משנה פרה ח ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ח · משנה ב | >>
המקדש מי חטאת, לא ינעול את הסנדל.
שאם נפלו ב משקין על הסנדל, נטמא וטמאהו.
הרי הוא אומר, מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני.
נפלו משקין על בשרו, טהור.
נפלו על כסותו, נטמאת וטמאתו.
הרי זה אומר, מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני.
משנה מנוקדת
הַמְקַדֵּשׁ מֵי חַטָּאת, לֹא יִנְעוֹל אֶת הַסַּנְדָּל. שֶׁאִם נָפְלוּ מַשְׁקִין עַל הַסַּנְדָּל, נִטְמָא וְטִמְּאָהוּ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר, מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי. נָפְלוּ מַשְׁקִין עַל בְּשָׂרוֹ, טָהוֹר. נָפְלוּ עַל כְּסוּתוֹ, נִטְמֵאת וְטִמְּאַתּוּ. הֲרֵי זֶה אוֹמֵר, מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי.
נוסח הרמב"ם
המקדש מי חטאת -
- לא ינעול את הסנדל,
- שאם נפלו משקין על הסנדל - נטמא, וטימאהו,
- הרי זה אומר: "מטמאיך לא טימאוני, ואתה טימאתני".
- נפלו משקין על בשרו - טהור.
- נפלו על כסותו - נטמאת, וטימאתו,
- הרי זה אומר: "מטמאיך לא טימאוני, ואתה טימאתני".
- לא ינעול את הסנדל,
פירוש הרמב"ם
- כבר ביארנו בפתיחת זה הסדר, שהמשקין טמאים יטמאו אוכלין ולא יטמאו אדם, בהיות אלה המשקין ולד הטומאה כפי מה שביארנו שם, ואמנם יטמאו אוכלין ומשקין הידים לבד.
- וכבר התבאר בחגיגה, שהאיש הטהור לחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו.
- ועוד יתבאר בעשירי מזאת המסכתא, שהטהור לחטאת אם נגעו משקין טמאים בבשרו הנה הוא טהור כמו שהיה, אלא אם נגעו בידיו כאשר ביארנו.
- וכן גם כן הטהור לחטאת אם נגע בכלים טמאים כבר נטמא, ואף על פי שאלה הכלים אינן אבות הטומאה כמו שיתבאר בעשירי מזאת המסכתא.
וכפי זה העיקרים:
- אם נפלו משקין טמאים על כשר המקדש הנה הוא נשאר בטהרתו,
- ואם נפלו על סנדלו או בכסותו נטמאת וטמאהו, להיותו נוגע בכלים טמאים, והנוגע בכלים טמאים טמא לחטאת.
ואין לחשוב באמרנו משקין טמאים פה שהם טמאים באמת, אבל אפילו היו טהורים לקודש הנה הן כמו משקין טמאים לגבי חטאת, כמו שיתבאר. ושמור זאת הכוונה וזכרה:
פירוש רבינו שמשון
נטמא: הסנדל וטימא את האדם לחטאת אף על פי שאם נפלו משקין על בשרו טהור כדקתני בבבא שאחר זו והיא פירושא דהך קמייתא דגזרו על משקין טהורין שיטמאו כסותו לחטאת הואיל ומשקין טמאין בעלמא מטמאין כלי לתרומה כדאיתא בפ"ק דשבת (דף יג ב) האוכלין והכלים שנטמאו במשקין אבל על בשרו לא גזור במשקין טהורין מאחר דאפילו טמאין אין מטמאין אדם לתרומה אף על גב דמשקין טמאין מטמאין אדם לחטאת כדתנן לקמן בפירקין והסנדל שנטמא בהנך משקין טהורין חוזר ומטמא אדם לחטאת דלחטאת אין מונין ראשון ושני כדתנן לקמן אפי' הן מאה בפרק שנים עשר והיינו דקאמר מטמאיך לא טמאוני ועוד יש לפרש במשקין שאחר קידוש דמטמאין כלי ואין מטמאין אדם דהנופלים נפסלים בהיסח הדעת ותנן לקמן בפ"ט (מ"ח) דמי חטאת שנפסלו אין מטמאין הטהור לחטאת לא בידו ולא בגופו ונהי דאדם לא מיטמאו כלים מיטמו ועוד דאפי' נפסלו נהי דהנושא מי חטאת שיש בהן כדי הזייה או נוגע בהן טמא כדתנן בריש כלי' לחטאת מיהא טהור דאל"ה הנושא צלוחית של מי חטאת נטמא ויחזור ויטמא את הצלוחית ותחזור הצלוחי' ותטמא את המים ומצינו נמי כל העסוקים בפרה דמטמאי' בגדי' והפרה טהורה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
נטמא וטמאהו - נטמא הסנדל וטימא את האדם לחטאת. שכלים שנטמאו במשקים מטמאים את האדם לחטאת, שאין מונין ראשון ושני בחטאת, כדתנן לקמן פרק כל הראוי (משנה ו). אע"פ שאם נפלו המשקים הללו על בשרו, טהור, שהטהור לפרה אם נגעו משקין טמאים בבשרו, הוא טהור כמו שהיה. לבד אם נגעו בידיו, לפי שהמשקין טמאים ג מטמאים את הידים, וגבי טהרת חטאת קיי"ל דאם נטמאו ידיו נטמא גופו:
מטמאיך לא טמאוני - משקים שטמאו את הסנדל לא היו יכולים לטמא הטהור לחטאת אם נגעו בבשרו כדאמרן, והסנדל הבא מכוחם מטמאו:
פירוש תוספות יום טוב
לא ינעול את הסנדל שאם נפלו כו'. כלומר ולפיכך חיישינן שמא יפלו. וכתב הראב"ד בפי"ג מהל"פ וז"ל הפסקא האחרת קשיא לי. נפלו על כסותו נטמאת א"כ נאמר לו שלא ילבש בגדים שמא נפלו משקים על בגדיו וטמאום. והם יטמאו אותו. ועוד עד שנחוש למשקים טמאים ניחוש לשאר טומאות שמא נגע בסנדל. ועוד למה זה למימר המקדש. לימא הנוגע או המזה. לפיכך נ"ל שלא חשו על משקין אחרים. אלא שמא יפלו מאותן המשקים על הסנדל. והם נפסלים בהיסח הדעת וטמאוהו את הסנדל. והסנדל יטמא האדם. שהרי אמרו פרק ח' משנה א' הנושא את המדרס נושא את התרומה. אבל לא את הקדש וכ"ש חטאת. וכן בכסותו אמרו בגדי אוכלי קדש אפילו בטהרה מדרס לחטאת. וזה שנטמאו בגדיו במשקים אע"פ שטבל לחטאת חזר להיות (כסותו כסות) אוכלי קדש. ועכשיו שאמרו שלא חשו אלא על נפילת מי הקדוש. לפיכך לא אסרו ללבוש בגדים בשעת קידוש מפני שיכול להזהר. משא"כ בסנדל ע"כ. והכ"מ כתב די"ל דלא קשיא למה לא הטריחו עליו לפשוט בגדיו כיון שאינו אלא מעלה בעלמא. ומש"ה לא אמרו אלא המקדש ולא הנוגע או המזה. כיון שאינו אלא מעלה בעלמא. והר"י קורקוס כתב שאפשר דלרבותא נקט מקדש. דאפילו במקדש החמירו. וכ"ש במזה שראוי ליזהר יותר. והא דלא חיישינן לשאר טומאות. י"ל דמשקי' עשויין ליפול על הסנדל שלא מדעת. ומסיים הכ"מ דמ"מ מה שפי' הראב"ד שלא חשו אלא שמא יפלו משקים עצמם על הסנדל. נכון הוא. ע"כ. וכתב עוד הכ"מ דיש לפרש בענין אחר. שמא יפול ממי חטאת המקודשים (על הסנדל ויטמאוהו) וכן פי' הר"ש בלשון שני לא הבינותי דבריו. שהרי הר"ש סיים בה דהנופלים נפסלים בהיסח הדעת. ואם כן היינו כפירוש הראב"ד. וכתב עוד הר"ש ותנן לקמן בפ"ט דמי חטאת שנפסלו אין מטמאים הטהור לחטאת. לא בידו ולא בגופו. ונהי דאדם לא מטמא. כלים מיטמו:
משקין. לשון הר"ב משקים טמאים וכ"כ הרמב"ם ומסיים ואל תחשוב באמרנו משקים טמאים פה. שהם טמאים באמת. אבל אפילו היו טהורים לקדש. הנה הן כמו משקים טמאים לגבי חטאת. כמו שיתבאר (בפ' עשירי משנה ו'):
נטמא. כתב הר"ב אע"פ שאם נפלו המשקים על בשרו טהור. כדקתני בבבא דאחר זו (היינו משנה ה') והיא פירושא דהך קמייתא. הר"ש:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ב) (על המשנה) שאם נפלו. ולפיכך חיישינן שמא יפלו. וקשה, לפי זה לא ילבש בגדים גם כן מהאי טעמא. ועוד, עד דנחוש למשקין טמאים נחוש לשאר טומאות שנגע בסנדל. ועוד, למה אמר המקדש ולא הנוגע והמזה. לפיכך נראה לי דלא חשו לשאר משקין, אלא למי הקידוש שמא יפלו על הסנדל בשעת הקידוש ויפסלו בהיסח הדעת ויטמאו הסנדל ויטמאהו, וכיון שכן לא חשו ללבוש בגדים בשעת הקידוש מפני שאפשר להזהר, מה שאין כן בסנדל. הר"א. ועתוי"ט:
(ג) (על הברטנורא) ואפילו הם טהורים לקודש, הם טמאים לגבי חטאת. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
המקדש מי חטאת וכו': עד סוף סי' ז' ביארו יפה בעל הערוך בשם גאון אחד ז"ל בערך דרס השלישי. שאם נפלו משקים על הסנדל נטמא אע"פ שאלו המשקים נשמרו בטהרת חטאת גזרו עליהם שיטמאו כלים לחטאת אבל לא אדם מידי דהוה אמשקים טמאים שמטמאין כלים לתרומה אבל לא אדם כדאיתא בפ"ק דשבת אע"ג דאם נטמאו המשקים מטמאים אדם לחטאת כדתנן לקמן בפ"ט היינו משום דאין ראויין להזאה אבל כל זמן שהן ראויין אינם מטמאים את האדם תדע לך שהרי נושא מי חטאת שיש בהן כדי הזאה או נוגע בהן טמא והאדם המזה אע"פ שנושא מי חטאת טהור לחטאת דאם היה טמא לחטאת היה מטמא הצלוחית ותחזור הצלוחית ותטמא המים הכא נמי אע"ג דגזרו שהמשקים יטמאו כלי לחטאת לא גזרו שיטמאו את האדם אבל כשנטמאו כליו חזרו וטמאוהו הלכך לא ינעול את הסנדל והה"נ שצריך שיזהר שלא יפלו משקים על בגדיו דאי אפשר להיות ערום כמו שאפשר לו להיות בלא סנדל הרא"ש ז"ל.
בפי' ר"ע ז"ל שאין מונים ראשון ושני בחטאת כדתנן לקמן פ' כל הראוי ועיין בפירושו ז"ל שם סוף הפרק. אבל בפי' הר"ש ז"ל כתוב כדתנן לקמן פי"ב אפילו הן מאה.
