משנה שבועות ה ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ה · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

גנבת את שורי, והוא אומר לא גנבתי, משביעך אני ואמר אמן, חייביג.

גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי, משביעך אני ואמר אמן, פטור.

המית שורך את שורי, והוא אומר לא המית, משביעך אני ואמר אמן, חיב.

המית שורך את עבדי, והוא אומר לא המית, משביעך אני ואמר אמן, פטור.

אמר לו, חבלת בי ועשית בי חבורה, והוא אומר לא חבלתי ולא עשיתי בך חבורה, משביעך אני ואמר אמן, חייב.

אמר לו עבדו, הפלת את שני וסימית את עיני, והוא אומר לא הפלתי ולא סימיתי, משביעך אני ואמר אמן, פטור.

זה הכלל, כל המשלם על פי עצמו, חייב.

ושאינו משלם על פי עצמו, פטור.

נוסח הרמב"ם

גנבת את שורי והוא אומר לא גנבתי משביעך אני ואמר אמן חייב גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי משביעך אני ואמר אמן פטור המית שורך את שורי והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן חייב המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן פטור אמר לו חבלת בי ועשית בי חבורה והוא אומר לא חבלתי ולא עשיתי משביעך אני ואמר אמן חייב אמר לו עבדו הפלת את שיני וסימית את עיני והוא אומר לא הפלתי ולא סימיתי משביעך אני ואמר אמן פטור זה הכלל כל המשלם על פי עצמו חייב ושאינו משלם על פי עצמו פטור.

פירוש הרמב"ם

גנבת את שורי והוא אומר לא גנבתי כו': עיקר כל זה מודה בקנס פטור וכל מה שאומר בזו הלכה פטור הוא בכפירת קנס לפי שאפי' הודה בו לא יתחייב לשלם כמו שהוא עיקר


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המית שורך את עבדי - קנסא הוא, דמשלם שלשים סלעים אפילו אינו שוה אלא דינר:

אמר לו עבדו הפלת את שיני - קנסא הוא שיוציא עבדו לחירות בשביל אחד מאבריו:

פירוש תוספות יום טוב

גנבת את שורי וכו' חייב. שאע"פ שאינו משלם כפל בהודאה. משלם הוא את הקרן בהודאתו. הרמב"ם פ"ח מה' שבועות ולא התבאר בגמ' למאי צריכא לכל הני בבות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על המשנה) גנבת כו'. שאף על פי שאינו משלם כפל בהודאה, משלם הוא את הקרן בהודאתו. הר"מ. ולא התבאר בגמרא למאי צריכי לכל הני בבות:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

גנבת את שורי וכו':    ביד פ"ז דהלכות שבועות סי' ב' ורפ"ח וסי' ב' ד' וז"ל שם גנבת את שורי חייב שאע"פ שאינו משלם כפל בהודאה משלם הוא את הקרן בהודאתו ע"כ. ובספ"ה דהלכות עבדים. ונראה לע"ד דסתם לן תנא הכא בהאי בבא כת"ק דפליג עליה דר"ש במתני' דלעיל גבי אונס ופתוי דהא הכא חייב בשבועת הפקדון מטעם שאע"פ שאינו משלם כפל ע"פ עצמו היה משלם את הקרן ע"פ עצמו וכדכתיבנא בשם הרמב"ם ז"ל. ונלע"ד דמצינן למימר דמתני' לא זו אף זו קתני בהני תרי באבי קמאי דפטור מטעם שהמודה בקנס פטור וה"ק ל"מ כופר בטביחה ומכירה דפטור שהרי כל מה שכפר אינו אלא קנס שהרי הודה בקרן דהיינו השור עצמו אלא אפילו כופר שלא המית שורו את העבד פטור אע"ג דזימנין דלא הוי קנס כגון שהעבד שוה מאה סלעים והוא אינו חייב לשלם אלא שלשים סלעים אעפ"כ מיקרי מודה בקנס ופטור. ובבא דא"ל עבדו הפלת את שני נראה דתניה אגב דכולהו בבי תנא דבר והפכו חיוב ופוטור בגניבת שורו או הריגת שורו או חבלת גופו תני נמי גבי טביחת שורו או הריגת עבדו או טענת. עבדו פיטורי א"נ תנייה לבבא דהפלת את שני לאשמועינן דיוקא לעלמא דנכרי שהשביע את ישראל על פקדונו ואמר אמן חייב דטעמא דהכא דפטור משום שתבעו קנס הא תבע נכרי את ישראל דבר שאינו קנס חייב בשבועות הפקדון וצריך לי רב לזה דהא קרא כתיב וכתש בעמיתו. אח"כ מצאתי ביד בר"פ שני דהלכות שבועות שכתוב שם אפי' השביעו נכרי או קטן וענה אמן חייב ע"כ. וכתב שם מהרי"ק ז"ל דנלמד ממשה וצדקיהו ליתרו ונבוכדנאצר ע"כ. ואפשר להיות דמכאן ג"כ למד אע"ג דיש לדחות דשאני עבד דשייך במצות והוי בר ברית טפי מנכרי וכמ"ש בפ"ג דתרומות סי' ד' וכל הני פיטורי פטור מקרבן שבועת הפקדון וחייב משום שבועת בטוי כמו שכתבנו לקמן ס"פ בתרא:

המית שורך את שורי:    פי' שור מועד שלך הר"ר יהוסף ז"ל ועי' בירושל' ס"פ אלו נערות:

ולא עשיתי בך חבורה:    מחק הרי"א ז"ל מלות בך חבורה וכתב כן מצאתי:

זה הכלל:    רישא דמתני' והאי בבא איתנהו בפירקין ד' ל"ח ושם מפרש רב פפי משמיה דרבא דזה הכלל לאתויי גנבת את עבדי לחיובא ורב פפא משמיה דרבא דייק מרישא דקתני גנבת את שורי וכו' חייב ואילו גנבת את עבדי משמע דפטור משום דעבד אתקש לקרקעות ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות וכדעת ר' יוחנן ודלא כר' אלעזר בן פדת דסבירא ליה דמביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות:

תפארת ישראל

יכין

חייב:    אפילו לר"ש לעיל. דהרי כשיודה מחייב א"ע בקרן והוא קצוב, וגם אין יכול להפטר ממנו כשיודה, להכי וודאי קרן נתבע, ולכ"ע חייב. ולא נקט ליה רק משום סיפא, דבשכופר רק הקנס, פטור:

פטור:    מדלא כפר רק הטביחה ומכירה והרי אינו חייב קרבן עבור שבועתו לשקר על הקנס. ותו אפילו היה חייב ממונא עבור טביחה ומכירה, עכ"פ כיון דהודה בגניבה פטור מכפילא, ולפיכך אפילו יבואו עדים אח"כ שטבח ומכר פטור לגמרי, דד' וה' אמר רחמנא, ולא ג' וד' (כב"ק דע"ה ב'). [והא דלא נקט לה לעיל גבי עדות (בפ"ד). ה"ט מדהיה צריך להאריך שתבען שיעידו נמי על הטביחה, דאל"כ בל"ז פטורים מקרבן מדכתיב אם לו לא יגיד (כפ"ד מי"ב). משא"כ הכא בפקדון אפילו בלא תבעו. וכדמשמע פשטותא דמתניתין שלא תבעו על הטביחה, אפ"ה היה ראוי שיתחייב (כלעיל סי' י"א) לולא טעמא דאמרן]:

חייב:    לא מיירי בקרן תמה דהרי פלגא נזקא קנסא הוה, אלא מיירי בשור המועד. אבל אם אמר המית וכו':

המית שורך את עברי:    שחייב לשלם לו שלשים שקלים קנס לרבו, אפילו לא היה שוה רק דינר, או אפילו שוה מנה:

חייב:    אבל אם אמר לו וכו':

פטור:    דהא שיצא העבד בקטיעת א' מכ"ד אבריו ג"כ רק קנס הוא. או נ"ל דקמ"ל דסד"א כיון דבאחר חייב עכ"פ לשלם לו דמי עינו להכי גבי עבד הו"א דדמי עינו ושנו דהו"ל ממון נכלל בשחרור כל גופו שהוא קנס, והו"ל כטוענו גנבת דנכלל בטענתו ממון וקנס וחייב, קמ"ל דבעבד כל דמי שחרור גופו קנס הוא דהרי כל דמיו של רבו:

פטור:    נ"ל דזה הכלל לאתויי מוציא שם רע ועדים זוממין. מיהו בכל דוכתא שפטור משום שבועת עדות ופקדון, חייב עכ"פ משום שבועת בטוי [רמב"ם ספ"ד, ופ"ט הי"ד משבועות]. [והא דלא נקט נמי בכולה פרקן דשבועת פקדון צריך שיהיה בשם ובכנוי, כדנקט לה לעיל (בפ"ד). משום דשבועה בשם רק בעדות כתיבה, מדילפינן אלה אלה (כשבועות דל"ה ב'). וא"כ פשיטא דמנה ילפינן בפקדון בג"ש דתחטא תחטא כשבועות דל"ד ב']:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים