משנה פרה ח ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ח · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

המים המוכים, פסולים.

אלו הן המוכים, המלוחים והפושריםי.

המים המכזבים, פסולין.

אלו הם המים המכזבים, המכזבים אחד בשבוע.

המכזבים בפולמסיות ובשני בצרון, כשרים.

רבי יהודה פוסל.

משנה מנוקדת

הַמַּיִם הַמֻּכִּים, פְּסוּלִים. אֵלּוּ הֵן הַמֻּכִּים, הַמְּלוּחִים וְהַפּוֹשְׁרִים. הַמַּיִם הַמְכַזְּבִים, פְּסוּלִין. אֵלּוּ הֵם הַמַּיִם הַמְכַזְּבִים, הַמְכַזְּבִים אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ. הַמְכַזְּבִים בְּפֻלְמְסָיוֹת וּבִשְׁנֵי בִצָּרוֹן, כְּשֵׁרִים. רַבִּי יְהוּדָה פוֹסֵל.

נוסח הרמב"ם

המים המוכין פסולין אלו הן המוכין המלוחין והפושרין המים המכזבין פסולין ואלו הם המכזבין המכזבין אחד בשבוע המכזבין בפולמסיות ובשני ביצרון כשרין רבי יהודה פוסל.

פירוש הרמב"ם

מוכין. מזיקין, וביאר איך יהיו מזיקים אם שיהיו מלוחין או חמים, ואע"פ שהן נובעים אינן מים חיים, וכן המעיינין אשר יבשו בקצת העתים והן אשר יקראו מכזבים אמר הפסוק (ישעיה נח, יא) וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. ר"ל שלא יפסקו וייבש, ואחר אמר שאם לא יבשו אלא אחר זמן ארוך הנה הם כשרים, ובפולמוסיות המושל. וכבר קדם לך בסוטה (דף מט.) בפולמוס של אספסיינוס, ירצה שיהיה זה בימי הממשלה הפלונית או בזמן פלוני הרחוק הוא אשר ייבש זה המעיין או בשנים הרעים, ואין הלכה כר' יהודה:

פירוש רבינו שמשון

פסולים לחטאת:    והמלוחין והפושרין מוכין שמם וצריך לדקדק מנלן דמשום דמלוחין ופושרין מיפסלי ושמא משום דיש להן שם לווי כדפרישי' במסכת נגעים פרק ארבעה עשר:

מכזבין פסולים:    משום דכתיב מים חיים ומיהו לא חיים לעולם בעינן דלא פסול אלא המכזבין פעם אחת בשבוע אבל פעם אחת ביובל לא פסילי:

פולמסיות:    חיילות של גייסות:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ט) "וכן היה ר' יהודה אומר יורדת הצלמין פסולה מפני שכזבה בשעת פולמוס אמרו לו והלא כל מי בראשי' כזבו בשעת פולמוס שילוח הית' נמלה מהלכת בו אבל מעיין שהוא יוצא בשנה זו מצד זה ושנה זו מצד זה או שהי' רבה בימות הגשמי' ומתמעט בימו' החמה כשר:"

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מים המוכין - המזיקין ט. כגון שהן מלוחין ופושרין:

פסולין - למי חטאת:

מים המכזבין - הפוסקין. כמו אשר לא יכזבו מימיו (ישעיהו נח יא):

פסולין - דמים חיים בעינן:

אחד בשבוע - אבל אחד ביובל יא, שפיר מקרו מים חיים:

בפולמסיות - חיילות של גייסות ששותין ומקלקלים בהן:

בשני בצרון - שנים של עצירת גשמים:

ר' יהודה פוסל - אפילו אותן שאין מכזבין אלא בפולמוסיות ובשני בצרון. ואין הלכה כר' יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

המים המוכים. לשון הר"ב המזיקין. ומפירוש הרמב"ם העתיק כן. אבל לשונן בנא"י מוזקין וכן עיקר ויהיה המוכין בדגש הכ"ף:

[פסולים. פי' הר"ב למי חטאת וכ"כ הר"ש. ומשום דמכילתין במי חטאת. נקט הכי. וה"ה לכל מילי דבעי מים חיים. וכדמוכח מתניתין דסוף פ"ק דמקואות]:

המלוחים והפושרין. כתב הר"ש וצריך לדקדק מנלן משום דמלוחין ופושרין מפסלי. ושמא משום דיש להן שם לווי. כדפרישית במסכת נגעים פי"ד. ע"כ [ושם במשנה א' כתב כן מהא דבפ"ב דזבחים דף צ"ב תנא דבי שמואל מים שאין להם שם לווי. יצאו מי כיור שיש להם שם לווי]:

אחת בשבוע. כתב הר"ב אבל אחת ביובל וכו'. וכן לשון הר"ש. ולשון תמוה הוא. דשנים רבות איכא בינייהו בשבוע ויובל. ומה תהא עליה. ול' הרמב"ם בפ"ו מה' פרה לשנים רבות יותר משבע [וגם זה אינו מדוקדק דאכתי מה שבין השבוע לסוף השנים הרבות מה תהא עליהן ועוד דלא הודיענו כמה הן השנים הרבות. ונ"ל לפרש לשונו דה"ק לשני' רבות דהיינו שהן יתר משבע ומלתא בטעמא. ר"ל דלכך יתר משבע מקרי מים חיים לפי שהם שנים רבות]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על הברטנורא) ובנוסחת ארץ ישראל, מוזקין. ויהיו המוכים בדגש הכ"ף:

(י) (על המשנה) המלוחים כו'. משום שיש להן שם לווי. נ"ל. הר"ש:

(יא) (על הברטנורא) וקשה, דאותן שנים שבין השבוע ליובל מה תהא עליהם. ולשון הר"מ, לשנים רבות יותר משבע. ונראה לי דרוצה לומר דכל שהן יותר משבע מיקרי שנים רבות:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מוכין לקויין:    הרא"ש ז"ל. אלו הן המוכין כצ"ל:

תפארת ישראל

יכין

המים המוכים:    נ"ל דרצה לומר שהוכו בהפסד, ואינן ראויין לשתייה:

פסולים:    לכל הצריך מים חיים. דמדהופסדו אין בהם חיות:

המלוחים והפושרים:    ונ"ל דנקט מלוחים ופושרין דראויין קצת לשתייה. וכ"ש מרים או רותחין כחמי טברי' וכדומה. דלא חזו כלל לשתייה לצמאו, רק לרפואה:

המים המכזבים:    שפוסקין ומתיבשין לפרקים. דיש כמה נהרות בעולם שלפרקים נבלעים בארץ איזה חדשים. ומרעין שם בהמות. ואח"כ חוזרים המים ומבצבצים מעצמן מהקרקע וממלאין גומת הנהר על כל גדותיו וכן מצוי בשווייץ:

המכזבים אחד בשבוע:    ר"ל פעם אחד בז' שנים. וכ"ש בעשויין לפסוק תוך זמן פחות מזה. אבל בעשויין לפסוק רק פ"א בזמן שיותר מז' שנים. מקרי מים חיים:

המכזבים בפולמסיות:    ר"ל אבל הפוסקים רק כשחיל מלחמה חונים שם. ששותין הרבה הם ובהמתן. וגם מקלקלין הרבה וסוכרין זחילתן. ועי"ז נפסקין מימי המעיינות שם:

ובשני בצרון:    שכשנעצרו הגשמים ע"י חמימות. מתייבשים גם מעיינות הקטנות [אבל אי"ל דע"י שאין הגשמים יורדין לתוכן מתייבש. ליתא. דא"כ באמת פסול. דמי גשמים אינן מים חיים]. וס"ל דדוקא בשטבע המים בעצמן להתחסר. מקרי מכזבים. ולא בשמתחסרים ע"י כח אחר שחוצה להן כפולמס או בצרון:

ר"י פוסל:    מיהו דוקא במצוי כך תוך ז' שנים. דהרי לא מסתבר שיחמיר ר' יהודה בהנך טפי ממים הפוסקים ממילא:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים