עיקר תוי"ט על שבת א
משנה שבת, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) יציאות השבת. ואע"ג דמלאכת זו מנויה בסוף אבות מלאכות בפ"ז הקדימוה לפי שזאת המלאכה היא נמצאת תדיר ובה יכשלו בני אדם על הרוב לפי שאינם צריכים בה לכלום. וטעם שני ללמדנו שהיא מלאכה אע"פ שהנראה ממנה שאינה מלאכה. הר"מ:
(ב) (על הברטנורא) ומה לי אפוקי מה לי עיולי. גמרא ר"פ הזורק. ובשבועות ד"ה (ובמכילתין) אמרינן וטעמא מאי תנא כל עקירת חפץ ממקומו הוצאה קרי לה:
(ג) (על המשנה) בחוץ. וכתבו התוספ' תימא לר"י אמאי צריך למתני תרתי דעני ודבעה"ב מה לי עני מה לי עשיר ונראה דאצטריך לאשמועינן משום דהוצאה מלאכה גרועה היא דמה לי מוציא מרה"ר לרה"י מה לי מוציא מרה"י לרה"י ולא הוה גמרינן דבע"ה מעני ולא דעני מבע"ה ולהכי אצטריכי תרי קראי חד אל יצא. וחד ויכלא העם מהביא. בר"פ הזורק:
(ד) (על הברטנורא) אורחא דמלתא נקיט דבעי לפרושי דרוצה, לקבל צדקה מטעמא דמפרש:
(ה) (על הברטנורא) מצד איסור שבת הוא דקאמרינן פטור ומותר ולא דייקינן השתא באיסור דלפני עור. דבלאו דידיה לא מיירי. הר"נ:
(ו) (על הברטנורא) כלומר ויבא לידי חיוב חטאת. והתוספ' הקשו ע"ז דעקירה בלא הוצאה אינו אלא טלטול בעלמא ואין בה דררא דחיוב חטאת ועוד כו' ומפרש ריב"א דאותו שפושט את ידו ומכניסה או מוציאה ההיא קחשיב דמצי אתיא לידי חיוב חטאת:
(ז) (על הברטנורא) פרש"י התחלת זמן תמיד של בין הערבים. כדאיתא ברפ"ה דפסחים:
(ח) (על המשנה) למרחץ. אפי' להזיע בעלמא. ולא לבורסקי, לעיוני בעלמא. גמ':
(ט) (על הברטנורא) וסיים הר"מ ונשאו ונתנו הדיינין בדבר ולא נשאר וכו':
(י) (על הברטנורא) לשון הר"מ ויצטרך להתחיל בדין מתחלתו וישאל טענות מבעלי הדינין שנית וימשך הדבר כו':
(יא) (על הברטנורא) משום סיפא דאין מפסיקין מוקים לה בגמ' הכי דאל"ה הא כבר תנא ליה רישא:
(יב) (על הברטנורא) גמ'. וא"ת וכי גרע ת"ת מאומנות דלעיל שאם התחילו אין מפסיקין ואפילו בהתחילו באיסור כדאיתא בטא"ח סי' רל"ב והתירוץ דהכא בדליכא שהות ואפ"ה לרשב"י וחביריו מותר לעקור התפלה לגמרי:
(יג) (על המשנה) לאור הנר. קאי נמי על לא יפלה כדמסיק בגמרא:
(יד) (על הברטנורא) ותרגום רואה חוזה שהוא צריך לראות היאך תנוקות קוראין וע"ש זה נקרא ש"ץ חזן:
(טו) (על הברטנורא) ובש"ע סימן ער"ה ס"ג פסק דמותר באשתו שומרת אותו. ת"ח:
(טז) (על הברטנורא) רש"י. ולשיטתייהו אזלי שלא מנו להך דזב וזבה בכלל הי"ח דברים ומפני כך איצטריך לתנא למתני דכיוצא בו הוא ודמשום הכי תני ליה הכא. תוי"ט:
(יז) (על הברטנורא) אי תנן אוכל ראשון לחוד לא הוה ידעינן אוכל שני, ואי תני אוכל שני ה"א דאוכל ראשון נמי טמויי מטמא כלומר שהתרומה תהיה טמאה לפסול אחרים במגעה. תוספ':
(יח) (על הברטנורא) ומקשה הגמרא היינו הך דגזירת אוכלין. ומשני מ"ד הא שכיח שאדם שותה עם אכילתו והא לא שכיח שיהא אוכל עם שתייתו קמ"ל:
(יט) (על הברטנורא) ולא חלקה נמי לשתים משום דלא שייך בהו שני דלעולם משקין תחלה הוה כו' דבדעתם היה לגזור מיד:
(כ) (על הברטנורא) דפוסלין את התרומה אפי' כי העריב שמשו פוסל עד שיחזור ויטבול:
(כא) (על הברטנורא) דבטהור לא גזרו רק כמו שרגילין להפיל עליהם מים שאובים אחר שטבלו במים סרוחים. תוספ':
(כב) (על הברטנורא) ולאו גזירה בפ"ע היא דהאוכלין שנטמאו במשקין היינו גזירה דכל הפוסל כו' ועד השתא לא נגזרה. תוספ':
(כג) (על הברטנורא) ה"ה דה"מ למינקט משקים הבאים מחמת ידים שגם הם מטמאים כלים לפסול את התרומה כדאיתא בברכות פרק אלו דברים אלא נקט משקים הבאים מחמת שרץ לאשמעינן דאפילו הנך לא הוו אלא מדרבנן. תוספ':
(כד) (על הברטנורא) כלומר ומסתמא מפקיר להו כיון שא"א בענין אחר. תוספ'. א"נ ה"ק דלב ב"ד מתנה עליהן להפקירן. רשב"א והר"נ:
(כה) (על המשנה) אין נותנין. הך פלוגתא לב"ש לא אצטריך דמקמייתא שמעינן לה. אלא משום ב"ה נקטה. דסד"א נהי דלית להו שביתת כלים בהא מודו שמא יחתה בגחלים קמ"ל דלא משום דכיון דאונין של פשתן קשה להו זיקא לא מגלי להו כדאמר בגמרא. הר"נ:
(כו) (על הברטנורא) למהר בישולם רש"י ולפמ"ש הר"נ באונין לא שייכא הך גזירה:
(כז) (על הברטנורא) דכולי האי לא טרח ומדכר. הר"נ. ודקדקו הפוסקים דמדמצריכים נמי שתהא סתומה ש"מ דאפי' כשהיא עקורה המגיס בה חייב:
(כח) (על המשנה) אין פורשין. הך פלוגתא נמי לב"ה אצטריך דסד"א כי לית. להו לב"ה שביתת כלים ה"מ היכא דלא עביד מעשה כי האי דלעיל אבל היכא דעביד מעשה כגון אוזלי ואוהרי שהפח נקשר ואוחז העוף סר'א דבכה"ג מודו בה קמ"ל. הר"נ:
(כט) (על המשנה) מבעוד יום. וא"ת מנא ידע מתי יבא החיה וי"ל דבירושלמי מוקי לה בחורשין דמצוין שם חיותא ומיירי בענין זה שלא יוכל ללכוד במצודה אלא אחד או שתיים דהא מה מועיל שיצודו מבעוד יום אם יכול לצוד גם משחשיכה. תוספ':
(ל) (על המשנה) אין מוכרין. הך פלוגתא בין לב"ש ובין לב"ה איצטריך. דב"ש אסרי משום דמאן דחזי סבר דשלוחו הוא ושליחותי' קעביד וב"ה לא חיישי להכי. הר"נ:
(לא) (על הברטנורא) שכל זמן שהוא בביתו אין אדם יודע אימתי נותן לו וכשיוצא הא"י מביתו בשבת וחפץ ישראל בידו יראה כמו שמכרו לו בשבת. הר"מ:
(לב) (על המשנה) עורות לעבדן. לב"ש איצטריך לומר דבכדי שיעשו מבע"י מיהא שרי בין קצץ בין לא קצץ שאע"פ שלא נעשו מבע"י כיון דאיכא שהות אינו נראה כשלוחו וקמ"ל נמי דכי אית ליה לב"ש שביתת כלים ה"מ שלא יעשה הכלי מלאכה אבל בכלים המקבלין מלאכה כגון עורות הנעבדין וכלים המתכבסים לית להו שביתת כלים ולב"ה נמי איצטריך דאע"ג דבכלי של ישראל קא טרח א"י בשבת שרי. הר"נ:
(לג) (על המשנה) ובכולן. כלומר בכולן דתנן ב"ה מתירין שריית דיו וסממנים וכו' מתירין ב"ה עם השמש. תוספ':
(לד) (על המשנה) עם השמש. בכדי שיצא בהן מביתו כו' הר"מ. והוא כטעמו דלעיל:
(לה) (על הברטנורא) והלכך ליכא למיתסר משום שביתת כלים: ובכל הנך דלעיל שייך חיוב חטאת כמפורש בתוי"ט:
(לו) (על המשנה) עם חשיכה. היינו עם השמש דלעיל וקאמר דהכא מחמירין ב"ה:
(לז) (על הברטנורא) ובספרי הר"מ שלפני הה"מ פסק כמותו וכתב שסובר דלפרושי קאתי: