ספר קרניים/ב
ספר קרניים - מאמר ב עריכה
סוד סוכה בלבן ושחור(א)
ורחמים למעלה בכוון(ב)
והוא סכך לראשו
והוא הדין רחמים בכיוון מספר שלום.
והוא בארבע ברמז סוכת שלום.
והיא משתתקת גבורה לרחמים.(ד) בסוד קליפת עשו ברמז.(ה)
והמבטלו בן ישי בשמו.(ו)
והרמזים אינם שוין(ז), כי הרמז הראשון אינו בשמו כלל והשני בשמו נרמז.
ושליחות נח גם כן מרמז בזה.(ח)
ויונעם למשכיל מדע.
פירוש דן ידין עריכה
(א) סוד סוכה וכו': ידוע כי רחמים הוא סוד מחשוף הלבן, סוד כסף, והוא מורה רחמים. ושחור מורה הדין כידוע "האי שחור אדום הוא", סוד גבורה ופחד. והכוונה סוכה גימטריא "צ"א" מנין תרין שמות הוי"ה אדנ"י משולבים כזה: יאהדונה"י. אתוון סוכה - כ"ו ה"ס. כ"ו גימטריא הוי"ה - רחמים. ה"ס גימטריא אדנ"י בסוד דין - "ה"ס מפניו כל הארץ". שניהם גימטריא אמ"ן כידוע.
(ב) ורחמים למעלה בכיוון וכו': הכוונה כי ב' שמות - הוי"ה אדנ"י - עולין במספר שלום עם ד' אותיות שהוא מנין ש"ף כשתצייר הוי"ה למעלה ואדנ"י למטה, ותכה אות שלתחת באות שעליה לפי שממנה קבלה השפע. ולזה
- באות א' של אדנ"י תכה בי' של הוי"ה - למהוי עשר,
- וככה בד' עם ה' - למהוי עשרים,
- ונ' עם ו' למהוי ש'...[1]
- הכל יהיו ש"ף כחושבן שלום עם ד' אותיותיו.
ובעוונותינו הרבים נפלה עטרת ראשינו ודאי, סוד שם הוי"ה ב"ה שהוא לעטרה ע"ש אדנ"י, ואז נקר' סוכת דוד הנופלת - דוד דייקא, בסוד דוד מלך ישראל חי וקיים, שניקודו של דוד הוא כ"ו - מנין הוי"ה. וסוד דוד הוא אדנ"י, והוי"ה לו לסוכה, כי מסכך הוי"ה על אדנ"י כסכך, ואז מוריד הקב"ה דמעות לים הגדול שהוא סוד אלהים עשרה פעמים, שבהם ן' אותיות, ובסוד קווצותיו תלתלים שחורות, כי ה' פעמים אלהים ה' פעמים אלהים שווה 430 - ת"ל. לעשרה אלהים הם ב' פעמים ת"ל ב' פעמים ת"ל שווה 860. והוא סוד תוקפ' דדינא שחורות כעורב.
(ד) [2] והיא משתתקת גבורה לרחמים: כוונתו שמדת הדין נתהפך לרחמים (זרזיר)[3] כדפי' לעיל.
(ה) בסוד קליפת עשו: ידוע שעשו נקרא עורב - לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב, והוא סוד דין כדפי' לעיל בסוד שחורות כעורב - עורב דייקא, ר"ל קליפת עשו עורב נתהפך למדת הדין ברמז.
(ו) והמבטלו: פי' עשו נקרא ברמז עורב, ונקרא דוד גם כן ערב בסוד ערב עבדך לטוב, וערב דדוד סוד סוכה - כ"ו ה"ס, ונטל ערב דקליפת עשו ומהפכו ממדת הדין למדת הרחמים כדפי', זהו סוד "והמבטלו בן ישי בשמו".
(ז) והרמזים אינם שוים וכו': הוקשה לו שערב נרמז בעשו ונרמז בדוד, ואם כן מה מעלה יש לדוד על עשו הרשע. ומתרץ - "והרמזים אינם שוים", כי הרמז הראשון - ר"ל ערב שנרמז בעשו - אינו מרמז בשמו כלל. אבל ערב דדוד נרמז בשמו כדלעיל. וז"ש "והשני נרמז בשמו". וק"ל שבסוד דוד תרין ערבין לטובה ולכן מבטל קליפת עשו ערב. והבן זה מאד.
(ח) ושליחות נח גם מרמז בזה: פי' וישלח את העורב. וכבר ידוע שסוד נח הוא סוד דוד בסוד הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש, ונח מבטל קליפת ערב ודוד המקור המבטל כדפיר' למעלה. ועיין בספרי "מחנה דן" ותראה פלאות.
פירוש קרן הצבי עריכה
(א*) סוד סוכה בלבן וכו': זה הדוגמא ל"ערב עבדך" האמור בסימן ראשון דאיהי המלה מירכבא אתרי רכשי אתחזי בה ייחוד', וגם דרגא דדוד בהתשפטות נהוריה למנין ער"ב וגם כן אתחזי בה חשוכא דנהורא דאיהו נש"ף למהוי בהאי אתחברותא דמדת יום בלילה ומדת לילה ביום, לא סלקי דא בלא דא עד דלעתיד אתחברותא טפי מזו - "לילה כיום יאיר", כחשיכה כאורה.
והא להאי אמר בסימן זה דאיהו נמי הדוגמא בסוד סוכה דאיהו בלבן ושחור. שחור איהו בצל לפי שליבעי צילותא מרובה מחמתה. ולבן איהו בהאי דליבעי שיהיו הככבים נראין מתוכה דהא אמרינן סוכה המעובה כמין בית פסולה. ואהאי מורה על התחברות רחמים בדין, למהוי המזג וסוכה דהאי עלמא נהוראה זעיר בהאי דבעי צילתה מרובה מחמתה, והוא מסוד לבנה דאיהו מאור הקטן. אבל סוכה דלעתיד לבא - סגי נהוראה, דהא על ההוא זמנא כתיב "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים". ובהאי ודאי חמתה מרובה מצלתה, דהא מוציא חמה מנרתקה - הללו ישראל מתרפאין בה בסוד הפסוק "ויזרח לו השמש וכו'", ואומות העולם נכוים בה עד שבועטים בה כאומרם ז"ל דהאי שמש דאתרמיז בשם הוי"ה לא אתחזי להתרפאות בו אלא ישראל לפי שחלק ה' עמו.
והא איהו הכתוב "שמש צדקה ומרפא בכנפיה". "שמש" - איהו זעיר. "צדקה" - איהי מלכות, שכינת עוזינו. לא אתחזי להיות "מרפא" אלא אינון דהוו מתחסים תחת כנפי השכינה. ותשכיל כי הלא ישראל דנזהרים מלהזכיר את ה' ככתבו אלא קורין אותו בשם אדנ"י ובכוונה לבד איהו להכתיב - הא להאי כי מוציא חמה מנרתקה הא אינהו ישראל מתחסים תחת כנפי השכינה ואיהי מקבלת לון ויכולים הם לקבל האור ההוא של השמש בגילויא על ידי צלה דשכינתא דאיהי מחפיא לון ומגינה עליהון. מה שאין כן אומות העולם.
והאי איהו דאתרמיז בשם סוכה - דאיהו כ"ו ה"ס - הוי"ה אדנ"י, לא אתחזי לחזות בצלה של סוכה אלא ישראל, ואף כי אתחזי בהו דינא בהאי עלמא מבחינת הקרי דאיהו אדנ"י , דינא -- הא אנהו יכולים לקבל דיניו הצדק של הקב"ה שבו יכולים לזכות בתכלית הטוב. וכשם שאי אפשר לחלום בלא דברים בטלים כך אי אפשר להשיג בלא שיושג מן הצער, ולפום צערא אגרא.
(ב*) ורחמים למעלה בכוון וכו': טעמו בזה לומר כי להיות סוד סוכה דאיהו כ"ו ה"ס איהו המורה הוי"ה ואדנ"י - רחמי ודינא, הכא אתרמיז רחמי בההו' שהוא למעלה בכוון דהיינו אור הככבים הנראים מתוכה ואינו הסכך עצמו דההוא אתרמיז באדנ"י. וגם זה בשם שבא לקרות איהו השם דקרי באדנ"י, וההוא דשל הוי"ה איהו בכוון למעלה בראשו במחשבת לבו. ואמר על ההוא שהוא למעלה בכוון הוא עצמו סכך לראשו של סוכה, כי סככה עצמו של סוכה איהו לראשינו וההוא שהוא למעלה בצד הכוון איהו סכך לראש הסוכה. ונמצא הם מצטיירים בציור הוי"ה על גבי אדנ"י.
ואמר "והוא הדין וכו'" כלומר והאי כללו' הסכך דלמעלה ומטה שהוא הדין דאדנ"י וגם רחמים בכוון בהיותם זה למעלה מזה מכים אהדדי - הנה סלקי למספר שלום. וביאר איך הם, והלא עולים ש"ף.
ואהאי כתוב (ג*) והוא בארבע וכו': כתב מהרש"מ דאיהו בד' אתוון של שלום. ונראה לי יותר בפירושו והוא בד' דפנות הסוכה, שבהני הוי ברמז סוכת שלום, שהרי היא מצויינת בגדר של ד' רוחות, דאם יש לה הצד רוח של פרוץ היכול איניש לפרוץ בו, לא הוי סוכת שלום. אבל כיון שהיא מגודרת בד' רוחות - אז שלום הוי בה כנ"ל.
וטעם אומרו (ד*) "והיא משתתקת גבורה לרחמים" - איהו לומר כי הנה גם טעם איקרי 'סוכת שלום' לפי שהיא משתקת גבורה לרחמים, וכ"כ נמתק דינא עד שנעשית היא שוה לרחמים. ושלום הוה ביניהם, דאי לאו כן לא ראי זה כראי זה, כי הגבורה דרכה להיות להבת שלהבת - עולה ויורדת ומשמעת קול החסד באתגלייא איהו כמים הנגרים בחשאי ובשתיקה[4], סוד אומרם ז"ל "סייג לחכמה שתיקה". ולזה חושבן אדנ"י שתחת ההוי"ה - ה"ס - עניינו שתיקה, והיינו הכתוב "הס מפניו כל הארץ" דמשתיק אותו ההוי"ה שעליה בכח התפשטות הרחמים. גם בלשון ערבי' המשתיק את חבירו אומר לו ה"ס.
ואמר (ה*) בסוד קליפת עשו: ברמז כי חשבון עש"ו איהו כמנין שלום המורה על קליפה זו דעשו איהו נגדו של שלום ומנגדו.
וטעם אומרו (ו*) והמבטלו בן ישי בשמו: לפי שאמר עם נבל "ואמרתם כה לחי ואתה שלום וכו'" איהו חשיב נבל דעל עצמו אומר "ואתה שלום", אבל איהו לא אמר אלא "כה לחי" ולהם הוא דאמר "ואתה שלום", אבל נבל - גחלים אתה חותה על ראשו, ושכנו צחיחה.
וטעם "מבטלו בשמו" - איהו בשמו של דוד דאתרמיז במדת כה, ואמר "כה לחי" - אתחברותא דכ"ה בהדי ח"י. ולהם הוא דאמר "ואתה שלום", ומשתקו לנבל דאיהו קליפת עשו בהאי שהוא חושב על עצמו דורש ולא ערער בההוא אתחברותא דכ"ה עם ח"י, ובהאי מבטל קליפת עשו דאיהו נגדו של שלום. והרי בזה הדוגמא למשתוקא של גבורה לרחמים.
גם אפשר לרמוז ב"המבטלו בן ישי בשמו" כי תחשוב תיבות ב"ן יש"י עם ה' אתוון דיליה איהו כמנין עשו עם הכולל.
(ז*) והרמזים אינם שוים וכו': כי לפי שקשה לכאורה מה טעם בהך אמר "והיא משתקת גבורה לרחמים" - 'שתיקה' הוא דהוה בה ולא ביטול, ובהך דהוה משתיק לנבל ולא ערער - 'ביטול' הוה ביה.
והשיב, כי הרמזים אינם שוין, כי הרמז הראשו אינו בכח שוייא דשמו, דשם זה כמו זה דליבטיל ליה, אלא בכח בטישא דהוו בשמא דהויה עם שמא דאדני נעשה שלום ביניהם, הא להאי שתיקה הוא דהוי להיות מודה גבורה ומוכנע איהו לרחמים. אבל הרמז השני בכח שוויא דשמו נרמז, דהא אמר "ואמרתם כה לחי" - אתחברותא דכ"ה עם ח"י דאיהו היסוד לומר לו ואתה שלום, כי הוא היסוד הנקרא באמת 'שלום' בההוא דהוה שתיק נבל שהוא קליפת עשו ולא ערער תש כחו ונתבטל, כי לא נשאר לו אז מכחו של שלום ולא היה לא ביסוד של קדושה הנקרא 'חי'.
(ח*) ושליחות נח גם כן מרמז בזה: הנרצה לו, כי הנה כתיב בנח "איש צדיק". גם אמרו בזהר על "נח נח - תרי זמני - נייחא דעילאי נייחא דתתאי", המורה דאיהו צדיק דאחיד בתרין עלמין ועושה שלום ביניהם, ולזה כחו "וישלח את העורב" - בשילוחין לגמרי ולא בשליחות דידיה כמו היונה דכתיב בה "ותשב אליו היונה". והנה העורב נרמז ביסוד של הקליפה אשר לזה אפשר אומרם ז"ל "לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב", ובהא דאמר בו "ויצא יצוא ושוב" - רמז על שם שד"י דאיהו חושבן ושוב שהוא ביסוד, אך יצוא יצא מיסודו ולא נשאר בו כח להלוך בתיבה.
וחתם "ויונעם למשכיל מדע" - סיים בכי טוב היכא דקאי ביסוד אמר "ויונעם למשכיל" דאיהו היסוד של קדושה הנקרא 'משכיל' לפי שאורח משכיל למעלה[5] עד הדעת והאי איהו מדע.
פירוש פרשת אליעזר עריכה
פירוש דרך כלל עריכה
ידוע למביני מדע כי השם אדני, אם כי הוא בחינת הדין - דינא דמלכותא - עם כל זאת שני אותיות א"י הם בחינת חסדים נגד שני אותיות ד"ן. אך אמנם בערך נגד אותיות השם בן ד' ככתבו נקראים כל הד' אותיות אדני בשם 'דין'. ואמנם כאשר מתגלים על אותיות אדנ"י הארת השם בן ד' ככתבו באותיותיו -- אזי נמתקים גם האותיות אדני ונלקפים ממש ועולים למעלה. וזה טעם ארבע כריעות וזקיפות בתפלת שמונה עשרה כדאיתא בתיקון י"ח (דף ל"ג ע"א) וזה לשונו:
"דקא סגדין בצלותא ארבע זמנין וכו' וזקפין ארבע זקיפות בהון לארבעה אתוון דילי דאינון אדנ"י לסלקא ארבע דאינון אדני בארבע דאינון יהו"ה", עכ"ל.
וכמ"ש הרב זלה"ה כריעה א' י' דיהו"ה, ובזקיפה מעלה א' דאדני, כריעה שנייה ה' מעלה ד', וכן ו' מעלה נ' במודים, וכן ה' מעלה י' בכריעה וזקיפה ד'. ומובא גם כן בכסא מלך. וזה לדעתי מה שאנחנו אומרים אחרי ארבע זקיפות ברכת השלום, כי ביחוד האמור מקבל שֵם אדנ"י מן שם הויה ש"פ אורות כמנין שלום עם האותיות.
- כי אות א' מקבל י' אורות - י' פעמים א',
- ואות ד' מן אות ה' ראשונה - כ' אורות - ה' פעמים ד',
- ואות נ' - ש' אורות - ו' פעמים נ',
- ואות י' - חמשים אורות - ה' פעמים י'.
הכל ש"פ אורות.
והוא סוד שלום כמ"ש מהרח"ו ז"ל בסוד (שופטים ו, כג) "ויקרא לו ה' שלום". וכן מובא גם כן בהשמטות של מקדש מלך סוף חלק שני. וז"ל בספר עץ חיים דף ס"ט כתב וזה לשונו: "כשתכה הויה באדני יוצא מהם מנין שלום וכו' לכן אם אין שלום אין כלום שמורה שח"ו לא יש חיבור הויה באדני ואז אין כלום משפע של מעלה", עכ"ל.
וזה לדעתי סוד המשנה (משנה, אבות ג) "הוי מתפלל בשלומה של מלכות" (אמר המפרש, אחר שכבר יצא לאורה בעז"ה ספרי "מדרש לפירושים" שנדפס בשנת ד"רושים, ושם בחלק שני דרוש ארבעה ושלשים מבואר מזה הרבה, לכן איני רוצה עתה לכפול הדברים ולא אכתוב כאן רק מה שצריך אל פירוש המאמר, ויתר הדברים השמטתי כי משם תראנו).
והנה נאמר (עמוס ט, יא) "ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת" שהיא בחינת שם אדנ"י כידוע, סוד רח"ל, כי כן סוכה במילוי כזה: סמ"ך ו"ו כ"ף ה"א - גימטריא רח"ל כנודע. והיא סוד אדני - דינא דמלכותא. והקימה הוא יהיה על ידי התגלות עליה ד' אותיות הויה כאמור בענין הכריעות והזקיפות וכמו שמפורש בזוהר (ח"ג ו, ב) וזה לשונו: "היא לא תוסיף קום כזמנין אחרנין אבל אני אקי' וכו'", עי"ש. וזהו סוד (תהלים קמה, יד) סומך ה' לכל הנופלים - כלומר אותיות הויה ממש סומכים ומעלים אותיות אדני כדבר האמור.
וזהו סוד מאחז"ל (ברכות ד, ב) אמר ר' נחמן בר יצחק "אפילו הכי חזר דוד וסמכן וכו'" כמו שרמזתי הסוד בספרי מדרש לפירושים חלק שני דרוש ל"ד, ופרשתיו ביותר ב"עולם ברור" פרק כ' עי"ש. ועל פי האמור כאן תבין שם ביותר.
העולה מכל הא דאמרן - כי הקימה של סוכת דוד הנופלת שהיא סוד אדנ"י הוא על ידי אותיות הוי"ה שהם כמו סכך על ראש אדנ"י - אות נגד אות. ויש עלייה לאותיות אדני ונמתקים הדינים ואז נעשה סוד ס"וכת ש"לום. וזה רמוז בסוכה עצמה גם כן, כי כן אותיות סוכה - כ"ו ס"ה - הויה אדני כנודע. וזהו סוד "ופרוש עלינו סוכת שלומך" (כמו שמפורש שם במדרש לפירושים דרוש ל"ד).
(הגה"ה עוד תדע שיש לי בכל זה דרך עמוק מאוד על פי הקדמת רבינו הגדול זלה"ה, ובדרך הזה יהיה קצת מלשון המאמר יותר מדוקדק, אך שאין רצוני לילך בגדולת ונפלאות אם לא במקום ההכרחי מאוד. ועם כל זה ארמוז לך ברמיזא בעלמא:
בחינת סוכת שלום הוא יסוד אימא המסתיים בחזה דז"א וסוכך על ראש יעקב ורחל המתחילים שם, ויסוד בכל מקום נקרא 'שלום' ומתרחב כסוכה ואוהל. והנה דוכרא מקבל אורותיו דרך אור ישר, ונוקבא דרך אור חוזר. וידוע כי ת"ת דז"א נקרא 'רחמים', ושם סוד הויה. ודו"ק היטב. עד כאן הגה"ה).
והנה עשו הוא היפך השלום, ולכן בגימטריא שלום לומר לך שהוא מתנגד אל מדת השלום. ועיין בספר גנת אגוז סוף חלק שני מביא מאמר אחד מחכמינו ז"ל (שם מצויין מסכת כלה וממני נעלם מקומו). וז"ל: "תמצא שלום וכו' אלא מעתה עשו הכי נמי שלום הוא, התם נמי אמרי ומה בשעה שכתבו בו שלום הוא מרעיש את המדינות מפני 'על חרבך תחיה', אם אינו מצוי על אחת כמה וכמה", עכ"ל המובא בשער גימטריא הנקרא חשבון. ועיין שם.
ועיין מדרש שוחר טוב (סימן ק"ט) מה שדורש על הפסוק (בראשית כז, מא) וישטם עשו וגו', ומסיים {{צ|אמרו ישראל (תהלים קכ, ז) אני שלום וכי אדבר המה למלחמה, עי"ש. ועיין בספר מדרש לפירושים חלק שני דרוש השלישי שהארכתי איך שעשו הוא מנגד לבחינת שלום.
ודע עוד כי קליפת עשו הוא עורב וכדאיתא בתיקונים (תיקון ע' דף קכ"ג ע"א), וזה לשונו: נחש רכיב על קלא דעורבא אל אחר וכו', עי"ש. והוא מפורש אצלי יפה במדרש לפירושים ח"ב דרוש י"ג, עי"ש.
וזהו סוד מאחז"ל (בבא קמא צב, ב) כתיב בתורה (בראשית כח, ט) וילך עשו אל ישמעאל וכו' ותנינא בברייתא ר"א אומר לא לחנם הלך הזרזר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו, עכ"ל. ובמדרש רבה (ריש פרשת ס"ה) וז"ל: בימי ר' חייא רבה עלה זרזר אחד לארץ ישראל וכו' אמרו לא הלך עורב אצל זרזר אלא שהוא מינו, עכ"ל.
וסוד הדבר מבואר אצלי במק"א באורך, וכאן לקצר אני צריך. ואודיעך שורש הדברים בקיצור נמרץ, כי עור"ב הוא ס"מ, הוא 'אל אחר'. והוא שורש ה"רע. ולכן בהיפת אתוון ר"ע ב"ו. ואמנם עיקרו רע, ושני אותיות ו"ב שבו הוא אחיזתו מן ה"טוב. ובזה האופן, כי מאות ב' נאחז תמיד, כי צריכי' תיו' והאלהים עשה שייראו מלפניו עד יהיה הזמן גרמא ויקוים "בלע המות לנצח" וכנודע. ואות ו' הוא ממוצע והוא תלוי במעשיהם של ישראל אם ח"ו אין עושין רצונו של מקום - נאחז העורב גם מן אות ו' של טוב ויש לו חיות משני אותיות של ט"וב. ואם עושין רצונו של מקום נלקח חיותו מן אות ו' ולא נשאר לו רק מעט אחיזה מן אות ב' בלבד, ואז בנקל אפשר לבטל אחיזתו אחר שנלקח עיקר חיותו שהוא אות ו'. ואין להאריך כאן יותר. ואי"ה במאמר שיבוא אודיעך עוד מעט מזה הכלל ש'עורב' הוא מנגד אל ה'טוב', ונגד עורב בסט"א יש בקדושה סוד יונה. ולכן ע"ורב ו"יונה שניהם במספר קטן י"ז בגימטריא טוב. עורב מנגד ליונה.
ובזה הבנתי מאחז"ל (סנהדרין צט, ב) אפיקורס וכו' רבא אמר כגון הני דבי בנימין אסיא דאמרי מאי אהנו לן רבנן מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה, עכ"ל. ולמה אחזו דווקא שני אלה בלשונם? אך מבואר עם האמור כי הם ממש זה לעומת זה. וכבר נודע בזוהר ותיקונים - כשר מותר טהור מבחינת הקדושה, ופסול אסור טמא מבחינת סטרא אחרא. לזה אמרו מעולם וכו' ומה שאמרו (סנהדרין ק, א) "רבא כי הוו מייתי טריפה דבי בנימין קמיה כי הוה חזי בה טעמא להיתירא אמר להו תיחזו דקא שרינא לכו עורבא", הוא בסוד (איוב יד, ד) מי יתן טהור מטמא. ומ"ש עוד שם "כי הוה חזי לה טעמא לאיסורא א"ל תיחזו דקא אסרנא לכו יונה", היינו סוד חיות הקליפות כפי הצורך.
והיודע סוד מאמר רבא (מגילה ז, ב) מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי - יבין גם כן דברי רבא בכאן. וסוד עמוק הוא. והמש"י והמשכיל יבין.
והנה מצאתי בסוד (בראשית ח, ז) וישלח את העורב, ואח"כ (שם ח) וישלח את היונה, שהראה נח בזה שעשו הוא מולך לפני מלוך מלך בישראל בסוד (בראשית לג, יד) יעבר נא אדני לפני עבדו, שהוא נוטל מלכות בראשונה. ואח"כ שליחו' היונה היא כנסת ישראל שנמשל ליונה
(כן מצאתי ביר"ג בשם פי' ע"מ ואינו שם רק אנכי מצאתיו במ"ע אופן ארבעים בשם הזוהר וממנו יקח לראיה שעשו הוא עורב. ויגעתי הרבה בזוהר ומצאתי רק דומה לזה בזוהר גדול ח"א עמוד ק"ב במאמר המתחיל "צולמא דבר נש וכו'", עיי"ש).
ומאי מאוד הדברים מובנים על פי מה שכתבתי.
ודע עוד מ"ש בזוהר ריש פרשת נח (ח"א ס, א) ות"ח משיעורא דתיבותא וכו', ובמקדש מלך בפירוש הב' וז"ל: יהו"ה אדנ"י בהכאה. י' עם א' - הם עשר, ה' עם ד' - עשרים, עם עשרה הראשונים - הם שלשים אמה קומתה. ו' עם נ' הם שלש מאות אמה אורך התיבה. ה' עם י' - הם חמשים אמה רחבה. עכ"ל.
הרי סוד (בראשית ו, טו) שלשה מאות אמה ארך וגו' הכל הוא בסוד השלו"ם היוצא מב' שמות אלו הנז"ל. ובכח השלו"ם האמור היה משלח קליפות העור"ב שהוא עש"ו. ובמ"ע על התורה פרשת לך לך מביא גם כן זה, ומוסיף ואומר שזהו סוד (בראשית ח, טז) צ"א מן התיבה - סוד שני שמות אלו שבגימטריא צ"א, עיי"ש.
הכלל שקליפות עשו הוא ע"ורב. והנה קליפות ישמעאל הוא ז"ר ז"ר, כי שר של ישמעאל רה"ב - בגימטריא ז"ר. ולכן אמרו חז"ל על התחברותם "לא לחנם וכו'" (וכן הוא במ"ע אופן הארבעים מצאתיו עתה ובעז"ה אנכי אמרתי זה בילדותי וברוך השם שכוונתי לדעת גדול). והנה הקדים בעל המאמר הראשון שדוד הוא סוד ערב, וכל כוונתו היה להודיע ולהוודע שיש לאל ידו לבטל קליפת עש"ו המנגד אל השלום, ולכן סמך אליו המאמר השני הזה בסוד "סוכת שלום" לבאר איך שמבטל קליפת עשו מכל וכל.
הרי לפניך פירוש המאמר ד"רך כ"לל.
דרך פרט עריכה
- עתה אפשר דרך פרט
א - סוד סוכה בלבן ושחור: פי' סוכת דוד הנפלת, סוד שם אדנ"י, יש בו ב' בחינות; אותיות א"י הם לבן שבו, ואותיות ד"ן הם שחור שבו.
ב - ורחמים למעלה בכיוון: פי' שם הוי"ה שסודו רחמים ת"ת - הוא למעלה. ומלת "בכיוון" שאמר, ר"ל מכוון ד' אותיות הויה כסדרן על ד' אותיות אדנ"י כסדרן, אות כנגד אות מכוון ממש.
ג - והוא סכך לראשו: פיר' כאמור שאותיות הויה הם סכך על ראש אותיות אדנ"י. ולפירוש מהר"ש מורינו הרב שמשון שפירש לבן ושחור - כ"ו ה"ס - אזי סכל לראשו אינו מדוקדק. ודו"ק.
ד - והוא הדין ורחמים: פי' עתה הוא יחוד של ב' שמות הויה ואדנ"י, שהם דין ורחמים, כי בערך שם הויה הוו להו כל אותיות אדני בחינת דין כנודע. ואחז בלשונו הדין בראשונה כי על זה עיקר כוונתו לומר שנמתק הדין על ידי הרחמים שהוא סכך לראשו.
ה - בכיוון מספר שלום: פי' כי ג' מלות אלו והוא דין ורחמים[6] בגימטריא שע"ו - מכוון למספר שלום. כי זהו באמת עיקור[7] השלום שעושה בין מדת הדין למדת הרחמים. ועיין בזוהר ומדרשי חז"ל על הכתוב (איוב כה, ב) "המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו". והארכתי במקום אחר.
ו - והוא בארבע: פי' עוד כוונה אחרת בסוד שלום שתחשוב אותו עם ארבע אותיותיו.
ז - ברמז סוכת שלום: פי' בסוד סוכ"ה - כ"ו ה"ס בשילוב אותיותיהם, יוצאים ש"פ אורות כמספר שלום עם האותיות. והוא בחינת 'סוכת שלום'. ובאמת הכל אחד כי עושה שלום בין מדת הדין למדת הרחמים ונעשה הכל רחמים.
ח - והיא משתתקת גבורה לרחמים: פי' שהדינים נמתקים וכאמור למעלה. ואמרו "והיא משתתקת" - לשון נקבה - קאי על בחינת סוכת שלום. וק"ל.
(ואמנם תתבונן בהגה"ה שכתבתי למעלה ב'דרך הכלל', ואם בעל נפש יפה אתה לעיין במקומו בסה"כ תבין ביותר דברי המאמר הזה מתחלתם ועד כאן. וארמוז בקיצור:
ל"בן - י"עקב הנבנה מן הארת יסוד אבא שבו ל"ב נתיבות. וזה לבן. ושחור - רחל, שבניינה מן הגבורות כנודע. ורחמים למעלה - ת"ת דזעיר, ששם מסתיים יסוד אימא. והוא סכך לראשו כאמור שם בסה"כ. והוא הדין ורחמים, כי יש שם ה' חסדים וה' גבורות. ויתר הדברים כמו שפרשתי. וגם לשון "והיא משתתקת" מבואר היטב על פי האמור בסידור התפלה אצל "ופרוס עלינו" - דוק ותמצא).
ט - בסוד קליפת עשו ברמז: פי' בזה מבאר כל שורש כוונתו במאמר הראשון ובמאמר הזה, שדוד הוא סוד ערב, ומבטל קליפת עורב, ומפני שעורב הוא קליפת עשו נתבטלה על ידי סוכת שלום הנעשה מן סוכת דוד הנפלת, כי כן שלום מבטל את עשו שבגימטריא הכי הוי. ובעל המאמר כולל בדבריו אלו מעוטי כמותים ב' בחינות של ע"שו הנבטלים על ידי ד"וד.
י - והמבטלו בן ישי בשמו: פי' גם בדבריו אלה כולל שני בחינות המבטלים את שני בחינות עורב - עשו, כי הנה הקליפה ערב נתבטלה על ידי שם דוד שעולה בגימטריא 'ערב' כאמור במאמר הראשון. והשם עשו נתבטל על ידי "שמו" - בן ישי שעם האותיות בגימטריא שלום עם הכולל. וזה שמדקדק ואומר "בן ישי בשמו" - אומרו "בן ישי" הוא בחינה א', ואומרו "בשמו" שהוא דוד גם כן בחינה א'.
יא - והרמזים אינם שווים: פי' עכשיו הוא מפרש הא דאמר לעיל בסמוך "קליפת עשו ברמז", שכוונתו על שני בחינות ושני רמזים, בחינת עורב ובחינת עשו. לזה אומר ומפרש שאינם שווים.
יב - כי הרמז הראשון אינו בשמו כלל: פי' סוד עורב הוא קליפת עשו אבל אינו רמוז בשמו כלל.
יג - והשני בשמו נרמז: פי' אבל הרמז השני' שהוא מה שמתנגד אל בחינת השלום - זה רמוז בשמו ממש - עשו בגימטריא הכי הוי. ונמצא שבזה מפרש כל תוכן כוונתו למעלה למשכיל.
עוד אומר רמז נפלא מה שאפשר שגם אליו כיוון המאמר באומר "בן ישי בשמו" והוא בסוד משיח שנקרא בר נפלי שבגימטריא ממש בן ישי. ולזה אמר "בן ישי בשמו" כלומר בשמו 'בר נפלי' שהוא משיח צדקינו. וידוע מאחז"ל (סנהדרין צו, ב) וז"ל: "משיח בר נפלי קרית ליה, א"ל אין דכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת", עכ"ל. ובזה שייך שפיר לכאן המדבר בסוד סוכת דוד. ואי"ה ואם ירצה השם במאמר האחרון אודיעך עוד מעט מזה והמש"י והמשכיל יבין.
יד - ושליחות נח גם כן מרמז בזה: פי' מה ששלח מתחלה את העורב ואחר כך את היונה שמרמז בזה שהעורב ימשול מתחלה אבל אח"כ בממשלת היונה יתבטל העורב מכל וכל. ולכך נאמר (בראשית ח, יא) "ותבא אליו היונה לעת ערב", היינו כמו שנאמר (זכריה יד, ז) "והיה לעת ערב יהיה אור". וזהו שנאמר "והנה עלה זית וגו'", וכתבו המקובלים שבגימטריא אדם דוד משיח, כי יתוקן ח'טא א"דם ויתגלה משיח צדקינו במהרה בימינו אמן.
הערות עריכה
- ^ חסר בדפוס סיום החשבון בדפוס של הכפלת י' של אדנ"י עם ה' של הוי"ה לחשבון חמישים וק"ל - ויקיעורך
- ^ בדפוס ישנו סימון לסעיף קטן ג' על המילים "והוא בארבע ברמז סוכת שלום" אבל בפנים הפירוש של דן ידין הוא חסר ומדלגים ישר לסעיף קטן ד', וצע"ע - ויקיעורך
- ^ המילה זרזיר מופיע בתחתית הפירוש בדף ד: כהמשך דברי פירושו של דן ידין, אולם בעמוד הבא המילה אינו מופיע, וצע"ע אם חסר כאן שורה או משהו - ויקיעורך
- ^ דברים לא מובנים, והיה נראה להגיה כאן "עולה ויורדת ומשמעת קול באתגליא, החסד איהו כמים הנגרים בחשאי וכו'" - ויקיעורך
- ^ ראו (משלי טו, כד)
- ^ החשבון לא מסתדר, וצע"ע - ויקיעורך
- ^ כך מופיע בדפוס והוא לא הפעם הראשונה כך, אז השארתי את האיות כמות שהיא - ויקיעורך