נפלו משקים על בשרו: היא פירושא דבבא קמייתא הר"ש ז"ל וכמו שפי' רעז"ל:
הרי זה אומר מטמאים לא טמאוני: הכא נראה דגרסי' לשון נקבה מטמאיך משום דכסות לשון נקבה:
תפארת ישראל
יכין
לא ינעול את הסנדל: ר"ל בשעה שמקדש אדם מי חטאת. דהיינו שנותן האפר לתוך המים. ואע"ג שמטלטל רק האפר ולא המים. אפ"ה חיישינן שיטפו המים. וכ"ש בשעה שנשאן אחר קידושן ובשעה שמזן. שאז יש לחוש טפי שינטפו על סנדלו. ונ"ל עוד דנקט סנדל לרבותא אע"ג שעורו קשה [כיבמות דקב"א] ואם יטפו עליו הא חזי לי'. אפ"ה חיישינן. וכ"ש מנעל שעורו רך או סנדל של גמי או בגד דמדהן רכים. יש לחוש טפי שיטפו עליו ויבלעו בו מיד ולא ירגיש:
שאם נפלו משקין: מי חטאת:
על הסנדל נטמא: ר"ל שאם ממי חטאת שעוסק בהן אחר שנתן בהן האפר יטף מהן על סנדלו. הרי יהיה נטמא הסנדל מהמי חטאת שהן אהט"ו. ומטמאין לאדם וכלים כשנוגעין בהן שלא לצורך הזיי' [כריש כלים]:
וטמאהו: דהרי הסנדל יטמא עי"ז לאדם שלבשו והאדם יטמא להשפופרת עם האפר שהוא שבתוך ידו. ואף שהסנדל נעשה רק ראשון. ואדם וכלים אמקט"ו רק מאהט"ו [כב"ק דב"ב]. וכ"ש דהאדם הנטמא א"א שיטמא להשפופרת של אפר חטאת מה"ט. י"ל דעכ"פ הרי אין מונין ראשון ושני בחטאת. ואפילו עד ק' בנ"א או ק' כלים שנגען זב"ז והראשון נוגע במי חטאת כולן טמאין [כפי"ב מ"ו]. ואי"ל גם כשילך יחף הו"ל למגזר שיטף ממי חטאת על רגלי אדם המקדש. ויטמא מהן. י"ל כיון דבשעת נפילת הטפה נפסלה בהיסח הדעת. א"כ שוב אינה מטמאת לאדם. ורק לכלי גזרו שיטמאו המים אף שנפסלו [כלקמן פ"ט מ"ח]. והא דלא גזרו נמי בשאר בגדים שלובש. היינו טעמא מדאפשר שילך יחף. אבל לא שילך ערום:
הרי הוא אומר: האדם להסנדל:
מטמאיך: דהיינו המי חטאת שטימא הסנדל:
לא טמאוני: דמדנפסלו בנפילתן בהיסח הדעת. שוב נשאר האדם שנגעו בו טהור לחטאת [וכלעיל ז']:
טהור: דמדנפסלו בהיסח הדעת בשעה שנפלו. אין פוסלין שוב להאדם הטהור לחטאת כשנוגע בהן. וכ"ש כשהסיטן על רגלו [עיין פ"ט מ"ח]:
הרי זה אומר: האדם להכסות:
ואתה טמאתני: ל"מ היה נ"ל דמדנקט בבא זו יתירתא. דמ"ש כסות מסנדל. אלא ש"מ דהכא מיירי במשקין דעלמא שנפלו על בשרו של המקדש או על בשר המתעסק במי חטאת. וקמ"ל דבכה"ג אף שהמשקין ההם לא נשמרו בטהרת חטאת. אפ"ה לא נטמא האדם שנפלו על בשרו. ואפילו הסיטן אז. ורק בנגע בהן בידיו נטמא [כפ"י מ"ב]. אבל בנפלו משקין אפילו של קודש על כסות נטמא הכסות מלהשתמש בו לחטאת. דבגדי קודש מדרס לחטאת [כחגיגה פ"ב מ"ז]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת