משנה פרה ח יא
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ח · משנה יא | >>
באר אחאב ומערת פמייס, כשרה.
המים שנשתנו ושנויין מחמת עצמן, כשרין.
אמת המים הבאה מרחוק, כשרה, ובלבד שישמרנה שלא יפסיקנה אדםיג.
רבי יהודה אומר, הרי היא בחזקת מותרת.
באר שנפל לתוכה חרסית או אדמה, ימתין לה עד שתצל, דברי רבי ישמעאל.
רבי עקיבא אומר, אינו צריך להמתיןיד.
בְּאֵר אַחְאָב וּמְעָרַת פַּמְיָס, כְּשֵׁרָה. הַמַּיִם שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ וְשִׁנּוּיָן מֵחֲמַת עַצְמָן, כְּשֵׁרִין. אַמַּת הַמַּיִם הַבָּאָה מֵרָחוֹק, כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁיִּשְׁמְרֶנָּה שֶׁלֹּא יַפְסִיקֶנָּה אָדָם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֲרֵי הִיא בְחֶזְקַת מֻתֶּרֶת. בְּאֵר שֶׁנָּפַל לְתוֹכָהּ חַרְסִית אוֹ אֲדָמָה, יַמְתִּין לָהּ עַד שֶׁתִּצַּל, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַמְתִּין.
באר אחאב, ומערת פנייס - כשרה.
- המים שנשתנו שינויין מחמת עצמן - כשרין.
- אמת המים הבאה מרחוק - כשרה,
- ובלבד שישמרנה שלא יפסיקנה אדם.
- רבי יהודה אומר: הרי היא בחזקת מותרת.
- באר שנפל לתוכה חרסית, או אדמה -
- ימתין לה עד שתיצל - דברי רבי ישמעאל.
- רבי עקיבה אומר: אינו צריך להמתין.
רבי יהודה אמר, לא יצריך לזאת השוקת שומר בהיותה ידועה שהיא תבוא ממי מעיין, ומדרך בארות המים אשר יושלך בהן חרסים או זולתה יעכרו המים לפי שהוא יעורר האבק מקערורית הבאר. וכן אם השליך טיט במים יעכור לשעתו, ואם יעזב זמן ישקע הטיט למטה ויזקקו המים, והם יקראו המים הזכים והדקים ומים צלולים.
ומזה אמרו עד שתצל - מלשון צלול, רוצה לומר עד שיזוקק ויזוכך.
ואין הלכה, לא כרבי יהודה, ולא כרבי ישמעאל:
באר אחאב: מים חיים הם:
עד שתצל: צלולין כמעיקרא:
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ט) "הכל שוין בבאר שירד לתוכה שטף של מימי גשמים שהוא צריך להמתין עד שיחזרו המים לכמות שהיו." פי' במים מודו דמתערבין טפי מחרסית ומאדמה:
באר אחאב - לא אתפרש היכן הוא, והא קמ"ל דמים חיים הן:
ומערת פמייס - מערה הסמוכה לעיר דן שמשם ירדן יוצא. ובלשון ישמעאל קורין לדן בניי"ס:
ר' יהודה אומר הרי היא בחזקת מותרת - ואין הלכה כר' יהודה:
עד שתצל - עד שיחזרו המים צלולים כדמעיקרא. ואין הלכה כר' ישמעאל:
[שלא יפסיקנה אדם. ונמצא ממלא מן המים שפסקו תחלתן מן המעין שהן פסולין הרמב"ם סוף פ"ו מה' פרה וכלו' דהוי כמו המפנה את המעין כו' דספ"ו]:
ר"ע אומר אינו צריך להמתין. ולא דמי למי ביצים. שבטבען הן מעורבין. נ"ל:
(יג) (על המשנה) אדם. דהוי כמו המפנה את המעין דסוף פרק ו':
(יד) (על המשנה) להמתין. ולא דמי למי בצים שבטבען הם מעורבים. נראה לי:
ומערת פמייס: מ"מ פנייס:
אמת המים הבאה מרחוק: הואיל ותחלתה מן המעין כשרה למלאת ממנה:
רי"א הרי היא בחזקתה ומותרת: כך מ"מ:
ר' עקיבא אומר אינו צריך להמתין: מוכח בתוספתא דלכ"ע אם ירד לבאר שטף של גשמים שהוא צריך להמתין עד שיחזרו המים לכמות שהיו ולשון הרמב"ם ז"ל נפל לתוכה שטף של גשמים ימתין עד שתצל ע"כ וכתב הר"י קורקוס ז"ל שהטעם מפני שמים במים מתערבין יותר עד כאן:
יכין
באר אחאב: כך שם הבאר. ע"ש אחאב שכרה אותה. וקמ"ל דאף שאין מימיו נראין זוחלין. עכ"פ אחאב עשה להבאר ההיא סלונות בתחתיתו. שעל ידן מחובר למעין שיש בו זרם. משא"כ שאר מי בארות באמת פסולין:
ומערת פמייס: הוא המערה שמשם מתחיל הירדן לנבוע [כבכורות נה"א]. וקמ"ל דאף שמחובר לירדן שפסול וכלעיל. עכ"פ כיון שמשם מתחיל ויוצא. אין שם מים פסולין מעורבין עדיין עמו:
המים שנשתנו: מראיתן או טעמן:
ושנויין מחמת עצמן: דהיינו מחמת האויר וכדומה. ולא מחמת שנתערב שם שום דבר:
אמת המים: ר"ל אמת המים שגדלו מימיו. ושטפו ממנו אמת המים אחר למקום רחוק:
הבאה מרחוק: קמ"ל אף שבמקום שבאו לשם המים אין שם מעיינות:
ובלבד שישמרנה שלא יפסיקנה אדם: ממקום המעיינות. דהרי אז ממלא מים ממקום שנפסקו ממעין דפסול. מדהו"ל כמפנה מעין [לעיל ספ"ו]:
ר' יהודה אומר הרי היא בחזקת מותרת: וא"צ שישמרנה שלא יפסיקנה אדם. דמוקמינן לה אחזקה דמעיקרא:
באר שנפל לתוכה חרסית: הן שברי כלי חרס. ועי"ז נתעורר החול והעפר שבקרקע הבאר והעכיר המים [ר"מ]:
ימתין לה עד שתצל: שישובו המים להיות צלולים. ולא יפסיק העפר בין הכלי למים [כלעיל ל"ז]. ואע"ג דלעיל במי בצעים מודה דפסול. התם שאני דמעורבין בטבע [כרתוי"ט]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת