משנה שבת ב ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ב · משנה ד | >>
לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת, אפילו היא ה של חרס.
ורבי יהודה מתיר.
אבל אם חיברה היוצר מתחילה, מותר, מפני שהוא כלי אחד.
לא ימלא אדם קערה של שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה, בשביל שתהא שואבת.
ורבי יהודה מתיר.
משנה מנוקדת
לֹא יִקּוֹב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְּאֶנָּה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת,
- וַאֲפִלּוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס.
- ורִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.
- אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה מֻתָּר,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּלִי אֶחָד.
- לֹא יְמַלֶּא אָדָם קְעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְּתוֹכָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת.
- וְרִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.
נוסח הרמב"ם
לא יקוב אדם -
- שפופרת של ביצה,
- וימלאנה שמן,
- וייתננה על פי הנר,
- בשביל - שתהא מנטפת,
- ואפילו - היא של חרס.
- ורבי יהודה - מתיר.
- אם חיברה היוצר, מתחילה -
- מותר - מפני שהוא כלי אחד.
- לא ימלא אדם -
- קערה שמן,
- וייתננה בצד הנר,
- ויתן ראש הפתילה - בתוכה,
- בשביל - שתהא שואבת.
- ורבי יהודה - מתיר.
פירוש הרמב"ם
שפופרת של ביצה - קליפה של ביצה, רוצה לומר הקליפה העליונה הקשה.
והטעם שאסרו חכמים אלו השלשה דברים, רוצה לומר שפופרת של ביצה ושל חרס וקערה, גזירה שמא יסתפק מאותו השמן לסוך בו ויהיה מכבה.
ורבי יהודה התיר זה, לפי שהוא עשה זה המעשה לפני החכמים ולא הקשו על מעשיו, ולפיכך חשב כי היה מותר לעשותו לכתחילה ולפיכך לא מנעוהו מזה ולא היה הדבר כן, אבל מה ששתקו לפי שלא היה אפשר לו לשלוח ידו לשמן הנר כי הם היו רואים אותו, ובטל טעם האיסור באותו המעמד ולפיכך לא הקשו עליו.
ומה שהצריך לתנא שישמיענו מחלוקתם באלו השלשה דברים, לפי שלא מספיק לנו ידיעת המחלוקת באחת מהן אלא בכולן השלשה. כי אילו השמיענו המחלוקת בשפופרת של ביצה בלבד, היינו אומרים כי שפופרת ביצה יותר אפשר לאדם להסתפק משמנה ובה נחלקו החכמים אבל בשל חרס לא נחלקו, ואילו השמיענו המחלוקת בשל חרס, היינו אומרים גם כן כי זאת היא בלבד מה שהתיר רבי יהודה לפי ששמנה מטונף ומאוס ואין אדם נמשח בו אבל שפופרת של ביצה אסור, ואילו השמיענו המחלוקת באלו השנים, היינו אומרים בכאן התיר רבי יהודה כי אין ביניהן ובין הנרות חבור אבל קערה שיש בינה ובין הנרות חבור פתילה אסור. על כן הודיענו שהן חולקין בכולן.
והלכה כחכמים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שפופרת של ביצה - הקליפה הקשה העליונה שהביצה מונחת בתוכה:
בשביל שתהא מנטפת - טפה טפה לתוך הנר, וטעמא גזירה שמא יסתפק ממנו, וכיון שהקצהו לנר חייב משום מכבה:
ואפילו היא של חרס - דמאיס, אפילו הכי גזרינן, שכיון שאין הפתילה הדולקת בתוך הכלי שיש בו השמן, אתי לאסתפוקי מיניה, דסבר אין כאן משום מכבה:
ורבי יהודה מתיר - דלא גזר דילמא אתי לאסתפוקי מיניה, שהרי הוא רואה השמן נוטף על הפתילה שתחתיו:
אם חברה היוצר מתחלה כו' - והוא הדין אם חברה בעל הבית ו בסיד או בחרסית מערב שבת ליכא למיחש, דמשום איסורא דשבת בדיל מיניה:
ויתן ראש הפתילה - שהוא יוצא מן הצד לשאוב השמן ונמשך דרך הפתילה לראש הדולק. ואשמעינן מתניתין פלוגתא דר"י ורבנן בשפופרת של ביצה, ובחרס, ובקערה. דאי אשמעינן שפופרת של ביצה בהא קאמרי רבנן, דכיון דלא מאיסא אתי לאסתפוקי מינה, אבל של חרס דמאיס אימא מודו ליה לרבי יהודה. ואי אשמעינן של חרס, בהא קאמר ר"י, אבל בההיא אימא מודה להו לרבנן. ואי אשמעינן הני תרתי, בהא קאמר ר"י מפני שהשפופרת של ביצה והחרס מונחים בתוך חלל הנר למעלה, ולא מפסיק מידי בין הנר ובינם, וליכא למגזר שמא יסתפק דבדיל מיניה, אבל בקערה דמפסקא, שהרי אצל הנר מונחת ויש כאן הפסק וליכא למימר גופיה הוא אימא מודה דנגזור. ואי אשמעינן בההיא, בההיא קאמרי רבנן, אבל בהנך תרתי מודו לר"י, צריכא ז. והלכה כחכמים:
פירוש תוספות יום טוב
אפילו היא. אותה השפופרת. רש"י:
ורבי יהודה מתיר. עיין משנה ג' פ"ק דפסחים:
אבל אם חברה היוצר מתחלה. פירש הר"ב וה"ה אם חברה בעה"ב בסיד וכו'. בגמ' ומאי יוצר כעין יוצר שחברה שפיר:
לא ימלא וכו'. הך צריכותא שכתב הר"ב בגמ' ניהו. ואיכא למידק דאכתי תקשה דליתני חרס דמאיס וקאסרי רבנן וקערה דמפסיק ומתיר רבי יהודה ולשתוק מביצה דמדאסרי רבנן חרס דמאיס כל שכן דאסרי ביצה דלא מאיס ומדשרי ר' יהודה לקערה דמפסיק כל שכן דשרי ביצה דלא מפסיק. ויש לומר דלר"י איצטריך שפיר דאע"ג דקערה מפסיק איכא נמי סימנא אחר להיתר משום שהפתילה נתונה בה ומשום הכי בדיל מינה אבל ביצה אע"ג דלא מפסיק הואיל ואין הפתילה בתוכה ולא מאיס אימא מודה רבי יהודה דנגזור צריכא ובפירוש הרמב"ם כתב סברא דמשום חיבור שיש בין הקערה והנר ה"א דמודה ר"י דאסור. ולהכי איצטריך למתני פלוגתא דקערה. וגירסת הגמ' שלפנינו איננה כן אלא כמ"ש הר"ב אבל קערה דמיפסקא אימא מודה לרבנן. ואולי דהרמב"ם גורס דמספקא ומפרש דמחובר כמו ספקה בחבל דסוף פ"ו דכלאים וסיפוק גפנים דמשנה ה' פרק קמא דערלה. והסברא לאסור יותר שאם יסתפק אחר כך ממנו הרי הוא קרוב יותר שיתחייב משום מכבה. ולהרמב"ם נמי איכא למימר דאע"ג דאי לא תני קערה ה"א דר"י מודה לאסור משום הפתילה שבו השתא דתני ליה דמתיר בקערה אי לא תני ביצה ה"א איפכא דדוקא קערה שרי דבדיל מינה שרואה הפתילה שנתונה בתוכה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ה) (על המשנה) אפילו היא. אותה השפופרת. רש"י:
(ו) (על הברטנורא) ומאי יוצא כעין יוצר שחברה שפיר. גמ':
(ז) (על הברטנורא) גמ'. ואיכא למידק דאכתי תקשה דליתני חרס וקערה ולשתוק מביצה וי"ל דלר"י איצטריך שפיר דאע"ג דקערה מפסיק איכא נמי סימנא אחרת להיתר משום שהפתילה נתונה בה ומש"ה בדיל מניה אבל ביצה אע"ג דלא מפסיק הואיל ואין הפתילה בתוכה ולא מאיס אימא מודה. תוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ויתננה על פי הנר: לאו דוקא על פי הנר סמוך לפה אשר שם הפתילה דהה"נ על הנר באמצע חללו של הנר אלא אורחא דמילתא נקט שמניחו סמוך למקום הפתילה כדי שתדלק יפה יפה כך נלע"ד:
ואפילו היא של חרס: אותה שפופרת. ופי' ה"ר דוד אבודרהם ז"ל לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וכו' גזרה שמא לקלות השפופרת יסבור שלא ינענע הנר ויקח אותה ויסתפק ממנה ואפי' היא של חרס שהיא כבידה ומאוסה ולא נחוש שיקחנה שמא ינענע הנר אפ"ה אסור ואין צריך לומר אפי' היתה מכסף או מזהב עכ"ל ז"ל:
ור' יהודה מתיר: בפסחים פ"ק דף י"א רמינן דר' יהודה אדר' יהודה ודרבנן אדרבנן דתניא חבל שנפסק לא יהא קושרו אלא עונבו ולא גזרינן עניבה אטו קשירה ר' יהודה אומר כורך עליו פונדא או פסיקא ובלבד שלא יענבנו גזירה משום קשירה הואיל והוא עסוק בכך והכא רבנן גזרי ור' יהודה לא גזר ומשנינן דרבנן אדרבנן לא קשיא שמן זה בשמן דכל שנה מיחלף ואתי למיכל מיניה עניבה בקשירה לא מיחלף דר' יהודה אדר' יהודה נמי לא קשיא טעמא דר' יהודה לאו משום דגזר עניבה אטו קשירה אלא משום דקסבר עניבה גופה קשירה היא וה"נ משנינן אההיא דלקמן פט"ו קושרין דלי בפסיקיא אבל לא בחבל ור' יהודה מתיר כדכתבינן התם: ומחק ה"ר יהוסף מלת אדם מבבא דלא ימלא:
תפארת ישראל
יכין
לא יקוב אדם: ר"ל לא ינקב:
שפופרת של ביצה: קליפת ביצה:
וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר: ממעל לפי הנר:
בשביל שתהא מנטפת: יש שעושין כן כדי שידלק הנר בצמצום. לכן מניח פתילה בנר בלי שמן. ותולה קליפת ביצה מנוקבת מלאה שמן ממעל לפיו. והוא מטפטף כל שעה על פי הנר. ובשבת אסור לעשות כן מע"ש. גזירה שמא יסתפק מהשמן מדאינו מחובר להפתילה הדולקת. ומחייב משום מכבה:
אפילו היא של חרס: ר"ל אפי' הכלי שמטפטף הי' של חרס דמאוס אפ"ה חיישי' שיסתפק:
ורבי יהודה מתיר: דלא גזר:
אבל אם חברה היוצר: טעפפער:
מתחלה: ר"ל שחיבר ודיבק יחד הנר והכלי המטפטף קודם שצרפן בכבשן. וה"ה כשחברן בעה"ב אח"כ בסיד וחרסית:
מותר מפני שהוא כלי אחד: ונזהר מלהסתפק ממנו:
לא ימלא אדם את הקערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה: קצה השני שאינו דולק:
בתוכה בשביל שתהא שואבת: מהשמן שבקערה:
ורבי יהידה מתיר: וקמ"ל ביצה לרבותא דר"י. אע"ג דאינו מאוס מותר. וקמ"ל חרס דמאיס לרבותא דרבנן וקמ"ל קערה. לרבותא דר"י. דאע"ג דמפסיק אויר דביני ביני. אפ"ה לא חייש שיסתפק. וקיי"ל כחכמים (רס"ה):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת