משנה שבועות ב

שבועות פרק ב', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< • משנה • סדר נזיקין • מסכת שבועות • פרק שני ("ידיעות הטומאה") • >>

פרקי מסכת שבועות: א ב ג ד ה ו ז ח

משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה •

נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע.

נטמא וידע ונעלמה ממנו הטומאה וזכור את הקדש, נעלם ממנו הקדש וזכור את הטומאה, נעלמו ממנו זה וזה, ואכל את הקדש ולא ידע ומשאכל ידע, הרי זה בעולה ויורד.

נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה וזכור את המקדש, נעלם ממנו מקדש וזכור את הטומאה, נעלמו ממנו זה וזה ונכנס למקדש ולא ידע ומשיצא ידע, הרי זה בעולה ויורד.

משנה ב

אחד הנכנס לעזרה ואחד הנכנס לתוספת העזרה, שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר.

ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהם, וכל ישראל אחריהם.

הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת.

וכל שלא נעשה בכל אלו, הנכנס לשם אין חייבין עליה.

משנה ג

נטמא בעזרה ונעלמה ממנו טומאה וזכור את המקדש, נעלם ממנו מקדש וזכור לטומאה, נעלם ממנו זה וזה, והשתחוה או ששהה בכדי השתחואה, בא לו בארוכה, חייב.

בקצרה, פטור.

זו היא מצות עשה שבמקדש שאין חייבין עליה.

משנה ד

ואיזו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה, היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד, חייב, מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו.

משנה ה

רבי אליעזר אומר, (ויקרא ה, ב) השרץ ונעלם ממנו, על העלם שרץ חייב, ואינו חייב על העלם מקדש.

רבי עקיבא אומר, ונעלם ממנו והוא טמא, על העלם טומאה חייב, ואינו חייב על העלם מקדש.

רבי ישמעאל אומר, ונעלם ונעלם שתי פעמים, לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש.

משנה מנוקדת

(א)

יְדִיעוֹת הַטֻּמְאָה שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.

נִטְמָא וְיָדַע,

וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ הַטֻּמְאָה וְזָכוּר אֶת הַקֹּדֶשׁ,

נֶעְלַם מִמֶּנּוּ הַקֹּדֶשׁ וְזָכוּר אֶת הַטֻּמְאָה,

נֶעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה,

וְאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ וְלֹא יָדַע,

וּמִשֶּׁאָכַל – יָדַע,

הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד.

נִטְמָא וְיָדַע,

וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טֻמְאָה וְזָכוּר אֶת הַמִּקְדָּשׁ,

נֶעְלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְזָכוּר אֶת הֻטֻּמְאָה,

נֶעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה,

וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְלֹא יָדַע,

וּמִשֶּׁיָּצָא יָדַע,

הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד:

(ב)

אֶחָד הַנִּכְנָס לָעֲזָרָה,

וְאֶחָד הַנִּכְנָס לְתוֹסֶפֶת הָעֲזָרָה.

שֶׁאֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת,

אֶלָּא בְּמֶלֶךְ וְנָבִיא וְאוּרִים וְתֻמִּים,

וּבְסַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד,

וּבִשְׁתֵּי תּוֹדוֹת וּבְשִׁיר.

וּבֵית דִּין מְהַלְּכִין וּשְׁתֵּי תּוֹדוֹת אַחֲרֵיהֶם,

וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם;

הַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת, וְהַחִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶת.

וְכֹל שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בְּכָל אֵלּוּ,

הַנִּכְנָס לְשָׁם אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ:

(ג)

נִטְמָא בָּעֲזָרָה,

וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טֻמְאָה, וְזָכוּר אֶת הַמִּקְדָשׁ,

נֶעְלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְזָכוּר לַטֻּמְאָה,

נֶעְלַם מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה,

וְהִשְׁתַּחֲוָה, אוֹ שֶׁשָּׁהָה בִּכְדֵי הִשְׁתַּחֲוָאָה,

בָּא לוֹ בָּאֲרֻכָּה, חַיָּב.

בַּקְּצָרָה, פָּטוּר.

זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ שֶׁאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ:

(ד)

וְאֵיזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ?

הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה,

וְאָמְרָה לוֹ נִטְמֵאתִי,

וּפֵרֵשׁ מִיָּד,

חַיָּב,

מִפְּנֵי שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָאָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ:

(ה)

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

הַשֶּׁרֶץ "וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ" (ויקרא ה, ב);

עַל הֶעְלֵם שֶׁרֶץ חַיָּב,

וְאֵינוֹ חַיָּב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

"וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא";

עַל הֶעְלֵם טֻמְאָה חַיָּב,

וְאֵינוֹ חַיָּב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:

"וְנֶעְלַם" (ויקרא ה, ב) "וְנֶעְלַם" (ויקרא ה, ג) שְׁתֵּי פְּעָמִים,

לְחַיֵּב עַל הֶעְלֵם טֻמְאָה וְעַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ:

נוסח הרמב"ם

(א) ידיעות הטומאה - שתים, שהן ארבע.

נטמא וידע,

נעלמה ממנו טומאה וזכור לקודש,

נעלם ממנו קודש וזכור לטומאה,

נעלמו ממנו זה וזה,

אכל את הקודש ולא ידע, משאכל ידע -

הרי זה בעולה ויורד.

נטמא וידע,

נעלמה ממנו טומאה וזכור למקדש,

נעלם ממנו מקדש וזכור לטומאה,

נעלמו ממנו זה וזה,

נכנס למקדש ולא ידע, משיצא ידע,

הרי זה בעולה ויורד.

(ב) אחד הנכנס לעזרה - ואחד הנכנס לתוספת העזרה.

שאין מוסיפין על העיר, ועל העזרות, אלא -

במלך, ונביא, ובאורים ותומים,

ובסנהדרין של שבעים ואחד,

ובשתי תודות, ובשיר,

ובית דין מהלכין, ושתי תודות אחריהן -

הפנימית נאכלת, והחיצונה נשרפת.

כל שלא נעשה בכל אלו -

הנכנס לשם - אין חייבין עליו.

(ג) נטמא בעזרה -

ונעלמה ממנו טומאה וזכור למקדש,

נעלם ממנו מקדש וזכור לטומאה,

נעלמו ממנו זה וזה,

השתחווה, או ששהה כדי השתחוויה -

ובא לו בארוכה - חייב,

בקצרה - פטור.

זו היא מצות עשה שבמקדש - שאין חייבין עליה.

(ד) איזו היא מצות עשה שבנידה, שחייבין עליה?

היה משמש עם הטהורה,

ואמרה לו: נטמאתי,

פירש מיד - חייב,

שיציאתו - הניה לו כביאתו.

(ה) רבי אליעזר אומר:

השרץ, "ונעלם ממנו" (ראה ויקרא ה ב) -

על העלם השרץ - הוא חייב,

ואינו חייב - על העלם המקדש.

רבי עקיבה אומר:

"ונעלם ממנו, והוא טמא" (שם) -

על הטומאה - הוא חייב,

ואינו חייב - על העלם המקדש.

רבי ישמעאל אומר:

"ונעלם ממנו", "ונעלם ממנו" (ויקרא ה ב-ד) -

שתי פעמים - לחייב על העלם הטומאה, ועל העלם המקדש.

פירושים

משנה שבועות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב