משנה שבת א ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק א · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

בית שמאי אומרים:

אין מוכרין לנכריל, ואין טוענין עמו ואין מגביהין עליו, אלא כדי שיגיע למקום קרוב.

ובית הלל מתירין.

משנה מנוקדת

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:

אֵין מוֹכְרִין לְנָכְרִי,
וְאֵין טוֹעֲנִין עִמּוֹ,
וְאֵין מַגְבִּיהִין עָלָיו,
אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְמָקוֹם קָרוֹב.
וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין:

נוסח הרמב"ם


פירוש הרמב"ם

בית שמאי אומרים אין מוכרין לנכרי כו': טוענין עמו הגבהת המשא עמו ע"ג הבהמה: ומגביהין עליו הגבהת המשא על גבו: וענין מקום קרוב שיגיע הנכרי לביתו ומקום ישיבתו קודם הכנסת שבת וב"ה אומרים כדי שיצא מפתח ביתו בלבד:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ולא טוענין עמו - על החמור. ולא מגביהים. עליו משאוי על כתפו, דמיחזי כמסייעו להוליך המשאוי בשבת:

אלא כדי שיגיע למקום קרוב - כלומר שיהא המקום שרוצה להוליכו קרוב שיוכל להגיע שם מבעוד יום ובית הלל מתירין. כדי שיצא מפתח ביתו מבעוד יום: לא :

פירוש תוספות יום טוב

בית שמאי אומרים אין מוכרין לנכרי וכו'. והך פלוגתא לא שייכא בהני דלעיל דליכא הכא משום שביתת כלים ובין לב"ש ובין לב"ה איצטריך דבית שמאי אסרי משום דמאן דחזי סבר דשלוחו הוא ושליחותיה קעביד ובית הלל לא חיישי להכי ושרו. הר"ן:

ובית הלל מתירין. פירש הר"ב כדי שיצא מפתח ביתו מבעו"י. הכי מפרש רבי עקיבא בברייתא. והרמב"ם בפ"ו מה"ש נתן טעם לדבר וז"ל לא ימכור וכו' שכל זמן שהוא בביתו אין אדם יודע אימתי נותן לו וכשיוצא הנכרי מביתו בשבת וחפץ ישראל בידו יראה כמו שמכרו לו בשבת ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ל) (על המשנה) אין מוכרין. הך פלוגתא בין לב"ש ובין לב"ה איצטריך. דב"ש אסרי משום דמאן דחזי סבר דשלוחו הוא ושליחותי' קעביד וב"ה לא חיישי להכי. הר"נ:

(לא) (על הברטנורא) שכל זמן שהוא בביתו אין אדם יודע אימתי נותן לו וכשיוצא הא"י מביתו בשבת וחפץ ישראל בידו יראה כמו שמכרו לו בשבת. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בש"א אין מוכרין לנכרי כו':    וכתבו תוס' ז"ל אין מוכרין לנכרי אע"ג דאי עביד להו בשבת לא מיחייב חטאת מ"מ מאחר שהנכרי מחמר או עושה בשבת בידים דבר שאסור לישראל מן התורה גזרו רבנן עם חשיכה משום דמיחלף בשלוחו ע"כ: וביד פ' ששי דהלכות שבת סי' י"ט כ' וז"ל שם לא ימכור וכו' שכל זמן שהוא בביתו אין אדם יודע אימתי נותן לו וכשיוצא הנכרי מביתו בשבת וחפץ ישראל בידו יראה כמו שמכרו לו בשבת ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

ואין טוענין עמו:    על החמור:

ואין מגביהין עליו:    על כתף העובד כוכבים:

אלא כדי שיגיע למקום קרוב:    ר"ל שיהיה המקום שהולך לשם קרוב כ"כ שיגיע לשם מבעו"י. דאל"כ יחשדוהו הרואים שהולך בשליחות ישראל ונושא משא:

ובית הלל מתירין:    דלא גזרו. ודוקא שיצא העכו"ם מבעו"י אבל בשבת אסור שיוציא העכו"ם משא מבית ישראל לרה"ר. ואפי' קנהו העובד כוכבים קודם שבת. ויחד לו ישראל מקום בביתו. אפילו הכי אסור משום מראית עין שיחשבו שמכר לו בשבת [רמב"ם פ"ו משבת] והכי קיי"ל. מיהו כשהעובד כוכבים אלם ויצער לישראל עבור שלא יניחו להוציא מה שקנה מע"ש. או דאיכא למיחש לפסידא דישראל על ידי זה. אז אפי' לא יחד לו מקום. שרי עובד כוכבים להוציאו בשבת [רט"ז רנ"ב ס"ג]. וכ"כ מותר להשאיל לעובד כוכבים דבר בשבת בעיר המוקפת חומה או חוטי עירוב. מדליכא אז חשש הוצאה [אב"י ערט"ז רמ"ו סק"ג]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

גביעי גביע הכסף

(משנה, שבת א, ז) אין מוכרין לנכרי ואין וכו' עד שיגיע למקום קרוב:    עי' רש"י ודחוק מאוד הלשון. ולענ"ד נראה פירושו אם הנכרי רחוק מהישראל, דרך משל ב' פרסאות ששיעורם ב' שעות לאדם בינוני, אך אם הנכרי חלוש או זקן וצריך להלוך הב' פרסאות הנ"ל בג' שעות, על זה אמר התנא "עד שיגיע", פירוש שהשיעור תלוי באותו הנכרי. וכן להיפך באם שהנכרי גבור או קל ברגליו ויכול להלוך הב' פרסאות הנ"ל בשעה א' והוה אמינא שהשיעור תלוי באותו הנכרי -- על זה אמר "למקום קרוב", פי' שהשיעור תלוי במקום. ושניהם לחומרא. ודוק.