פ"י רה"ב אר"י כשהיינו הולכים אצל ר' הושעיא רבה לקיפרין ללמוד תורה. ובתענית ט. שא"ל ינוקא דר"ל לר' יוחנן לא הוה צריכנא לך ולר' הושעיא רבך.
מחלוקתם חגיגה ט. בזבחים קיג.
וכן רבו הגדול ר' ינאי כמפורש חולין קלז: שהיה רבו. וביבמות צב. א"ל ר' יוחנן רבי! לא משנתינו היא זו. וכן ב"ב קנד: אר"ז אם יכפור ר' יוחנן בר"א תלמידו יכפור בר' ינאי רבו ? ובירושלמי כתובות פ"ט סה"ב ו[[ירושלמי קידושין א ד|קידושין פ"א ה"ד איתא בפירוש שהיה תלמידו. ובכלאים פ"ח ה"א וסוטה פ"ב ה"ה ויבמות פ"א ה"ב קרא ר' ינאי על ר"י בני אל ילוזו מעיניך.
בעי מר' ינאי בשבת קמ. (ור' ינאי הושיבו א"כ מה בין לי ולך) ר"ה טו., ב"ב יא. ע"ז נב. שאל מר' ינאי ברכות פ"ג סה"א, וברכות ל: אר"י אני ראיתי את ר' ינאי דצלי וכו'.
ר"י א"ר ינאי בשבת לט:, ב"ב קיג., לד בחולין לד:.
ר"י משום ר' ינאי בקידושין סז:, ובב"ק קטו.
ואמרו ב"מ פה. שר' יוחנן יושב (בישיבה של מעלה) אצל ר' ינאי. ובע"ז לו. אר"ז צער גדול היה לי אצל ר' אסי, ור' אסי אצל ר"י, ור' יוחנן אצל ר' ינאי.
וכן חזקיה בנו של ר' חייא היה רבו בשבת קב: ועירובין כד. שא"ל ר' יוחנן לחזקיה, רבי! שנית לנו סנדל - ואמרינן לך מ"ש - ואמרת לן עליה, וחזקיה אמר עליו לית דין בר אינש או כגון דין בר אינש. ודעת התוס' בגיטין פד: וב"ק קיז: ומנחות כג: שכ"ז שחזקיה רבו היה קיים, לא היה ר"י ראש ישיבה.
מחלקותן מצינו בעירובין ג., מו"ק י. יג: חגיגה ח. ט., גיטין נג. פד: סנהדרין פו., ע"ז לח:, זבחים נו., מנחות קד: חולין קל. נדה ד.
וכן קבל מר' חנינא בר חמא בהוריות פ"ג ה"ד שר' יוחנן דרש פ"א בבית המדרש דר' בנאי בציפורי, ור' חנינא הוה מיסמך בר' חייא ב"א וראה שכולם רצין לשמוע דרשות ר' יוחנן, א"ר חנינא, בריך רחמנא דחמא לי פירין עד דאנא בחייים. וכל אגדה פשטית לי חוץ ממשלי וקהלת, ובירושלמי ב"מ סופ"ב מספקא להו אי ר' חנינא היה רבו המובהק אי לא. ובר"ה פ"ב ה"ה ר' חנינא פתח (הדרשה), ור' יוחנן ורשב"ל חתמין. ובנדה כו: א"ר יוחנן חוכמתיה דר' חנינא גרמא לי, דלא אחזי דמא מטמינא מטהר, מטהרנא מטמא. ובשבת מז. אמר ר"י א"ר חנינא.
אמרי תרוייהו כתובות מח. הקשה לר' חגיגא גטין נא.
מחלוקתן מצינו שבת קנו., יומא ד:, גטין ג,, סוטה ו., מנחות כו: צד:.
וברכות ה: יסופר שפ"א חלש ר"י על לגביה ר' חניגא, א"ל חביבין עליך יסורין? א"ל לא הן ולא שכרן - יהיב ליה ידיה ואוקמיה.
ובירושלמי ביצה פ"א ה"א יסופר, שמפני שני דברים נחת ר' יוחנן מן ציפורי לטבריה כי ר' חנינה (ובשביעית רפ"ט גרס ר' חוניא דמן חוורין) הורי לציפוראי בספחי חרדל ובביצה כר' יהודה, שאל ר' יוחנן ודרש לון כרבנן - אמר מה אתיתון לי ההן סבא דאנא שרי והוא אסר, והמפרשים שם פירשו שר' יוחנן אמר כן על ר' חנינא, ואם כי הלשון משמע כפירושם, אבל איך אפשר לומר כן שר' יוחנן יאמר על רבו דברים כאלו,
