משנה פרה ח ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ח · משנה ז | >>
כל הפוסל את התרומה, מטמא את המשקין להיות תחלה לטמא אחד ולפסול אחד, חוץ מטבול יום.
הרי זה אומר, מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני.
משנה מנוקדת
כָּל הַפּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה, מְטַמֵּא אֶת הַמַּשְׁקִין לִהְיוֹת תְּחִלָּה לְטַמֵּא אֶחָד וְלִפְסֹל אֶחָד, חוּץ מִטְּבוּל יוֹם. הֲרֵי זֶה אוֹמֵר, מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי.
נוסח הרמב"ם
כל הפוסל את התרומה - מטמא משקין להיות תחילה,
- לטמא אחד, ולפסול אחד - חוץ מטבול יום.
- הרי זה אומר: "מטמאיך לא טימאוני, ואתה טימאתני".
פירוש הרמב"ם
זה גם כן עיקר כבר קדם ביאורו בפתיחת זה הסדר, והוא:
- שהראשון והשני אם נגעו במשקין יטמאם וישיבם תחילה,
- וכל שני לטומאה פוסל את התרומה כמו שזכרנו שם, וכמו שנבאר בטהרות (פ"א מ"ח),
- וכל טבול יום הוא מכלל מי שיפסול התרומה כי הוא לא יטמא משקין, ואפילו משקה תרומה, כי הוא לא יטמא אך יפסול אותן לבד, וישובו משקין פסולין, לא טמאין, כמו שביארנו בפתיחה:
פירוש רבינו שמשון
כל הפוסל את התרומה: כגון ידים שניות עושות משקין תחלה לטמא חולין וידים שנגעו באוכלי חולין טהורין:
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ז) "השורף את הפרה ופרים המשלח את השעיר מטמא בגדים פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אין מטמאין בגדים אבל מטמאין אוכלין ומשקין דברי ר"מ וחכ"א פרה ופרים הנשרפים מטמאין אוכלין ומשקין ושעיר המשתלח אינו מטמא אוכלין ומשקין מפני שהוא חי ואין חי מטמא אוכלין ומשקין ר"ש אומר פרה מטמאה אוכלין ומשקין שהיתה לה שעת הכושר פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים אין מטמאין אוכלין ומשקין שלא היתה להן שעת הכושר ר' יהודה אומר פרה כיון ששחטה מטמא במשא באפרה:" ברייתא זו מפורשת בזבחים בסוף טבול יום (דף קה א):
עוד תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ח) "יש כאן שהוא אומר מטמאיך לא טימאוני ואתה טמאתני כיצד גיסטרא שהיא מלאה משקין טהורין וגיסטרא טמאה שהיא כפויה על פיה צפו משקין מן התחתונה ונטמאו באויר העליונה וחזרו וטימאו את התחתון הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני ואתה טמאתני זב שישב ע"ג אבן מסמא אוכלין ומשקין שתחתיו טהורין משכב ומושב שתחתיו טמאין הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני ואתה טמאתני ר' יהודה אומר יש כאן שהוא אומר מטמאי מטמאיך לא טימאוני ואתה טימאתני כיצד קערה שהיא מלאה משקין טהורין ואחורי' טמאי' ונתונה ע"ג טבלא וככר של תרומה כרוך ע"ג טבלא צפו משקין מתוכה ונגעו מאחוריה ניטמאו וטימאו את הטבלא וחזרה הטבלא וטימאה את הככר ה"ז אומר מטמאי מטמאיך לא טימאוני ואתה טמאתני יש כאן שהוא אומר טימאני וטימאתיו כיצד טבול יום שהיה בידו קמח של תרומה ומשקין של חולין טהורין ובללן זה בזה טמאים הרי זה אומר טימאני וטימאתיו קדירה שהיא מלאה משקין טהורין ותורמוסין טמאים פחות מכביצה נתונין לתוכה נתפחו ונעשו כביצה הרי זה אומר טימאני וטימאתיו טהור שנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין אפילו הוא טהור והן טהורים נטמאו וטימאוהו הרי זה אומר טימאני וטימאתיו יש כאן שהוא אומר טימאני וטיהרתיו כיצד מטלית שטלאה על הקופה מטמא' אחד ופוסלת אחד הפרישה מן הקופה קופה מטמאה אחד ופוסלת אחד ומטלית טהורה הרי הוא אומר טימאני וטיהרתיו יש כאן שהוא אומר טיהרני וטימאתיו כיצד מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות ירד וטבל לתוכו הוא טהור ומקוה טמא הרי זה אומר טיהרני וטימאתיו יש כאן שהוא אומר טיהרני וטיהרתיו כיצד תיבת שהיא טמאה טמא מת והביא מסמר שהוא טמא וקבעו בה טהורה התיבה וטהור המסמר הרי זה אומר טיהרני וטיהרתיו טהור שהזה על הטמא טהור המזה ונטהר הטמא והרי זה אומר טיהרני וטהרתיו שלש מקואות בזה עשרים סאה ובזה עשרים סאה מים שאובין ושאובין מן הצד ירדו שלשה וטבלו בהן ונתערבו המקואות טהורין והטובלין טהורין הרי זה אומר טיהרני וטיהרתיו." פי' וגיסטרא טמאה ריקנית וכשצפו משקין שבתחתונה לאוירה נטמאו וחזרו וטמאו התחתונה ואין כלי מטמא כלי ומשקה מטמא כלי גזירה משום משקה זב וזבה כדאיתא בפ"ק דשבת (דף יד ב): על גבי אבן מסמא כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם. הרי אוכלין ומשקין שתחתיו טהורין ומשכב ומושב שתחתיו מיטמאין אוכלין ומשקין. ואחורים טמאין כדתנן (כלים פכ"ה מ"ו) כלי שנטמאו אחוריו במשקין אחוריו טמאין תוכו אוגנו אזנו וידיו טהורין. קמח של תרומה שלא הוכשר ומשקין של חולין טהורין דאין טבול יום פוסל משקה חולין. נתפחו התורמוסין והמשקין גרמו התיפוח. שלשת לוגין בפרק קמא דשבת (דף יד א) מפרש מאי טעמא גזרו בהן הרי נטמא האדם בשלשה לוגין וחזר האדם וטמאם. טהורה התיבה כגון תיבה שפתחה למעלה וכשקבע בה המסמר סתם פתחה. ג' מקוואות משנה היא במסכת מקואות פ"ו (מ"ג): (הגה"ה עיין בוישלח זוטא תמצא משניות כיוצא באלה עד כאן):
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כל הפוסל את התרומה - כגון ידים שניות עושות משקים תחלה לטמא חולין, וידים עצמן שנגעו באוכלי ו חולין, טהורים, שאין שני עושה שלישי בחולין:
חוץ מטבול יום - שלא העריב שמשו. אע"פ שהוא פוסל את התרומה, אינו מטמא המשקין להיות תחילה. ואפילו משקין של תרומה ז אם נגע בהן טבול יום אינן אלא פסולים בלבד לא טמאים:
פירוש תוספות יום טוב
כל הפוסל את התרומה. פירש הר"ב כגון ידים שניות כו' וידים עצמן שנגעו באוכלי חולין. וכן לשון הר"ש ואין להגיה באוכלי חולין. כי כן הלשון ג"כ משנה ו' וז' פרק ב' דטהרות:
חוץ מטבול יום. כתב הר"ב ואפילו משקים של תרומה כו' וכ"כ הרמב"ם. ומשום דבתרומ' כ"ע מודו. נקטי תרומה. אבל לחכמים אפילו דקדש נמי כדתנן מ"ד פי"א:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ו) (על הברטנורא) כלומר מאכלי:
(ז) (על הברטנורא) היינו לכולי עלמא. אבל לחכמים דפרק י"א משנה ד', אפילו דקודש נמי:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
תפארת ישראל
יכין
כל הפוסל את התרומה: כגון מאכל שנגע בראשון לטומאה או סתם ידים שנחשבין כשני לטומאה:
מטמא את המשקין להיות תחלה: דכל משקין מדעלולין לקבל טומאה בלי הכשר להכי גזרו בהו רבנן דאפילו נגעו בשני יהיו כראשון לטומאה:
לטמא אחד ולפסול: ר"ל מטמאים אחד. דהמאכל שנגע בהמשקין בין שהמאכל חולין או תרומה נטמא. מדנעשה שני. ולפסול א'. ר"ל דהמאכל זה שנעשה שני אפשר ששוב יפסול א'. דהיינו כשיגע בתרומה. א"נ ר"ל מטמאין אחד לענין תרומה. שאם המאכל שנגע במשקין אלו יחזור ויגע בתרומה הרי יהיה על המאכל שם טמא. שהרי תחזור ותפסל להתרומה שנגע בה. ופוסל א' לענין חולין. שאם המאכל שנגע במשקין אלו. יחזור ויגע בחולין. נשארים החולין בטהרתן. נמצא שאין על המאכל רק שם פסול. וקמ"ל דלא תימא דרק לענין תרומה גזרו שיהיו על המשקין דין תחלה. אבל לענין חולין לא. ונ"מ דאם יגעו במשקין הללו מאכל חולין. ישארו החולין בטהרתן. דהרי הידים עצמן שטימאו להמשקין אלו לא פסלו למאכל חולין. ואיך המשקין שנטמאו מהידים יפסלו מאכל חולין. קמ"ל [ועיין יבקש דעת סי' ה']:
אחד חוץ מט"י: היינו כל הטמא מדאוריי' שטבל ולא העריב שמשו עדיין. דאף דעדיין פוסל תרומה. אפ"ה אינו עושה למשקין תחלה. אפילו כשהן של תרומה. אבל נפסלין ע"י מגעו. דמדטבל ונטהר לחולין לגמרי לא גזרו בה כולי האי [כמעילה דח"ב]. ואע"ג דגם שני שבחולין. אמ"ט לחולין. ואפ"ה עושה למשקין תחלה. עכ"פ אפשר בו טומאה. דהרי האוכל שני שבחולין כשיעור אכילת פרס. נעשה גם האדם שאכלו שני [כטהרות פ"ב מ"ב]. אבל טבו"י א"א בשום אופן שיעשה שני [כרמב"ם פ"י מאהט"ו ה"ג]:
הרי זה אומר: המאכל שנגע במשקין הללו. אומר להמשקין. דהרי אין שני עושה שלישי בחולין. ואם המאכל שנגע השתא בהמשקין תרומה היא. הרי עכ"פ לא היה אפשר להשני שטימא המשקין כח לטמא התרומה רק לפסלה:
מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני: דהרי השתא שנגעו המשקין בהמאכל. נעשה המאכל שני:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת