משנה שבועות א ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק א · משנה ז | >>

אחד ישראלים, ואחד כהנים, ואחד כהן משוחכז.

מה בין ישראלים לכהנים ולכהן משוח, אלא שדם הפר מכפר על הכהנים כח על טומאת מקדש וקדשיו.

רבי שמעון אומר, כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל, כך דם הפר מכפר על הכהנים.

כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל, כך וידויו של פר מכפר על הכהנים.

אֶחָד יִשְׂרְאֵלִים,

וְאֶחָד כֹּהֲנִים,
וְאֶחָד כֹּהֵן מָשׁוּחַ.
מַה בֵּין יִשְׂרְאֵלִים לְכֹהֲנִים וּלְכֹהֵן מָשׁוּחַ?
אֶלָּא שֶׁדַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
כְּשֵׁם שֶׁדַּם הַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל,
כָּךְ דַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים;
כְּשֵׁם שֶׁוִּדּוּיוֹ שֶׁל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל,
כָּךְ וִדּוּיוֹ שֶׁל פָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים:

אחד ישראל, ואחד כהנים, ואחד כוהן משיח.

ומה בין ישראל, לכהנים, לבין כוהן משיח?
אלא שדם הפר מכפר על הכהנים - על טומאת מקדש וקודשיו.
רבי שמעון אומר:
כשם שדם השעיר הנעשה בפנים - מכפר על כל ישראל,
כך דם הפר - מכפר על הכהנים,
כשם שוידויו של שעיר המשתלח - מכפר על ישראל,
כך וידויו של פר - מכפר על הכהנים.

אמר כי כולם שווים בכפרת שעיר המשתלח, ואין בין הכהנים לישראל וכהן משוח הפרש זולתי בטומאת מקדש וקדשיו.

ורבי שמעון אומר, כי הם גם כן חלוקין בכפרת שעיר המשתלח, ואמנם יכפר על ישראל בלבד:


אחד ישראל ואחד כהנים - הכי קאמר, אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח מתכפרים בשעיר המשתלח בשאר עבירות, ואין חילוק ביניהם אלא שדם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו: כל מה ששעיר הפנימי מכפר על ישראל, דהיינו תליית ישראל על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף וזדון טומאת מקדש וקדשיו, וכן כפרת שעיר החיצון פרו של כהן גדול הקרב ביוה"כ מכפר על הכהנים:

ר"ש אומר כשם - שאתה מודה בדם השעיר הפנימי שמכפר על ישראל כפרתו בלא שום וידוי, שאין וידוי בשעיר הפנימי אלא בשעיר המשתלח, כך דם הפר בלא שום וידוי מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו. אייתר ליה וידויו של פר במקום וידוי של שעיר המשתלח לכפר על הכהנים בשאר עבירות, ואין להם כפרה בשעיר המשתלח:

אחד ישראל ואחד כהנים. ויליף לה בברייתא בגמ' [דף י"ג ע"ב]. דכתיב (ויקרא ט"ז) וכפר את מקדש וגו' ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר. הושוו כולן לכפרה אחת שמתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות. פירש"י דאילו בטומאת מקדש וקדשיו ליכא למימר דהושוו. שהרי הפר מכפר על הכהנים. ושעיר הפנימי על ישראל:

מכפר על הכהנים. דהא כתיב בתר מעשה פר ושעיר וכפר על הקדש וגו'. והתוס' כתבו דבשעיר הפנימי כתיב אשר לעם ולא לכהנים. ע"כ. וא"ת אשכחן דאין הכהנים מתכפרים בפנימי. בחיצון מנלן דלא. נראה לי מדהשוה חיצון לפנימי כדכתיב (במדבר כ"ט) מלבד חטאת הכפורים כדלעיל. ותדע דהך סברא מעלייתא היא. דהא לקמן יליף לה ר"ש שעיר המשתלח דלא מכפר על הכהנים מדאתקיש לפנימי ואמרינן דרבי יהודה לית ליה משום דסבירא ליה דהיקש למלתא אחריתא אתא [ר"ל למראה וקומה] ש"מ דאי לאו הכי הוה יליף לה:

אלא שדם הפר. רש"י כתב אלא שהפר מכפר גרסי'. ול"ג שדם הפר [*ולשון אלא אסברא לה הר"ב. דהא דקתני מה בין הוה כאילו קתני אין בין וכו' ונימוקו עמו דהא ברישא נשנה אחד ישראלים ואחד וכו' ועיין בסוף פ"ק דב"ק]:

רבי שמעון אומר כשם וכו'. גמ'. הא ודאי הושוו. מאי הושוו דבני כפרה נינהו מיהו כל חד בדנפשיה. ומאי טעמא דר"ש דכתיב (ויקרא ט"ז) ולקח את שני השעירים. אתקיש שעיר המשתלח לשעיר הנעשה בפנים מה שעיר הנעשה בפנים אינו מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו דכתיב ביה אשר לעם. אף שעיר המשתלח אינו מכפר על הכהנים בשאר עבירות. ור"י אמר לך להכי אתקוש שיהיו שוים במראה ובקומה ובדמים הוא דאתא ולא משנינן בגמ' לר"ש מנא ליה שיהיו שוים וכו'. אבל התוס' רפ"ו דיומא פירשו דתלתא קראי כתיבי וכו'. כמ"ש שם בשמם. וכתבו עוד דבהכי ניחא מאי דקשיא אמאי מייתי קרא דולקח את שני השעירים הוה ליה לאתויי מקרא קמא דמאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים (ויקרא ט"ז) אלא קרא קמא איצטריך שיהיו שוים בדמים דההוא קרא איירי בדמים. דגמרינן מיניה [דמדעם] ליהוי וקרא תניין דהכא להקישא אבל לומר שיהיו שוים במראה וקומה לא הוי דרשינן כלל. כיון דלא אשכחן בשאר זבחים שיהיו שוין במראה וקומה. אלא מדמייתר לן קרא בתרא דרשינן. ע"כ:

(כז) (על המשנה) א' כו'. בגמרא יליף ליה:

(כח) (על המשנה) הכהנים. דהא כתיב בתר מעשה פר ושעיר וכפר על הקדש וגו'. והתוספ' כתבו דבשעיר הפנימי כתיב אשר לעם, ולא לכהנים, וחיצון אתקיש לפנימי. עתוי"ט:

אחד ישראלים ואחד כהנים ואחד כהן משיח:    מתכפרין בשעיר המשתלח ור' יהודה היא כדכתיבנא ואיתה להאי בבא פ' שתי מדות (מנחות דף צ"ב) אלא שכתב שם רש"י ז"ל בכתיבת יד דפירושא יתירא הוא שם מרבנן סבוראי ע"כ:

אלא שדם הפר וכו':    רש"י ז"ל פי' דל"ג שדם הפר אלא ה"ג אלא שהפר מכפר וכו' ואיתא בברייתא בפלוגתא בס"פ הוציאו לו ומלת אלא נראית יתירה בלשון המשנה מן הטעם שכתבתי כפי עניות דעתי בספ"ק דב"ק ובכאן נלע"ד דהוי כמאן דתני אין בין כיון שמוכרחין אנו לפרש דאין חילוק ביניהם בשאר עבירות לענין שעיר המשתלח כדמפרש בגמרא דאחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משיח קאי אמאי דסליק מיניה דהיינו שעיר המשתלח ולאו אכל מאי דתנינן בפירקין כך נלע"ד:

כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר:    פי' בלא וידוי שהרי לא יש וידוי על שעיר הנעשה בפנים הרי"א ז"ל:

מכפר על הכהנים:    דהא כתיב בתר מעשה פר ושעיר וכפר על הקדש וגו' והתוס' כתבו דבשעיר הפנימי כתיב אשר לעם ולא כהנים ע"כ. וא"ת אשכחן דאין הכהנים מתכפרין בפנימי בחיצון מנלן דלא ונ"ל מדהושווה חיצון לפנימי כדכתב מלבד חטאת הכפורים כדלעיל. ותדע דהך סברא מעלייתא היא דהא לקמן יליף לה ר"ש שעיר המשתלח דלא מכפר על הכהנים מדאיתקש לפנימי ואמרינן דר' יהודה לית ליה משום דס"ל דהקשא למילתא אחריתי אתא ש"מ דאי לאו הכי הוה יליף לה:

ר"ש אומר כשם וכו':    גמרא הא ודאי הושוו מאי הושוו דבני כפרה נינהו מיהו כל חד בדנפשיה ומ"ט דר"ש דכתיב ולקח את שני השעירים אתקש שעיר המשתלח לשעיר הנעשה בפנים מה שעיר הנעשה בפנים אינו מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו דכתיב ביה אשר לעם אף שעיר המשתלח אינו מכפר על הכהנים בשאר עבירות ור יהודה אמר לך להכי הוא דאתקש שיהו שוין במראה ובקומה ובדמים ולא משנינן לר"ש מנליה שיהא שוין וכו' אבל התוס' רפ"ו דיומא פירישו דתלתא קראי כתיבי וכו' כמ"ש שם בשמם. וכתבו עוד דבהכי ניחא מאי דקשיא אמאי מייתי קרא דולקח את שני השעירים ה"ל לאתויי מקרא קמא דמאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים אלא קרא קמא איצטריך שיהו שוין בדמים דההוא קרא איירי בדמים דגמרינן מיניה דְמִדְעַם להוי וקרא תניין דהכא להקשא אבל לומר שיהיו שוין במראה וקומה לא הוה דרשינן כלל כיון דלא אשכחן בשאר זבחים שיהיו שוין במראה וקומה אלא מדמייתר לן קרא בתרא דרשינן ע"כ. ובגמרא פריך בשלמא לר"ש היינו דאיכא תרי ודויי בפר ומתן דמו דכתיב תרי זימני וכפר בעדו ובעד ביתו ואמר מר בכפרת דברים הכתוב מדבר שהרי עדיין לא נשחט הפר ואיכא נמי מתן דמו הדי שלש כפרות לכפר על שלש עבירות שהכהנים מתכפרין בפר כנגד שלש עבירות שישראל מתכפרין בשעירין חד כנגד שעיר הנעשה בפנים לתלות על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף וחד כנגד שעיר הנעשה בחוץ לכפר על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף וחד כנגד שעיר המשתלח לכפר על שאר עבירות אלא לר' יהודה תרי ודויין ודם הפר למה לי בחד ודוי ודמו סגיא חד כנגד שעיר הפנימי וחד כנגד שעיר החיצון דהא שאר עבירות מתכפרין הן לדידיה בשעיר המשתלח כישראל ומשני אחד לו ואחד לביתו כדתנא דבי ר' ישמעאל כך היא מדת הדין נוהגת מוטב יבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על החייב וכתבו תוס' ז"ל שני ודויין ודם הפר משמע שמתכפרין הכהנים בשני ודויין א"כ מתני' דיומא פ' אמר להם הממונה דקתני בודוי ראשון אני וביתי ותו לא ובשני אני וביתי ובני אהרן לא מתוקמא כר"ש דלדידיה בודוי ראשון נמי הול"ל ובני אהרן ותימא דהא רבא מוקי לה התם וידוי דשעיר המשתלח כר"ש ומסתמא כל הנהו מתני' דוידוין אתו נמי כר"ש וי"ל דאפילו ר"ש מודה שאינו מזכיר בהדיא בני אהרן עד שיראה כזכאי עכ"ל ז"ל עוד כתבו ז"ל והכריחו דעל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שמכפרים שעירי רגלים מתכפרים נמי כהנים אע"ג דלא מחסרי ממונא למ"ד שאין הכהנים מצווין לשקול ע"כ בשנוי לשון קצת להבנת הענין כפי עניות דעתי. ומילתיה דר"ש שנויה בת"כ פרק שמיני דפרשת אחרי מות:

יכין

ואחד כהן משוח:    מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות:

אלא שדם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו:    ר"ל מה ששעיר פנימי מכפר או תולה על ישראל, דהיינו ביש ידיעה בתחלה ולא בסוף [כמשנה ב']. וכמו כן בזדון טומאת מקדש וקדשיו [כמשנה ו']. כ"כ כל מה ששעיר הנעשה בחוץ מכפר על ישראל [כמשנה ג'], בכל אלו פר יו"כ מכפר על הכהנים [והא דלא נקט כהן המשיח הכא. ה"ט משום דאין כוה"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו [כספ"ב דהוריות ושלהי מסכת פרה]. ומזה נ"ל ראיה לראב"ד פ"י משגגות]:

ר' שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל:    על טומאת מקדש וקדשיו בלי הוידוי, דהרי אין וידוי בשעיר פנימי:

כך דם הפר מכפר על הכהנים:    על טומאת מקדש וקדשיו בלי הוידוי, ואם כן אייתר ליה וידוי דפר, לכפר על הכהנים בשאר עבירות שאינן מתכפרין בשעיר המשתלח:

כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל:    על שאר עבירות:

בועז

פירושים נוספים