חידושי הריטב"א על הש"ס/שבת/פרק א
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
ר"ן |
רבינו חננאל |
רב ניסים גאון |
רמב"ן |
ריטב"א |
רשב"א |
תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
אמרי יציאות קתני. לאו דמתרצי לישנא, אלא דלרשיות קרי יציאות בלשון איסורי בלחוד
חידושי הריטב"א מסכת שבת דף ג עמוד א
א"ה, חסר כאן, ואולי כונת רבנו ליישב דהא אין למידין מן הכללות, ומאי פריך מדשמואל והאמר שמואל כל פיטורי דשבת כיון דפריט בהדיא אותן שהן פטור ומותר ואלו הן, ועוד דלא הוה ליה
וצידת נחש. יש מקשים היכי קאמר שמואל וצידת נחש פטור ומותר, דהא אוקימנה בדוכתה כרבי שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, ושמואל סבר לה כרבי יהודה דמחייב, וי"ל דשמואל אינו פוסק הלכה אלא שמפרש דתנא דקתני דהני פטירי איצטריך למימר שיהא פטור ומותר, והקשו בתוספות והאיכא הא דתנן המכבה את הנר בשביל החולה שישן פטור, ואוקימנא בחולה שיש בו סכנה דפטור ומותר, ותירצו דשמואל לא מני אלא פטורי דעביד מעשה והתירם מפני שאין המעשה ההוא חשוב מלאכה, אבל ההוא דהתירא משום פיקוח נפש לא מני, וא"ת והא איכא בפרק במה אשה יוצאה רבי אליעזר פוטר בכובלת וצלוחית של פליטון, ואמרינן התם רבי אליעזר אומר יוצאה אשה בכובלת לכתחלה, י"ל דהתם נמי אית ביה איסורא לכתחלה לגבי צלוחית של פליטון דקתני בהדיה, תדע דאידך ברייתא דלכתחלה שבקה לצלוחית ולא תני ליה.
פטורי דאתי בהו לידי חיוב חטאת חשיב. פרש"י ז"ל כגון עקירות שהן תחלת מלאכה דאיכא למיגזר דילמא גמר, אבל הנחות לא מצי למיתי לידי חיוב חטאת, ויש שפירש בהיפך, דהנחות קאמר, שבהם בא אדם לידי חיוב חטאת כשנגמרה המלאכה, ואחרים פירשו דפטורי דאתי לידי חיוב חטאת היינו מי שמוציא או הכניס ידו מרשות לרשות, ובזה תלוי עיקר חיוב חטאת, וזה נכון יותר.
איתמר נמי. פירוש דאפילו מאן דלא דריש בעשותה כרבי, ומפיק לה לדרשא אחריתי כדאיתא בפרק המצניע , מודה בהו ומפיק ליה מדכתיב נפש אחת
מבני חבורה. פי' שכולם הסכימו לדעת אחת.
הטעינו חבירו אוכלין ומשקין מהו. והוא הדין דמצי למיבעי אם היה טעון מבעוד יום, אי נמי כי משתחשך הטעין עצמו אוכלים ומשקים ועמד לפוש ויצא לחוץ, אי חשיבא עקירת גופו כעקירת חפץ, וכדחזינן בברייתא דמייתי בסמוך, אלא דנקט חדא מינייהו ההיא דשכיחא טפי.
גירסת הספרים מ"ט ידו לא נח גופו נח ידו בתר גופו גרירא. ופירש"י ז"ל דלא גרסינן ידו בתר גופו גרירא דיתירתא היא, ואין צריך למחוק, דאיצטריך, דמעיקרא אמר דידו כשהיתה ברשות אחרת לא נייחא וכשהוציאה לא עקר מידי, והוה ס"ד דכי אמרינן לא נייחא, כשהיא גבוהה ג' טפחים, אבל בפחות מג' כלבוד דמי ונייחא, להכי יהיב טעמא דכיון דבתר גופו שעומד ברשות אחרת גרירא, לעולם לא נייחא, ואפי' כשהיא בפחות מג' וכדמוכח לקמן.