פתיחת התפריט הראשי

משנה תמיד ז ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמיד · פרק ז · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

השיר שהיו הלוים אומרים במקדש:

ביום הראשון היו אומרים (תהלים כד), לה' טו הארץ ומלואה תבל ויושבי בה.

בשני היו אומרים (שם מח), גדול יי ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו.

בשלישי היו אומרים (שם פב), אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט.

ברביעי היו אומרים [ שם צד ], אל נקמות יי אל נקמות הופיע [ וגו' ].

בחמישי היו אומרים (שם פא), הרנינו לאלהים עוזנו, הריעו לאלהי יעקב.

בששי היו אומרים (שם צג), ה' מלך גאות לבש וגו'.

בשבת היו אומרים (שם צב), מזמור שיר ליום השבת, מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי יט העולמים.

נוסח הרמב"ם

השיר שהיו הלויים אומרין בבית המקדש ביום הראשון היו אומרין לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א) בשני היו אומרין גדול ה' ומהולל מאוד (תהלים מח ב) בשלישי היו אומרין אלוהים ניצב בעדת אל (תהלים פב א) ברביעי היו אומרין אל נקמות ה' (תהלים צד א) בחמישי היו אומרין הרנינו לאלוהים עוזנו (תהלים פא ב) בשישי היו אומרין ה' מלך גאות לבש (תהלים צג א) בשבת היו אומרין מזמור שיר ליום השבת (תהלים צב א) מזמור שיר לעתיד לבוא לעולם שכלו שבת מנוחה לחיי העולמים.

פירוש הרמב"ם


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בראשון לה' הארץ ומלואה - לפי שהוא ראשון למעשה בראשית:

בשני גדול ה' - שבו נחלקו המים והיה רקיע בין מים למים טז:

בשלישי אלהים נצב בעדת אל - שבו נראית היבשה שעליה עומדים הדיינין לעשות יין יז:

ברביעי אל נקמות - שבו נבראו השמש והירח והכוכבים שעתיד הקב"ה להנקם מן העובדים להם:

בחמישי הרנינו לאלהים עוזנו - שבו נבראו בעלי חיים שהרואה אותן מרנן ומשבח לבוראו:

בששי ה' מלך - שבו נשלמה הבריאה ובו נברא אדם שמכיר מלכותו של יוצרו:

מנוחה לחי העולמים - האי תנא סבר לה כמ"ד שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב יח, ועל שם שבאלף השביעי לא יהיה כי אם הקב"ה, שנאמר (ישעיהו ב) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, לכך אומרים בשבת מזמור שיר ליום השבת, לאלף השביעי, שיומו של הקב"ה הוא אלף שנה:

פירוש תוספות יום טוב

היו אומרים לה' הארץ. כל המזמור. רש"י פרק בתרא דר"ה דף ל"א:

בשני היו אומרים גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו. פי' הר"ב שבו נחלקו המים והיה רקיע בין מים למים. ונתעלה וישב במרום דוגמת שכנו בעירו והר קדשו. רש"י שם:

בשלישי אלהים נצב בעדת אל. פי' הר"ב שבו נראית היבשה שעליה עומדים הדיינים לעשות דין. ולשון הרמב"ם שעליה יהיה הדין והדיינין. ע"כ. ואסיפיה דקרא קיימי בקרב אלהים ישפוט. ובגמ' דר"ה שם על שום שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו. ופירש"י. שגילה ארץ מקום מצב עדתו.

מנוחה לחיי העולמים. כתב הר"ב האי תנא סבר לה כמ"ד שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב כו' לאפוקי ממ"ד תרי חרוב. שנאמר (הושע ו') יחיינו מיומים [דליכא למימר על שם יום א' [שכולו שבת]. דהא תרי נינהו] גמ' שם:

לחיי העולמים. והר"ב העתיק לחי העולמים ושניהם צדקו יחדיו. שאם אתה אומר לחיי העולמים הכוונה להשי"ת שהוא חיי העולמים כולם כענין שנאמר (נחמיה ט') ואתה מחיה את כולם. ואפילו א"ת חיי העולם. הוא נכון. כי הוא סמוך משם חיים שלא נמצא נפרד בלשון הקדש. וכשאתה אומר חי העולמים ג"כ נכון ותהיה הקריאה חי בצירי כענין שנאמר (דניאל י"ב) וישבע בחי העולם שהוא סמוך. ויהיה ענינו חיים של העולמים. והוא הש"י שהוא חיותו של עולם כאמור. משא"כ חי בפת"ח שאינו סמוך יהיה ענינו העולם שהוא חי ואין העולם עצמו חי על צד האמת וזה דברי הרמב"ם בפ"ב מהלכות יסודי התורה שמפני כן הוא אומר חי ה' בפת"ח לפי שאין הבורא וחייו שנים. כמו חיי הגופים החיים או כחיי המלאכים. ולפיכך אומר חי פרעה חי נפשך כולם בצירי. ולפיכך הנכון שיאמר חי העולמים בצירי וכלשון המקרא וישבע בחי העולם. שאז המכוון בחיים של העולמים. והוא הבורא יתברך. ומה שבעל העקדה בפ' מקץ השיב על דברי הרמב"ם בזה. שאם כדבריו כן הוא יהיה חי בציר"י לשון חיים. ולא נמצא בלשון הקדש בחיים שם נפרד. כבר השיב ע"ז המדקדק מוהר"ר שמואל ארקוולט"ו ז"ל ה"ה במהדורותיו ששלח לי על ספרו ערוגת הבושם. אמר שם שכן מים אינו נמצא נפרד ובסמיכות יאמר מי הים בציר"י כן יאמר מן חיים חי בציר"י. כשהוא סמוך. וענינו חיי העולמים. וכן בתתימת [ברוך שאמר וחתימת] ישתבח. הנכון לקרוא חי העולמים בציר"י.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על המשנה) לה' כו'. כל המזמור. רש"י:

(טז) (על הברטנורא) ונתעלה וישב במרום דוגמת שכנו בעירו והר קדשו. רש"י:

(יז) (על הברטנורא) ולשון הר"מ, שעליה יהיה הדין והדיינין. ע"כ. ואסיפא דקרא קיימי, בקרב אלהים ישפוט. ובגמרא דר"ה שם, על שום שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו. פירש"י שגילה ארץ מקום מצב עדתו:

(יח) (על הברטנורא) לאפוקי ממאן דאמר תרי חרוב, שנאמר יחיינו מיומים. גמרא:

(יט) (על המשנה) לחיי. והר"ב העתיק לחי העולמים. ושניהם צדקו יחדיו. שאם אתה אומר לחיי העולמים, הכוונה להש"י שהוא חיי העולמים כולם, כענין שנאמר ואתה מחיה את כולם. ואפילו אם תאמר חיי העולם הוא נכון, כי הוא סמוך משם חיים שלא נמצא נפרד בלשון הקדש. וכשאתה אומר חי העולמים ג"כ נכון, ותהיה הקריאה חי בציר"י, כענין שנאמר וישבע בחי העולם, שהוא סמוך, ויהיה ענינו חיים של העולמים והוא הש"י שהוא חיותו של עולם כאמור. משא"כ חי בפת"ח, שאינו סמוך, יהיה ענינו העולם שהוא חי, ואין העולם עצמו חי על צד האמת. כן כתב הר"מ. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

לה' הארץ ומלואה:    כל המזמור רש"י פרק בתרא דר"ה דף ל"א ופירש הרא"ש ז"ל דמפרש התם בגמרא ביום הראשון לה' הארץ ומלואה על שם שקנה עולמו והקנה ושָׁלַט בעולמו:

בשני גדול ה' ומהולל מאד:    על שם שחלק מעשיו ומלך עליהם ונתעלה וישב על כסא כבודו דוגמת שוכנו בעירו והר קדשו:

בשלישי אלהים נצב בעדת אל:    ע"ש שגילה תבל בחכמתו והכין חבל לעדתו פירש רש"י ז"ל שגילה ארץ מקום מצב עדתו:

ברביעי אל נקמות ה':    ע"ש חמה ולבנה שעתיד ליפרע מעובדיהן:

בחמישי הרנינו לאלהים עוזנו:    ע"ש שברא עופות ודגים לשבת לשמו כנף רננים נעלסה

בששי ה' מלך גאות לבש:    ע"ש שגמר מלאכתו ומלך עליהם:

בשביעי מזמור שיר ליום השבת מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת ומנוחה לחי העולמים:    הדרן עלך החלו עולין וסליקא לה מסכת תמיד בס"ד עכ"ל הרא"ש ז"ל. ומנוחה בויו גרסינן:

לחי העולמים:    גרסינן וכך הגיה הרי"א ז"ל. וביד שם פרק ששי סימן ט'. ופירש בתוי"ט פירש הר"ב ז"ל האי תנא סבר לה כמ"ד שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב וכו' לאפוקי ממ"ד שם בר"ה תרי חרוב שנאמר יחיינו מיומים. והיא דעת ר' נחמיה ואביי ס"ל כותיה ומתניתין ר' יהודה בשם ר' עקיבא דס"ל דחד חרוב ורב קטינא ס"ל כותיה:

לחיי העולמים:    בתוי"ט והר"ב העתיק וכו' וכבר השיב על זה המדקדק מהר"ר שמואל ארקוולט"ו ז"ל ה"ה במהדורותיו ששלח לי על ספרו ערוגת הבושם אמר שם שכן מים אינו נמצא נפרד ובסמיכות יאמר מי הים בצירי כן יאמר מן חיים חי בצירי כשהוא סמוך ועניינו חיי העולמים וכן בחתימת ישתבח הנכון לקרות חי העולמים בצירי עכ"ל נר"ו. ואני מצאתי הגירסא בטור א"ח סימן קל"ג ליום שכולו שבת ומנוחה וחיי העולם הבא:

סליק פירקא וסליקא לה מסכת תמיד.


פירושים נוספים