עיקר תוי"ט על פרה ח

משנה פרה, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) טהר. וחזר לשמור.

(ב)

(ב) (על המשנה) שאם נפלו. ולפיכך חיישינן שמא יפלו. וקשה, לפי זה לא ילבש בגדים גם כן מהאי טעמא. ועוד, עד דנחוש למשקין טמאים נחוש לשאר טומאות שנגע בסנדל. ועוד, למה אמר המקדש ולא הנוגע והמזה. לפיכך נראה לי דלא חשו לשאר משקין, אלא למי הקידוש שמא יפלו על הסנדל בשעת הקידוש ויפסלו בהיסח הדעת ויטמאו הסנדל ויטמאהו, וכיון שכן לא חשו ללבוש בגדים בשעת הקידוש מפני שאפשר להזהר, מה שאין כן בסנדל. הר"א. ועתוי"ט:

(ג) (על הברטנורא) ואפילו הם טהורים לקודש, הם טמאים לגבי חטאת. הר"מ:

(ג)

(ד) (על המשנה) ופרים. והוא הדין דהוה מצי למנקט ושעירים, והן שעיר יום הכפורים ושעירי עבודה זרה:

(ה) (על המשנה) בגדים. אבל אוכלין ומשקין, פרה ופרים מטמאין. הר"מ. ועתוי"ט:

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

.אין פירוש למשנה זו

(ז)

(ו) (על הברטנורא) כלומר מאכלי:

(ז) (על הברטנורא) היינו לכולי עלמא. אבל לחכמים דפרק י"א משנה ד', אפילו דקודש נמי:

(ח)

(ח) (על הברטנורא) שהרי אינם נובעים, הלכך מסתבר טפי מה שהכתוב קוראן מקוה היינו לפוסלן ממים חיים. תוס':

(ט)

(ט) (על הברטנורא) ובנוסחת ארץ ישראל, מוזקין. ויהיו המוכים בדגש הכ"ף:

(י) (על המשנה) המלוחים כו'. משום שיש להן שם לווי. נ"ל. הר"ש:

(יא) (על הברטנורא) וקשה, דאותן שנים שבין השבוע ליובל מה תהא עליהם. ולשון הר"מ, לשנים רבות יותר משבע. ונראה לי דרוצה לומר דכל שהן יותר משבע מיקרי שנים רבות:

(י)

(יב) (על הברטנורא) ועוד, לפי שאין רדופין מחמת שמתערבין באגמים ואין חיותן חיות גמור. תוס':

(יא)

(יג) (על המשנה) אדם. דהוי כמו המפנה את המעין דסוף פרק ו':

(יד) (על המשנה) להמתין. ולא דמי למי בצים שבטבען הם מעורבים. נראה לי: